שישי שלו: הראל מויאל מחבק את השבת

ספר על ימי שישי שלך.

"שגרת היום שלי מתחילה בשבע בבוקר בהכנת הילדים אלה (12 וחצי), שהם (10 וחצי) ואורי (7) לבית הספר. לאחר מכן אני יוצא לקניות אחרונות וחוזר לסדר ולנקות את הגינה לצלילי מוזיקה טובה. אחרי שהילדים חוזרים ואוכלים אני קופץ איתם להורים שלי, אתי ויוסי. במהלך הביקור הזה אני מנגן ושר עם אבא שלי".

איך אתם מקבלים את השבת?

"גדלתי בבית מסורתי־דתי, הוריי שומרי שבת ומצוות, והאמונה היא חלק בלתי נפרד מחיי. אני לא עובד בשבת, כי לדעתי אין ברכה בכסף של שבת. את הזמן הזה, שחולף מבלי לשוב, אני מקדיש למשפחה. ההכנות לשבת מתחילות אצלנו כבר ביום חמישי, כששמרית אשתי (40) מתחילה עם הבישולים והסלטים ואני מתפקד כעוזר שפית ואחראי חיתוך. ארוחת שישי היא רגע השיא של היום, ואני מסתכל על המשפחה סביב השולחן המלא במאכלים וזה מסב לי אושר. בכל שישי אנחנו עושים קידוש, וכמובן שרים את המזמורים. כשאבא שלי מקדש, כולנו מתרגשים מקולו ומכוונת ליבו. לפני הקידוש אנחנו שרים מזמורים, כולל 'אשת חיל'. בשבוע שבו אנחנו רק בחיק המשפחה הגרעינית יש לנו מנהג, שלפיו כל אחד ואחת מספרים על חוויות השבוע. הפתיחות נותנת לילדים ביטחון לשתף ולקבל חיזוקים".

את מי היית רוצה לארח בשולחן השבת?

"הייתי רוצה לארח את סבא וסבתא מצד אמא, ניסים וחביבה זכרם לברכה, ואת סבא וסבתא מצד אבא, מאיר ורינה זכרם לברכה. חלקם לא חוו את ההצלחה שלי ולא ידעו שאני אמן. היה חשוב לי לדעת מה הם חושבים ואם הם גאים בי, ומה הטיפים שהיו נותנים לי לחיים. כמובן שהייתי רוצה מאוד שהילדים שלי יכירו את מי מהם שנפטרו לפני שנולדו. אני חושב שגם היינו שרים יחד".

איפה היית חולם לבלות סוף שבוע?

"חלום גדול שלי הוא להתעורר בשבת בבוקר בניו יורק, שעות לפני הופעת מוצ"ש ענקית במדיסון סקוור גארדן. זו תהיה הופעה שבה אני מארח זמרים מהארץ ומהעולם שהשפיעו על דרכי המוזיקלית. המשפחה שלי תשב בשורה הראשונה באמצע".

יש לך זיכרון ילדות חזק מסופי השבוע?

"באחד מימי שישי הסמוך ליום הולדתי אבא הגיע הביתה עם מתנה מיוחדת: הגיטרה הראשונה שלי. עד אז הייתי פורט על הגיטרה הקלאסית שלו, שבעזרתה לימד אותי לנגן. כשקיבלתי את הגיטרה הייתי מאושר עד השמיים, ולא עזבתי אותה. ביום ראשון שאחרי הלחנתי עליה את השיר הראשון שאי פעם כתבתי, ולא פורסם, 'רכבות'".