אין שופטים בוונציה: הסערה באירוע האמנות הענק - בגלל ישראל

החודשנפתח בוונציהשבאיטליה אחד מאירועי האמנות החשובים בעולם – הביאנלה.

האירוע הזה מתקיים אחת לשנתיים, כאשר אמנים מכל העולם מגיעים לסוג של אולימפיאדת אמנות שנמשכת כחצי שנה, שבסופה שופטים מחלקים פרסים לתערוכות הטובות ביותר. נציגים ממדינות שונות, כולל ישראל, מציגים שם – אבל השנה יש דרמה גדולה סביב המשתתפים הישראלים.

ב־2026ישראל משתתפתעם האמן בלו סימיון פיינרו והפרויקט “שושנת האין”. העבודה שלו היא מיצב עם מים, טפטוף, זמן וזיכרון, והוא עצמו אמר שהוא נגד חרם ובעד דיאלוג. אבל עצם ההשתתפות של אמן ישראלי הפכה למוקד מחאה ענק. ארגון Art Not Genocide Allianceקרא להחרים את הביתן הישראליולסגור ביתנים אחרים במחאה על השתתפות ישראל בגלל המלחמה בעזה. יום לפני הפתיחה הרשמית, כמה ביתנים אכן נסגרו חלקית או לגמרי, בהם אוסטריה, שנסגרה לכל היום, וביתנים נוספים כמו בלגיה, הולנד, יפן, דרום קוריאה ואחרים, שנסגרו לפרקי זמן שונים.

נירית נלסון, אוצרת ומרצה בבצלאל, מספרת שהאמן הישראלי כבר קיבל פיצוי מהממשלה האיטלקית: "שר התרבות האיטלקי כבר הבטיח לבלו סימיון פיינרו מקום לתערוכה שלו לאחר הביאנלה בעקבות המחאות".

הכאוס גדל כי זה לא רק ישראל; גם החזרה של רוסיה לביאנלה עוררה מחאות בגלל המלחמה באוקראינה. ואז הגיעה הדרמה הגדולה באמת:חבר השופטים של הביאנלה התפטרבמחאה על השתתפות ישראל ורוסיה, בטענה שלא יתייחס למדינות שמנהיגיהן קשורים להליכי בית הדין הפלילי הבינלאומי. "השופטים רצו לשפוט, פשוט לא לעשות את זה מול ישראל ורוסיה, דבר שלא היה מקובל על מארגני הביאנלה".

בעקבות זאת, במקום פרסים מקצועיים רגילים, הביאנלה עברה למודל חריג של הצבעת קהל על “אריות המבקרים”.

נלסון מסבירה את הבעייתיות של ההחלטה: "בביאנלה החליטו באופן נמהר ולא מקצועי שמי שיבחר את הפרסים יהיה הקהל, וזה יקרה ביום האחרון של הביאנלה, ב־22 בנובמבר. כשאנשים מגיעים לתערוכה שהיא כל כך רחבה, אי אפשר לראות הכול. זאת אומרת שאין שום ערך לתת לקהל להצביע, כי הוא לא יספיק לראות הכול".

בסופו של דבר, ההחלטה של השופטים אמורה לסמן עבורנו, הקהל, מה כדאי לראות ומה לא, והשנה כל הקונספט הזה ייעלם. הרי אם הפרסים יחולקו ביום האחרון, אנחנו לא נוכל לדעת מה הדברים המומלצים.

אז אמנם ישראל מנסה להשתתף באירועי תרבות עולמיים – אם זה האירוויזיון או הביאנלה – אבל נראה שהדרך לנורמליות עוד ארוכה.