יהודה פוליקר חושף: "אני נושא את זה איתי שנים"

קבלו אתיהודה פוליקר, הפעם לא כזמר שאתם מכירים, אלא כאמן רב־תחומי, יוצר של גופי עבודה מגוונים: דיוקנאות מצוירים, צילומים מן המרחב הציבורי ומוזיקה, היוצרים יחד חוויה כוללת המאפשרת הצצה אל קולו הפנימי.

פוליקר, בן דור שני לשואה, הוא אוטודידקט. מעולם לא למד לקרוא תווים, לא למד ציור או צילום. ביצירותיו מופיעים דיוקנאות ודימויים העולים מן התודעה, פנים נטולי שם וזהות ביוגרפית, שקטים וחידתיים, דימויים הנושאים מטען רגשי ומשמעותי, המזמנים הקשבה והתבוננות פנימית.

האמנות שלו באה לידי ביטוי היום בתערוכה חדשה, שתיפתח ב-12.2 בשם "מאחורי הצללים" (אוצרת התערוכה: רונית רייק) בבית האמנים בתל אביב.

התערוכה מציעה קריאה רחבה ומעמיקה ביצירתו של פוליקר: מפגש בין אמנות חזותית, מוזיקה ואמנות מיסטית, שבו הפנים הופכים לנשאי משמעות, והצל – למרחב של גילוי.

"התערוכה הזו היא מפגש ישיר, חשוף ואיטי עם עולם פנימי שאני נושא איתי שנים", אומר פוליקר ל"היום". "להציג את העבודות האלה בגלוי – ציורים, צילומים ודימויים שנולדו בלי מחשבה – זה מהלך שמבקש אומץ מסוג אחר.

"'מאחורי הצללים' היא גוף יצירה שלם שעומד בזכות עצמו ומאפשר לי לומר דברים שבצלילים בלבד לא תמיד הצלחתי לבטא. עבורי זהו רגע של פתיחת דלת לא אל עבר חדש, אלא אל מקום שהיה שם תמיד וחיכה שיראו אותו באמת. הכול נובע מאותו מקום פנימי, מקום שאין לו שפה ברורה, רק תחושות וזיכרונות".