שוברות שתיקה: התצפיתניות מגזרת עזה פותחות את הפצעים

לפניטבח 7 באוקטוברהיו מי שזלזלו בתפקידן של התצפיתניות. אחרי השבת השחורה, התפקיד קיבל משמעות אחרת, מעמד אחר ובתקווה אוזן קשובה יותרלאותן נשים צעירות, ששבו והתריעו - ואיש לא הקשיב.

"משל החמ"ל", מיצב הוידאו שיצרה טליה לביא, מורכב מעשר עדויות של תצפיתניות ששירתו בגזרת עזה בין השנים 2016 ל-2024. זוהי עבודה מטלטלת המפנה את המבט אל נשים צעירות בתוך המערכת הצבאית ונוגעת בסוגיות של גורל ומקריות, אחריות ואשמה, אמפתיה וחברות.

התצפיתניות הן חיילות המשובצות בתפקיד זוטר לכאורה, בחמ"לים הממוקמים לאורך גבולות הארץ, שם הן נדרשות לשבת מול מסך במשך שעות ארוכות ולצפות בנעשה מעבר לגדר הגבול. כפי שאומרת אחת מהן: "יש לך עיניים? את בחורה? - התקבלת!". אך בפועל, הן נושאות על כתפיהן אחריות עצומה. מן העדויות של התצפיתניות המתארות את השירות הצבאי שלהן, עולה תמונה של הווי מיוחד, גאווה וסולידריות, לצד תסכול והתמודדות עם הכרעות הרות גורל ודילמות אתיות ומוסריות. קשרי החברות ביניהן, הנוצרים בזמן המשמרות דרך שיחות נפש ללא קשר עין, הופכים לחלק משמעותי בחייהן, כמו גם מערכות היחסים עם שרשרת הפיקוד מעליהן ובאופן מפתיע גם עם מושאי התצפית שלהן.

לביא משתמשת באמצעים מצומצמים - המצלמה מתמקדת בפניה של כל דוברת, על רקע שחור. היא נמנעת משימוש בחומרים ויזואליים נוספים ומאפשרת למי שאולי היו שקופות להיראות ולהישמע. מיצב הווידאו מורכב משני ערוצים: במסך הראשי מופיעות הדוברות בזו אחר זו, בסדר כרונולוגי לפי תקופת השירות הצבאי שלן. הערוץ השני מוקרן בירכתי חלל הגלריה וערוך באופן המדמה החלפת משמרת או "שושלת מסירה" של עדות, בזמן ובמרחב.

טליה לביא, היא במאית ותסריטאית זוכת פרסים רבים. הסרט העלילתי הראשון שלה באורך מלא, אפס ביחסי אנוש (2014), זוכה פרסי אופיר לבימוי ותסריט, היה להצלחה אדירה בארץ ובעולם, והפך לסרט הנצפה ביותר בישראל אי פעם שבויים על ידי אישה. בהמשך היא ביימה, בין השאר, את הסרטאחד בלב(2020), ואת סדרת הטלוויזיהילדות סכסכניות(2022).