הפרשיות, הסודות והרומנים: המבנה שבו שכנה הכנסת בעבר מתעורר לחיים

ראש ממשלה מתאהב בספרנית שעובדת בספריית הפרלמנט, כספת נעולה ומסקרנת במרתף, תככים וקונפליקטים שהסתיימו באיומים על חיי הפוליטיקאים - כל אלה הם לא חלק מסדרת מתח חדשה, אלא סיפורים אמיתיים שהתרחשו במציאות בין כתליו של בניין קטן וצנוע בירושלים: בית פרומין, בשמו המקורי. אחרים אולי יכירו אותו בזכות תפקידו ההיסטורי - המבנה שבו שכנה הכנסת הראשונה עד שנת 1966.

מאז הוא עבר כמה גלגולים, עד שהוחלט להפוך אותו למוזיאון המגולל את סיפורה של הדמוקרטיה הישראלית. המוזיאון נפתח לציבור רק לאחרונה, ובמסגרת סיורי "בתים מבפנים - ירושלים" שמתקיימים בתאריכים 30.10-1.11 ו־6.11-8.11 יזכו המבקרים בהדרכה ייחודית בליווי אדריכל השימור ואוצרת האמנות של הכנסת.

"בתים מבפנים - ירושלים" הוא פרויקט שמשלב בין אומנות, אדריכלות ועיצוב, ובמסגרתו יכול הציבור להכנס לבתים פרטיים ומוסדות ציבוריים ולהכיר אותם מזוויות שלא ניתן להכיר במהלך היום-יום. חלק מהסיורים מצריכים רישום מראש וחלק פתוחים ללא רישום. בשני סופי שבוע, יתקיימו ברחבי ירושלים כ-155 אירועים שונים ובחינם, באופן שמותאם גם לשומרי שבת. בין הבתים והמוסדות אפשר למצוא את בית המשפט העליון, הספרייה הלאומית, מתחם יד בן צבי וצריף הנשיא, שכונת רחביה, "הבניין הנסתר", בית האמנים, בית יהודי איטליה ועוד רבים ויפים.

ד"ר משה פוקסמן־שעל, מנהל פרויקט הקמת מוזיאון הכנסת, נתקל לאורך שנות העבודה באינספור סיפורים מרתקים, לצד אתגרי בנייה משעשעים. "מדובר בבניין שנבנה ב־48-49 בזמן מלחמת העצמאות - אז לא היו ברזל ובטון, והיה באמת אתגר מאוד רציני להקימו. היתה נביעה של מים שפתאום התפרצה לנו במרתף, עד שבאיזשהו שלב חשבתי אולי לשווק בקבוקי 'מים כנסת'", הוא אומר בבדיחות, "ופתאום היה איזה אדן של חלון שפירקנו, ואז גילינו שמילאו אותו בניירות של עיתונים ובהם ידיעות על הכרזת המדינה".

מה עמד לנגד עיניך כשהקמתם את המוזיאון?

"הבנתי שאנחנו מקימים למעשה מוזיאון לאזרחות. 'אזרחות' הוא הנושא שהכי הרבה תלמידים נכשלים בו במבחני הבגרות, והבנתי באיזה ברוך אני נמצא. זה מוזיאון שעוסק בחקיקת חוקים, בפיקוח על הממשלה, בנאומים, בכנסת, ודברים כאלה. האתגר שעמדתי בפניו הוא איך אני הופך את העניין הזה למעניין".

איך עושים זאת?

"שמנו דגש חזק על האינטראקטיביות - שהמבקר לא רק יישב ויראה סרט, אלא ממש ישתתף בתצוגה. ובאנו עם הרעיון הזה של חברי כנסת ליום אחד: אתה עושה את הסיור כאילו אתה בתהליך ההכשרה שלך כאן בבית פרומין, איפה שהכל התחיל. אתה צריך להצביע, וכולם רואים את ההצבעות של כולם, מי שכנע אותך בנאומים הגדולים. אתה מצביע האם להעביר חוק בקריאה רביעית, שעבר בכנסת בשלוש קריאות - האם הוא עדיין רלוונטי? אתה מפקח על הממשלה באמצעות משחקי מחשב שאתה מתחרה בהם מול החברים שלך.

"מצד שני, רצינו מאוד לתת כבוד לבניין, להראות עד כמה זה היה בניין לא על גבעה, לא מוקף גדרות כמו היום, אלא בניין קטן, במרכז העיר, כשהחלונות שלך משקיפים אל הרחוב ואנשים נכנסים ומבקשים חלב מהמזנון, חברי כנסת שוכרים חדרים ממול וגרים בהם בזמן שהם פה בכנסת".

מה הסיפור שהכי הפתיע אותך?

"חוסר היציבות שהכנסת פעלה בו בעשור הראשון שלה. כשהתחלנו לעבוד היה את הסיפור של משה שפירא, שפתאום ב־7 באוקטובר קיבל טוויסט. שפירא הוא הסבא־רבא של ענר (שפירא, שנרצח במיגונית; ש"נ). משה שפירא, שהיה שר וחבר כנסת וזרקו עליו את הרימון במליאה באוקטובר 1957. ואז התחלנו לבנות והבנו את החשיבות של הסיפור, את ההשפעה שלו על המערכת הפוליטית.

"בעקבות הסיפור הזה הקימו את היחידה לאבטחת אישים של השב"כ ואת משמר הכנסת, והפרידו את המליאה מהיציע בזכוכיות. אבל אז, במהלך הבנייה, התרחש 7 באוקטובר, והסיפור של ענר שפירא, שהיה במיגונית וזרקו עליו שבעה רימונים, והוא הדף אותם עד שנהרג - זה באמת היה משהו שגרם צמרמורת לכולנו".

מסר אחד חשוב

מה גולת הכותרת של המוזיאון לדעתך?

"אני חושב שהמליאה היא גולת הכותרת. אני חושב שהמסר שיוצא משם הוא שהמוזיאון הזה הוא לא רק התרפקות על ההיסטוריה, אלא גם מסר שאומר: תהיה מעורב. לא סתם החלטנו על סיור שבו המבקר הוא חבר כנסת ליום אחד, אלא המסר שאם אתה לא תקבע, מישהו אחר יקבע לך.

"והמסר הזה הוא: תהיה גם אתה פעיל, תיקח חלק, תצביע בבחירות, תתפקד למפלגה, תבוא לכנסת כדי להשפיע על הוועדות. אל תיתן למישהו אחר להשפיע על הגורל שלך. אני מקווה שיום אחד אנחנו נראה חבר כנסת עולה לדוכן ואומר 'החלטתי להיות חבר כנסת אחרי שביקרתי במוזיאון הכנסת'".