"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

חוזרים למקורות: טיל איראני שהפך לחנוכיה ורקטה מעזה שנהייתה מזוזה

הסיפור של אלי גרוס, שגדל בבית חרדי עם 16 אחים ואחיות, הוא לא סיפור של אומן רגיל, וגם לא מה שהוא עושה בסטודיו שלו ARTillery, שבו הוא הופך רסיסי טילים מהמלחמה ליצירות עם זיקה היסטורית ויהודית • צפו בסרטון

מורן פרארו, מערכת היום פלוס
,עודכן
0השמעה
האיש שהופך את כלי הנשק של האויבים ליצירות אומנות. צילום: ירין גרגורי

"אני לא מסוגל ליצור בלי משמעות לחומרים", אומר האמן החברתי אלי גרוס. "החומרים שאני עובד איתם: רתכות, בטון, רסיסי טילים - הם חלק בלתי נפרד מהסיפור שלי".

כבר מגיל צעיר אלי גרוס בלט בבחירות שלו, ובמסלול החיים שהוא יצר לעצמו. הוא נולד במשפחה חרדית עם 17 אחים ואחיות, אבל החליט להתגייס לשירות אזרחי מיוחד בצבא, שאפשר לו לשמור על אורך חייו החרדי ולהתחתן, היחיד במשפחתו שעשה את זה.

לאחר מכן התחיל לעבוד בחברת הייטק ונולדו לו שני ילדים. אחרי שנים בהייטק, המלחמה החזירה אותו לשירות מילואים פעיל בצבא. "7 באוקטובר היה נקודת מפנה גדולה עבורי", הוא מספר, "יצאתי למילואים ועד עכשיו אני במילואים, וזה פינה לי את הזמן גם להתעסק בעוד דברים".

גרוס גדל בבית שבו אמנות כמעט לא נחשבה. "בחברה החרדית זה לא משהו שמתעסקים בו, במקום שגדלתי אומנות נחשבת לדבר שולי, אבל אמא שלי ציירה, למרות שגידלה 17 ילדים", הוא מספר. "גם אני תמיד עסקתי באמנות, אבל זה היה תחביב. היה לי ברור שזה לא ריאלי".

החנוכייה האיראנית

ואז פתאום התגלגל לעברו חפץ ששינה את המסלול שלו לגמרי, "באמצע המלחמה, חבר הביא לי רסיסי טילים שנפלו. הסתכלתי על זה, ואמרתי לעצמי יש פה חומר שאני יכול לעבוד איתו. באמצע המלחמה כשהיו לי הרבה רסיסים וסיפורים, בניתי חנוכייה ענקית מרסיסי טילים מאיראן, לבנון ועזה, ושמתי אותה בכיכר החטופים בת"א. אז הבנתי שאני רוצה לעשות רק אומנות. עזבתי את העבודה ופתחתי את הגלריה".

החנוכייה שמורכבת מרסיסי נשק,צילום: Lilia Megera

היום גרוס מקבל את חומרי הגלם מהמשטרה, אחרי בדיקות בטיחות. "אני מכיר את הסיפורים שמאחורי כל רסיס שאני מקבל, ומוודא שהם לא פגעו באנשים. אני לא יכול לעבוד עם חומר שבאמת פגע והרג, אז אני מתעקש שזה יהיה רסיסים שלא פגעו ועשו נזק".

וכיתתו טיליהם לחנוכיות

גרוס אומר שהאמנות שלו שואבת השראה גם מהפסוק במקורות: "וכיתתו חרבותיהם לאתים". הוא מסביר: "הפסוק הזה מדבר על זה, שלוקחים חרב - כלי הנשק, והופכים אותו ליצירת אמנות, וזה מסמל שלום. אני מקווה שהיצירות שלי גם יזמנו את המשמעות הזאת. בסוף אלה חתיכות מתכת שמתעקמות בשמים ומקבלות פתאום צורה מיוחדת שאפשר לעשות ממנה אומנות, במקום מלחמה. זה מדהים בעיניי".

היום גרוס חי בסטודיו שלו ARTillery בדרום ת"א, אבל המסורת, הוא אומר, עדיין חשובה לו: "אני מחובר למסורת, הספקתי להתגרש ולעבור לתל אביב, אבל אני עדיין שומר שבת וכשרות. זה חלק מהזהות שלי ומה שנותן ליצירה משמעות. כשאני מכין חנוכייה או מזוזה מרסיסים, זה לחבר בין הכאב למסורת, בין הרס לבנייה מחודשת".

אלי בתהליך העיצוב שלו בסטודיו,

סדרת הכתבות "חוזרים למקורות" מתעדת צעירים וצעירות שבוחרים לעסוק במקצועות מסורתיים, מלאכות עתיקות או סמלים תרבותיים, ונותנים להם טוויסט עכשווי, יצירתי ומלא השראה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר