"זה חומר רותח": איולה נפחית הזכוכית שמערבבת ישן עם חדש | חזרה למקורות

"ניפוח זכוכית יכול להראות כמו בימי הביניים", אומרת אמנית הזכוכית איילת נעמי הוכהויזר, שמכונה איולה גלאס, "אבל מצד שני המכשור והטכנולוגיה העדכניים מאפשרים לייצר עיצוב של זכוכית בצורה מורכבת וחדשנית".

וכך מרגיש הביקור בסטודיו של איולה, Ayula Glass House. זה חלל עצום באזור התעשייה מעיין צבי סמוך לזכרון יעקב. שם היא יוצרת עבודות אמנות, מלמדת קורסים, משתפת פעולה עם מעצבים, ובעיקר עובדת קשה. "אני בן אדם שעובד כמו חמישה אנשים", היא אומרת, "אתם צריכים לראות את חשבון הגז שלי", היא צוחקת.

את הדרך שלה היא התחילה בגיל 16 בכלל, כשהייתה שוליה של פסלים. תמיד היא אהבה לעבוד עם הידיים, אחר כך למדה במחלקה לעיצוב מוצר בבצלאל, שם התחילה בלימודי קרמיקה, אבל בסוף נשבתה בקסמה של הזכוכית. "עבדתי עם כל החומרים שאפשר לדמיין אבל אז נחשפתי לזכוכית, וזהו".

מאז איולה מאוהבת בזכוכית, "זה חומר אלכימי מטורף לעבוד איתו, עם הרבה אדרנלין ועשייה. זה כמו חדר כושר, עובדים הרבה עם הגוף, וזה מאוד אינטראקטיבי. ברגע שהתחלת את הניפוח, את חייבת לסיים הכול בסשן, וזהו. את שמה לנוח ולמחרת זה מוכן".

עבודת הניפוח של איולה שומרת על אותה טכניקה בסיסית מהמקורות, בדיוק כמו שעשו נפחי הזכוכית לפני מאות שנים. אבל השילוב עם תוכנות מידול ותבניות לייזר מאפשר לאיולה ליצור סדרות עיצוב של זכוכיות עם נגיעה אישית. "זה נראה כמו עבודת יד, אבל זה מאפשר יותר. למשל, אם רוצים ממני 100 גופי תאורה אותו דבר, אני יכולה לעשות את זה בעזרת עיצוב מורכב של תבניות בלייזר שמקל לי על העבודה, אבל עדיין בכל אחד יהיה משהו ממני, איזה טאץ' אישי - בצבעים, בסוג הזכוכית, בגימור".

העבודה של איולה היא כמו גשר, בין המסורת העתיקה של ניפוח זכוכית שנשמרה לאורך דורות, לבין כלים טכנולוגיים שמאפשרים לה לפרוץ את הגבולות. היא לא רק חוזרת למקורות, היא גם נושפת בהם חיים חדשים.

"חוזרים למקורות" היא סדרת כתבות שעוקבת אחרי צעירים וצעירות שבוחרים לעסוק במקצועות מסורתיים, מלאכות עתיקות או סמלים תרבותיים, ונותנים להם טוויסט עכשווי, יצירתי ומלא השראה.