האמן הישראלי הבינלאומי צדוק בן דוד, מהאמנים הישראלים המצליחים בעולם, מגיע למגדל דוד, מוזיאון ירושלים עם תערוכה חדשה. זאת כ-50 שנה לאחר שעזב את בצלאל.
התערוכה "צדוק בן דוד: מצד שני" שאוצרת אילת ליבר, תיפתח מחר (רביעי) עם עבודות שחלקן יצירות מותאמות אתר, שיוצרו במיוחד למגדל דוד, וחלקן עבודות שהוצגו בעבר בעולם ומוצגות לראשונה בישראל.
התערוכה תיפתח בסמוך לחלוף שנה מאז אסון 7 באוקטובר, ותציג את הכאב שכולנו מרגישים מאז אותה שבת, דרך דימויים מעולם הטבע, המתח בין הקצוות בהם נעים האדם והטבע כאחד, בין האבל לצמיחה המחודשת, בין החושך לאור, ובין הפסימיות לאופטימיות.
התערוכה מתפרשת בין ביתן הכניסה החדש ממערב למצודה, דרך הגן הארכיאולוגי בתוך החצר, ועד לאולם המשושה בשער המזרחי של המצודה. בן דוד, שעוסק כ-30 שנה בפיסול בברזל ובמתכת וחוקר את גבולות החומר המתכתי והכבד אל מול הדימויים מעולם הטבע, יוצר יצירות מורכבות, מפתיעות בחומר ובצבע, מחבר את האדם לטבע, ומצליח לשלב גם את המציאות הכאוטית בתערוכה עם מיצב הווידאו "אותו מקום בזמן אחר", שנוצר למעשה בינואר 2023, ונראה כמעט נבואי, מוחשי להחריד, כמו המציאות בשדות הנגב המערבי ויישובי גבול הצפון.
בן-דוד שירת בגרעין נח"ל שיועד לקיבוץ ארז שבעוטף עזה, ומגיל 16 היה קשור לנופים החקלאיים, למרחבים ולשדות. אף שבזמן ההמתנה לקבלתו לקיבוץ בחר לבסוף בלימודי האמנות, נשמר עד היום קשר הדוק בינו ובין חבריו. "לאחרונה ביקרתי שם, בבארי ובכפר עזה", מספר בן דוד. "לקחו אותי לחניון התקומה לראות את שלדי המכוניות, בניסיון לחשוב על רעיון לאנדרטה. המסקנה שלי הייתה שצריך להשאיר את השלדים כמו שהם. אין דבר יותר חזק מזה להעביר את הסיפור".
"במבט ראשון נחשף לעיננו עולם מלא צבע ויופי ורק במבט שני מתגלה הנימה האפלה והטרגית שנוגעת עמוק בנפש, בפחד הקיומי אשר כולנו חשופים אליו לאחרונה. ואז, באופן סמלי, מראה בן דוד את המחזוריות בטבע, ואנו יודעים שעוד נשוב ונפרח מחדש, כמו הטבע עצמו", אומרת אילת ליבר, אוצרת ראשית ומנכ"לית מגדל דוד מוזיאון ירושלים.