בחודשים האחרונים שיריה של פנינה רוזנבלום כבשו את הרשתות החברתיות, והפכו לחלק בלתי נפרד מהפסקול של התקופה. כעת היא מתכוננת לחשוף יצירה חדשה ולהציג תערוכה המוקדשת לחייה ולפועלה, שאותה אצר רפי וזאנה.
תיארת לעצמך שיום אחד תהיה תערוכה סביב דמותך?
"כן, כי אספתי הרבה חומרים כל החיים. אני חושבת שאני אייקון תרבות. אני 40 שנה בכותרות, עשיתי הרבה, יש מה ללמוד ממני. זה ישתקף בתערוכה הזאת, שבאמת תהיה חוויה לאנשים שיבואו".
ובתערוכה גם תחשפי את השיר החדש, והפעם אחת הקלאסיקות שלנו.
"כן. 'האמיני יום יבוא' של יפה ירקוני. זה מדהים! השיר הזה מאוד מרגש אותי, כי מי היה מאמין שנעבור תקופה כזאת. בבית הראשון שיניתי את המילים, והוספתי מילים שלי לגבי מה שקורה עם החטופים והמפונים. רציתי לתת להם את הכבוד".
בואי נדבר על השירים שלך. איך הכל התחיל?
"זה התחיל בקורונה, כשכתבתי את השיר 'קורונה קורונה'. בצוק איתן כתבתי שיר, וכשנולדו הנכדים כתבתי, ואז, כשהגיע 7 באוקטובר, לא יכולתי לא לכתוב את 'איפה הייתם בשביעי לעשירי'. אחר כך, כשהיו הטילים מאיראן, כתבתי את 'איראן דונט שוט'. אחרי זה לא יכולתי לא לעשות שיר על הצפון ועל מה שקורה שם, כי זה הורג אותי לגמרי, ועשיתי את 'הצפון בוער'. כל השירים הפכו לאייקון של המלחמה".
כשהוצאת את השיר הראשון האמנת שהוא יצליח ככה?
"לא. אבל העליתי את זה ברשתות שלי, שהן מאוד חזקות וויראליות, והמילים שלו מדברות בעד עצמן".
לצד התגובות המפרגנות, בוודאי ראית גם את הסרטונים הקומיים, את החיקויים ואת סרטוני הליפסינק.
"בוודאי, וזה מטורף! אי אפשר לתאר כמה סרטונים אנשים העלו לטיקטוק עם השירים שלי. זה מדהים, זה ממש כיף".
זה לא קצת מעליב?
"זו מחמאה גדולה מאוד! זה ממש לא מעליב, זה הכי מחמם את הלב שבחושך הגדול שיש לנו השירים עושים טוב לאנשים. אם בחושך שהמדינה נמצאת בו, כשהחטופים לא איתנו, כשהמפונים עוד לא חזרו לבתים שלהם, זה עושה לאנשים לקום, לעשות כל מיני חיקויים ודברים ולשמח אותם - עשיתי את שלי".
למרות הביקורת והלעג שלעיתים מלווים את יצירתה, רוזנבלום נשארת חיובית ואופטימית. "אני הכי אוהבת בעולם את החיקויים שלי", היא אומרת, "את צריכה להיות אייקון כדי שיחקו אותך".
התערוכה "עתיד ורוד" תיפתח ב־17 בספטמבר בגלריה בית מאירוב בחולון.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו