"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

"הייתי כמה שנים בארון, וזה כמו להיות במרחק מהחיים"

שי לי הורודי, אמנית טרנסית, הציגה כבר בגיל 21 תערוכת יחיד במוזיאון תל אביב • כעת היא מחברת בין סטודנטים ממדרשת בית ברל לאנשים עם מוגבלויות לעשייה משותפת

,עודכן
0השמעה
שי לי הורודי , איליה מלינקוב
שי לי הורודי. צילום: איליה מלינקוב

האמנית שי לי הורודי לא אוהבת הגדרות. יותר מזה, היא משתדלת לברוח מהן ומסרבת להיות מקוטלגת ומתויגת. הורודי, שהציגה כבר בגיל 21 תערוכת יחיד במוזיאון תל אביב ("בית הבליעה"), מגדירה את עצמה כ"אמנית טרום־מושגית". כאישה טרסג'נדרית היא מסרבת להגדיר את עצמה, אמנותית וזהותית.

באמתחתה כבר כמה מלגות ופרסים, ולצד היצירה שלה, בין היתר בתחום האמנות הפלסטית, הכתיבה והווידאו־ארט, היא השלימה תואר ראשון במדרשה לאמנות בבית ברל ותואר שני באוניברסיטת נורת'ווסטרן בשיקגו. בימים אלה, כמרצה במדרשה, היא מובילה סדנת אמנות ייחודית במסגרת הכותרת "עושים אמנות יחד!", שמשלבת בין סטודנטים מהמדרשה לבוגרים עם מוגבלויות ממכון אלווין ישראל.

"הבנתי שאני טרנסית בגיל 19, לפני עשר שנים, ואז התחיל התהליך שלקח כמה שנים. ההתמודדות שלי בהתחלה היתה מול עצמי, ולאט־לאט יצאתי עם זה", היא אומרת.

זה משהו שבא לידי ביטוי באמנות שלך?
"זה השפיע על האמנות שלי, אבל האמנות שלי לא עוסקת בזה. כשהייתי בארון קצת יותר עסקתי בזה, זה קצת היה נוכח. היום לא. הייתי כמה שנים בארון, וזה כמו להיות במרחק מהחיים, כאילו לקחת צעד אחורה מהחיים, ולהיות כל הזמן בהסתכלות כזאת מבחוץ על סיטואציות".

איך זה משפיע על החיבור עם אנשים עם מוגבלויות?
"אני חושבת שזה הקל עליהם להתחבר אלי, הם יודעים מה זה להיות שונים, וכל מי שעובד עם אנשים עם מוגבלויות יודע שהמרחבים שהאנשים האלה נמצאים בהם הם מרחבים של קבלה מוחלטת, כל עוד פוגשים אדם עם כוונות טובות. אני חושבת שבמקרה הזה אין את המבוכה שיש לאנשים לפעמים בסיטואציות כאלה, בגלל השונות. באותה מידה גם לי היה קל יותר. אני זוכרת שלקח לי רגע להבין עד כמה הדברים המהותיים והעמוקים שבאדם מעסיקים את כולם. שגם אנשים עם מוגבלויות עוסקים בחלומות, בתשוקות וברגשות".

טעינו? נתקן!אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר