"אני מאמינה בשילוב של מדע ואמנות כדרך חיים", אומרת זהבה ברקאי, פיזיקאית ומנהלת מעבדות מיקרוסקופיה, ושוברת בכך מוסכמות של הפרדה בין ההומני למדעי. בתערוכתה "מתחת לעדשה", שמוצגת כעת בבנייני האומה בירושלים, מציגה ברקאי יצירות ובהן סיפורם של מדענים שהביאו לפריצות דרך מדעיות - בתוספת פרשנות אישית שלה.
"סיימתי דוקטורט בפיזיקה באוניברסיטת תל אביב, ומאז ועד היום אני מנהלת מעבדות שכוללות סוגים שונים של מיקרוסקופים", היא מספרת. "במשך כשלושה עשורים אני גם מנהלת ומכשירה מאות סטודנטים בתחום, ואחת השאלות הבסיסיות שבהן אני דנה איתם היא השאלה, איך באמת הכל התחיל? זה נושא שמרגש אותי מאוד ואני משתפת אותם בתהליך של איך זה נולד, התפתח, ואיך הגענו למה שאנחנו מכירים היום".
"צברתי הרבה מאוד חוויות מדעיות ואנושיות לאורך השנים, שהיו ההשראה לסדרת הציורים הזו", היא אומרת. "הרגשתי צורך לספר את הסיפור שריגש אותי תמיד, על אודות ראשיתו של תחום המיקרוסקופיה והתפתחותו".
בעשרה ציורים מכניסה ברקאי את באי התערוכה אל נבכי עולם מדעי רב־התרחשויות, שמכיל לצד תפיסות רווחות גם כאלו הבאות לאתגר אותן. "נושא שמאוד התעמקתי בו הוא מי היה ראשון המיקרוסקופאים, ואין ממש תמימות דעים בעניין", היא מספרת. "בפירנצה נמצא מוזיאון גלילאו גליליי, ושם יטענו שהוא האיש הראשון שצריך לייחס לו את נושא המיקרוסקופיה. לעומת זאת, להולנדים מובן שזה צריך להיות אנטוני ואן לוונהוק. הקדשתי לסוגיה הזו שתי תמונות. האחת, 'הסערה', עוסקת בוויכוח על זכות הראשונים. לצידה נמצא הציור 'הזמן לאהבה', שעוסק בהשלמה שלכל אחד מהם יש את המקום שלו בהתפתחות התחום".
ביצירותיה של זהבה המיקרוסקופים של גלילאו ולוונהוק פוצחים בריקוד משותף, ובכך זוכים להאנשה והופכים לדמות לכל דבר. עם הדימויים שהיא מציגה אפשר למנות גם מיקרוסקופים קטנים הבוקעים מרקמת זרעים אדומים של רימון ענק, מצלמות ועדשות שמתחברות לכדי יצירה ארכיטקטונית דמיונית, וכן דמויות שהן ספק מלאכים ספק בני אדם.
ביצירה מעניינת בשם "מלאכים בשמי המיקרוסקופיה" היא משלבת נושאים של ארכיאולוגיה אל מול טבלת היסודות המחזורית, ובכך מחברת בין עולם המיקרוסקופיה למכלול שלם של תחומים מדעיים. "נדמה לנו שעולם המיקרו מנותק ועומד בפני עצמו, אבל הוא למעשה חלק ממכלול שלם. אני מראה, למשל, באחד הציורים את עץ הדעת ובאמצעותו אני מציגה את המחקרים בבוטניקה", היא מסבירה.
כל הקונספט של התערוכה מפתיע, כי על פניו אין קשר ישיר מדי בין מדע לאמנות, ועכשיו שאת מציגה את זה ככה הם די הולכים יד ביד.
"אני חושבת שציור טוב או עבודה אמנותית טובה צריכים לגרום לפוגשים בהם להתרגשות. וגם מחקר טוב צריך לגרום להתרגשות. יש הרבה מאוד אלמנטים משותפים. אני רוצה להציג את הזווית האישית שלי, שבה מארג המיקרוסקופיה הוא לא עולם בפני עצמו, אלא חלק מעולם הקשור באמנות שמתחבר לעולם המאקרוסקופי שבו אנו חיים".