"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

"זה גרם לי לבכי חסר שליטה": ליאון רוזנברג מתפרק

מגיש הטלוויזיה ציין עשרה חודשים בדיוק לטבח 7 באוקטובר, ועשה זאת תוך שהוא מספר על הדרך שלו להתמודד עם הפצע שעדיין מדמם כשרבים מהחטופים עדיין בשבי חמאס • "לפעמים באמצע צחוק אני נתקע, הצחוק קופא"

,עודכן
0השמעה
עובד קשה יותר כדי להיות מאושר. ליאון רוזנברג. צילום: פייסבוק

מגיש הטלוויזיהליאון רוזנברגהתמודד מאז 7 באוקטובר לא רק עם המלחמה הנוראית שנפתחה, אלא גם עם שינוי גדול ודרמטי בקריירה כשתוכנית הבוקר שלו ושל אשתו פאולה ירדה מהמסך ולא שבה אליו. מאז השניים העתיקו את מגוריהם לקפריסין, ורוזנברג אף מנסה בימים אלה את מזלו כסוכן נדל"ן בארץ הזרה. אמש (רביעי) הוא ביקש לשתף עם עוקביו בפייסבוק בטלטלות הנפשיות שהוא עובר ובמחשבותיו על החטופים ברצועת עזה.

"כבר עשרה חודשים שהם נכנסים לי למחשבה מדי פעם, בהבלחות, תוך כדי הפעולות הקטנות של החיים", כתב רוזנברג ומיד תיאר סיטואציות שונות שבהן עולמו מתהפך. "למשל באמצע המקלחת, פתאום קופצת לי מחשבה 'מתי הם התקלחו בפעם האחרונה?'. שלשום כשהלכתי לים, הבטתי אל האופק ונשמתי את האוויר הנקי מלוא הריאות. שאלתי את עצמי 'האם הם מצליחים לנשום? ואיזה אוויר הם בדיוק נושמים?'. לפעמים באמצע צחוק ממערכון שעולה לי בפייסבוק, אני נתקע. הצחוק קופא ומתאדה מהשפתיים. 'מתי הם צחקו בפעם האחרונה?'. הפער הזה בין המציאות שלי לבין מה שעובר עליהם, יוצא החוצה בדמעות במצבים לא צפויים. כשאני בארוחה טעימה, אני מפסיק את הביס באמצע וחושב 'מתי הם אכלו משהו לאחרונה?', ואז עולות הדמעות ויורד התיאבון".

ליאון ופאולה רוזנברג,צילום: טל גבעוני

"הסיוט הזה נמשך בדיוק עשרה חודשים, מאז 7 באוקטובר", הזכיר. "אני יודע שיש אנשים שעייפים מזה, שמדחיקים את זה. יש כאלה שכועסים כשמזכירים להם את החטופות והחטופים, ואת הגיהינום שהם והמשפחות שלהם עוברים".

ליאון שיתף בשיחות עם חברים בנושא. "יש כאלה שטוענים בשיחות סלון שאסור לעצור בשבילם את המלחמה, שחייבים להשמיד את חמאס, את חיזבאללה, ואת כל מי שמאיים עלינו, גם במחיר שימותו. כשאני שומע את האמירות הללו, אני נאטם לכמה דקות. לא מסוגל לזוז מהמקום או לעבור לדבר הבא. יש בי חלק שמבין את ההיגיון הקר, וחלק אחר שנחרד מזה ומתחלחל", הודה.

ליאון רוזנברג,צילום: רונן אקרמן

לדבריו רוזנברג צירףכתבה שנעשתה במסגרת קורס שלו בחוג לתקשורת שבו התראיינה שלי שם-טוב, שבנה עומר נחטף לעזה ב-7 באוקטובר. "הכתבה הזו גרמה לי לבכי חסר שליטה", שיתף. "כן, אני בוכה ואני גבר. הכאב של שלי חורך את הלב, אני לא חושב שיש לב שיכול להישאר סגור בפניה".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר