מורן אטיאס שיתפה בסוף השבוע האחרון באומץ במחיר שהיא משלמת כחלק מהמאבק ההסברתי שהיא מנהלת לטובת ישראל, שכלל ביקור במקומות בהם אירע הנורא מכל ב-7 באוקטובר ביישובי עוטף עזה. בפוסט בחשבונה באינסטגרם, שבו תיארה את הקשיים הנפשיים שאיתם היא מתמודדת בחודשי המלחמה, היא גם הוסיפה תובנה בכל הקשור לסיבה שממנה מגיעה השנאה התהומית לישראל.
"מאז שחזרתי שואלים אותי איך אני", כתבה אטיאס. "איך אסביר לאנשים שלא היו שם מה זה ריח דם, לנשום עפר שקשה לנשום, שאני בוכה כשאני שומעת מוזיקה, שאני בוכה כשאני לבד ברכב, שאני מתגעגעת כל הזמן, שהכל עצר בלב וקשה לנשום? וזה לא נגמר", הבהירה.
בהמשך העידה על עצמה כי רק בימים האחרונים חל שיפור במצבה. "רק אחרי שלושה חודשים הצלחתי לארוז את עצמי, אבל הנשמה שבויה, חטופה. אני לא כאן. אני שם, בבארי, בכפר עזה, בניר עוז. מקשיבה לדורון, לאייל, לליאורה. סהרורית בכיכר (החטופים). אני שם במטה, עורכת סרט, מבקרת משפחה. אני שם, עם העם שלי. ואיזה עם אנחנו. בזה העולם מקנא. אני יודעת שאתם מרגישים רק שנאה, אבל תאמינו שמתחת מסתתרת לה קנאה. כמה עברנו, והנה אנחנו כאן! ועם ריח הדם והזיכרונות שלא עוזבים, אני אתכם תמיד מכל מקום. מתגעגעת ונלחמת לימים טובים. שנזכה להתאחד עם כל החטופות והחטופים ושהחיילים יחזרו לשלום", חתמה בברכה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו