רונה לי שמעון פרסמה היום (רביעי) פוסט נוגע ללב ברשת החברתית אינסטגרם שבו כתבה מנבכי נפשה כיצד עוברים עליה ימי המלחמה לצד העובדה שאחיה אלמוג נלחם ברצועת עזה.
בדמעות: רונה לי שמעון פנתה לגולשים / אינסטגרם (ארכיון)
באומץ, היא שיתפה במחשבות הטורדניות על הנורא מכל שלא נותנות לה מנוח, על האמונות שמלוות אותה בשגרה המורכבת ועל התפילה שהיא נושאת בליבה. למילים המרגשות הוסיפה שמעון עשר תמונות. חלקן הנציחו מפגש שקיימה עם אחיה בשטח הכינוס, וחלקן תיעדו את אלמוג נלחם על אדמת האויב.
"מילות מלחמה. אף פעם לא הייתי כל כך מבולבלת", שיתפה רונה לי. "אף פעם לא חרב עליי ככה העולם. על כולנו כעם, כאנשים נפרדים וביחד. כמה מחירים יש למלחמה הזאת, כמה זוויות, כמה אכזבות, כמה פחד. אלוהים, הפחד".
בהמשך סיפרה על האמונות שמלוות אותה בימים של דאגה: "אני ניסיתי לכתוב. ימים, שבועות, ולא הצלחתי. הרשיתי לעצמי לכתוב רק לאלמוג, רק לאח שלי. רק כשהוא נכנס פנימה למקום ההוא. כמה פחדתי לכתוב. פחדתי לפחד. פחדתי מהמוח שלי שיכול לייצר מחשבות כל כך אפלות ורעות ומפחידות. מה יקרה אם אני אכתוב אותן? האם פרי דמיוני ייהפך למציאות? אסור! בתכלית! פשוט אסור. אסור לחשוב, אסור לדבר, אסור לכתוב... לא לנשום. לא אנחת רווחה. רק לחכות לטלפון, רק להודעה. הכי ציער אותי לראות איך אימא שלי מפחדת מדפיקה בדלת. לא ראיתי משהו מצער כל כך בימי חיי. הלכתי לאיבוד בתוך הפחד, וגם אימא שלי. כמו ריחפתי מעל הגוף של עצמי, ראיתי אותו מוטל עייף, שחוט ממחשבות, מחיכיון (צפייה), מחוסר אונים ומפחד. הפחד עושה דברים רעים מאוד בתוך הגוף, והיה צריך לאפשר לזה לקרות.
View this post on Instagram
"אני יודעת שכולנו צללנו ביחד", כתבה לסיכום ופנתה לאחיה בכמה מילים אישיות: "מתחבאים כל אחד בפינה של עצמו, נמנעים. לראות את העיניים הטובות החכמות שלך, את דרך הארץ. אני גאה בך בכל נימי נפשי. אני רק אחות של מישהו שחושבת על אחיות של עוד מישוהים. על החברות, על האימהות, כולנו ביחד גם בזה. גם בפחד מהפחד. גם בתקווה, גם באומץ. מחזיקים חזק עכשיו, כי ככה אנחנו. תחזור. תחזרו. כולם".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו