זוכת "האח הגדול" נשברת: "הפכתי לאמבולנס אנושי"

כמו מיליוני אזרחים בישראל המנסים בכל כוחם להתמודד עם האבל והחרדה המקיפים אותנו מאז מתקפת החמאס הרצחנית לפני 12 ימים והיציאה למלחמת חרבות ברזל, גםתקוה גדעון, זוכת "האח הגדול", מנסה למצוא את הכוחות להמשיך ומשתפת את מאות אלפי עוקביה שמדובר במשימה לא פשוטה בכלל.

"ביום שבת ה-7 באוקטובר נמחק לכל מדינת ישראל החיוך", פתחה תקוה היום (רביעי) את הסטורי ששיתפה עם 179 אלף עוקביה באינסטגרם. "האמת שהחיוך שלנו נמחק הרבה לפני כששכחנו שאנחנו אחים, אבל ב-7 באוקטובר נפלה עלינו גם העצבות, שזאת החרדה הכי גדולה של כל בן אדם להיות באבלות, והיא נפלה בכל בית, לא פסחה על אף אחד. כולם עצובים. אין מישהו שלא. מדינה שלמה שיושבת שבעה. לא ידעתי איך להתמודד עם זה. אני לא יודעת להיות עצובה", שיתפה מי שבימים כתיקונם משתדלת לשדר אופטימיות מבדחת ואתנחתא קומית למאות אלפי עוקביה.

"אם תשאלו אותי ממה אני מפחדת יותר, למות או לאבד את שמחת החיים והתקווה, אז אני אגיד לכם שלחיות בלי תקווה זה למות בעודי בחיים. אני לא מסוגלת לראות אנשים עצובים. כשאני פוגשת בכאלה אני פשוט גורמת להם לחייך כי אני תמיד מחייכת וחיוך זה מדבק. אבל איך אני יכולה לחייך או לגרום למישהו לחייך עכשיו אם העצבות נפלה גם עליי?".

בהמשך סיפרה תקוה על האופן בו ניסתה להתמודד עם המצב וכתבה:
"בימים הראשונים פשוט הייתי על אוטומט רק בניסיון לעזור איכשהו בכל דבר לכל אחד וכמה שיותר. הייתי מבולבלת כמו כולם. את המחשבה על למה זה מגיע לנו ואיך זה קרה ומי אשם שמתי בצד. אלו שאלות שתמיד שואלים באבל. ניסיתי לצאת מההלם ולהרים את הראש. רק לחזק, לעזור ולחבק את כל מי שאני יכולה. לבד בין ארבעה קירות בבית ביפו, הפכתי למוקד עזרה ראשונה. לראות את כולם עוזרים, ובעיקר ביחד, חיזק אותי, נתן לי אנרגיה והחזיר לי את התקווה והביטחון למרות העצב והאבל.

"הפכתי לאמבולנס אנושי. רק שלא שמתי לב שעוד שנייה נגמר לי הדלק. אחרי שני התקפי חרדה החלטתי ללכת לאימא. כשיצאתי מהבית ופגשתי אנשים שמרגישים בדיוק כמוני, הבנתי את הכוח שיש לחיבוק.

"קיבלתי החלטה, לקום מהשבעה, להתנתק מהחדשות שהיו מחוברות לי לוורידים 24/7 ולנסות לחזור לחייך, לחבק ולשמח כמה שיותר אנשים,
לחזור לשפיות ולהיאחז בתקווה".