ימים ספורים לאחר כניסתו לבית "האח הגדול", התפרסמה בכפר אכסאל הודעת התנערות מקאזם חליליה.
"בשם אללה הרחמן והרחום, אנו, משפחת חליליה מכפר אכסאל, מכריזים בפני אלוהים וכל האומה המוסלמית, ללא כפייה או לחץ מאף אחד ומשום צד, על חפותנו המלאה והמוחלטת מקאזם חליליה. אין אנו נושאים בכל חטא או אחריות, ואין אנו קשורים לקאזם. אין לאף אחד זכות לשאול אותנו דין וחשבון על כל מה שקשור אליו. אלוהים עד לדברינו".
בהודעת ההתנערות ממנו וממעשיו, קאזם, שמנותק זה שבועיים מהנעשה מחוץ לבית "האח הגדול", לא צפה, אך אין זאת הפתעה מכיוון שהיחסים המורכבים עם משפחתו התבטאו כבר בעבר בנתק מוחלט.
"המשפחה שלי יודעת מה קורה, אבל הם לא מבינים את הקונספט של התוכנית", סיפר לנו יומיים לפני כניסתו לבית "האח הגדול". "הסברתי כמה שאני יכול, ואני לא מסתיר מהם כלום. כשהייתי חוזר מבית הספר הייתי משתף אותם בכל, וזה ככה עד היום. ההורים שלי עברו איתי כברת דרך, ואני בטוח שיהיו גם יפי נפש שיטיפו להם נגדי, אבל אני די סומך על ההורים שלי ועל המשפחה שלי. בסופו של דבר אני הבן שלהם".
כששאלתי אותו אם הוא לא מפחד מהתגובה שלהם, הוא ענה בביטחון, כאחד שעבר דבר או שניים בחייו: "כבר אמרו עלי שאני הומו, אמרו עלי שאני בוגד. תמיד אמרו עלי את כל הדברים האלה, ככה שהיום אני מוכן. שיגידו מה שיגידו".
ב־2015 התרחש המשבר המשפחתי הראשון של קאזם עם משפחתו, ובעקבותיו הקשר נותק לחלוטין. בפעם ההיא הסיבה הייתה העדפותיו הפוליטיות. "הייתי פעם ליכודניק, וההורים שלי לא אהבו את זה", הוא מספר. "לא הייתי מאלה שאומרים 'ביבי מלך ישראל', הייתי ליכודניק, אבל אף פעם לא הייתי ביביסט".
למה זה הפריע להם?
"העליתי סרטון שבו אמרתי שצריך להכריז על ירושלים כבירת ישראל, ובאותו היום המשפחה ניתקה איתי קשר. הסרטון עלה לרשת, היה ויראלי מאוד, ואמא שלי שלחה לי הודעה שאני לא הבן שלה כבר ושלא אגיע יותר הביתה".
נשמע קשוח מאוד.
"היה קשה, במיוחד בהתחלה. היו לי ימי הולדת ולא היו מתקשרים, בחגים של מוסלמים גם לא היו מתקשרים. פתאום מצאתי את עצמי חוגג לבד, וזה היה מאוד קשה. כולם ניתקו איתי קשר, גם האחים וגם המשפחה המורחבת".
איך הסתדרת מבחינה כלכלית?
"היו הרבה ויתורים. באותה תקופה למדתי משפטים, ויום אחד התקשרו ואמרו לי שאמא שלי הפסיקה את התשלומים. לא יכולתי להתמודד עם הכל לבד ועצרתי אותם. הניתוק הזה גרם לי לנזק נפשי וכלכלי עמוק".
חשבת לוותר על התמיכה הפומבית לטובת היחסים עם המשפחה?
"לא, כי זה מה שאני מאמין בו והוויתור לא היה שווה את זה. אני חונכתי בבית לעמוד על שלי, ואם אני מאמין במשהו אני הולך איתו עד הסוף. אם למשל חונכתי על ערבות הדדית, אני אלך עם זה. ברור שהנתק היה קשה, אבל היה לי ברור שאני הולך עם האמת שלי".
ואכן, גם הפעם קאזם הלך עם האמת שלו, ואת השלכותיה יגלה רק אחרי צאתו מהבית. "היחסים עם ההורים שלי טובים מאוד", הוא העיד רק לפני שבועיים. "אני יותר ילד של אמא, עם אבא היה דיסטנס. אנחנו משפחה מאוד מלוכדת. יש לי 14 דודים ודודות וכולנו מתכנסים ואוכלים אצל סבתא מהבוקר עד הערב".
חוצפה חיובית
היום את קאזם חליליה כבר אין צורך להציג. הריאליטי בהשתתפותו זוכה להצלחה, והוא הסתמן כאחת הדמויות הכי שנויות במחלוקת בעונה כבר מהיום הראשון. עבור מי שלא ער להתרחשויות נציין שחליליה בן 28, ערבי מוסלמי שנולד וגדל בכפר אכסאל שליד עפולה. אביו יוסף הוא פנסיונר, ואמו מונא עובדת עם נוער בסיכון. יש לו שני אחים ואחות. הוא למד מחוץ לכפר, בתיכון אורט נצרת, במגמת ביולוגיה, וכבר אז נודע באינטליגנציה גבוהה, דיבור חד וחתירה חסרת פשרות לצדק.
"יש סטיגמה שאם יש לך ילד חכם אתה שולח אותו ללמוד בעיר ולא בכפר", הוא מספר ומדגיש: "הייתה לי ילדות טובה, זה שבשלב מסוים עברתי לתל אביב לא נחשב שעשיתי שדרוג מבחינתי".
איזה תלמיד היית?
"לא הייתי רק תלמיד חכם, אלא גם יו"ר מועצת התלמידים. היתה לי חוצפה חיובית. נניח, כשרצו לבקש משהו מהמורים היו שולחים אותי, כי רק לי היה אומץ לעשות את זה. הייתי לוחם צדק. אני תמיד נלחם עבור אחרים. אם אני אראה מישהו מעליב אישה לידי - מיד אתערב, גם אם זה לא קשור אלי. אם אני רואה הומלסים ברחוב - אני מתייחס אליהם".
הגיוס לצבא
בגיל 25, כשהוא מנותק ממשפחתו, קאזאם החליט שהוא מתגייס לצה"ל. "רציתי מאוד לעשות צבא כי רציתי להרגיש שייך. כשהייתי בן 18 ההורים שלי לא הסכימו שאתגייס, ובגלל שהייתי צריך את הגב הכלכלי שלהם ויתרתי ושמתי את זה בצד".
למה הם לא רצו שתתגייס?
"היו לי חברים יהודים מנצרת עילית, וכשהם סיימו תיכון הם הלכו לבקו"ם והתגייסו. כשאני סיימתי תיכון אבא שלי רצה שאני אלמד רפואה. הוא תרגם את התעודה שלי לאוקראינית והודיע לי שאני טס ללמוד שם, כי אצלנו במגזר החלום של כל אבא ואמא הוא שהבן שלהם יהיה רופא אבל לא ראיתי את עצמי רופא".
מה כן עשית?
"בשנים האלה התעסקתי בהסברה על ישראל נגד ארגוני ה־BDS, אבל הרגשתי שאני מסביר כפוי טובה, כי אני מסביר על הצבא בזמן שאני בעצמי לא שירתי בצבא. נפל לי האסימון כשחזרתי מדרום אפריקה ושאלו אותי על הצבא, אבל לא באמת ידעתי לענות כמו מישהו ששירת. כשחזרתי לארץ הגעתי ללשכת גיוס וביקשתי להתגייס".
קאזם התגייס כחייל בודד, והצרות לא איחרו להגיע גם לאחר הגיוס. "בקדנציה הראשונה שלי הייתי בדובר צה"ל. הייתי שם חצי שנה ובמהלך השירות גילו אצלי מחלת לב. השתחררתי על פרופיל 21. בכיתי להם שלא יורידו לי את הפרופיל כי עברתי כל כך הרבה חקירות וסיווגים כדי להתגייס - ובסוף אני משתחרר על רפואי. השתחררתי ב־24 בנובמבר, ויום אחרי שלחתי בקשה להתנדב לגל"צ. שמעון אלקבץ (מפקד התחנה באותה תקופה - ע.ס.) קיבל אותי ונתן לי הזדמנות להיכנס. כשנכנסתי אמרו לי שאני אהיה החייל המוסלמי הראשון, ומבחינתי זו לא רק גאווה אלא גם אחריות, כי אני רוצה להוכיח שמגיע לי להיות כאן ולא סתם על תקן העדפה מתקנת".
לקראת שחרורו מצה"ל הקשר עם המשפחה חודש. "היתה ישיבת צוות בעבודה של אמא שלי, ואמא שלי אמרה שם שהדבר שהיא הכי רוצה זה לראות את הבן שלה שאותו לא ראתה חמש שנים, אחותי פנתה אלי ונעניתי לבקשה שלה".
איך היה המפגש?
"מרגש מאוד. לא ראיתי אותה חמש שנים והיה לנו פער שצריך להשלים אותו זו הייתה תחושה מוזרה מאוד, חזרתי לשם ולא זיהיתי אנשים. יש ילדים שנולדו במשפחה ואני לא הכרתי אותם. היו לי בני דודים חדשים שאני לא מכיר את השמות שלהם. הכל היה חדש ומוזר".
המחויבות שלך היא קודם למשפחה ולמקום שממנו אתה מגיע, או קודם כל למדינה?
"הבסיס שלי, החינוך שלי והערכים שלי הם קודם כל מהמקום שממנו אני מגיע ואני פה בזכותם. אבל גם מהמקום הזה אני לא מסוג האנשים שמפחדים לפרוץ דלתות ותקרות זכוכית. אני לא מאמין ב'אכלו לי שתו לי'. אני לא מפחד מביקורת על רקע הדעות הפוליטיות שלי ואני לא אוהב שכופים עלי זהות. אני גאה בזה שאני ערבי כמו שאני גאה בזה שאני ישראלי".
אתה מרגיש שבחברה הישראלית מקבלים אותך יפה?
"באופן כללי קיבלתי חום ואהבה, אבל לא מכולם. היהודים הקיצוניים אומרים דברים קשים נגד הערבים, ואני שואל לאן הגענו? אני זוכר שבתקופת מבצע שומר החומות ירדתי לש"ג להביא את עיתון 'הארץ', ואחד המאבטחים של גל"צ אמר לי, 'מה אתה צריך את העיתון הזה? צריך להעיף את כל הערבים מפה'".
מה ענית לו?
"אמרתי לו 'אתה יכול לדבר קצת יותר יפה, כי אני ערבי במקרה'. התפתח בינינו ויכוח. אמרתי לו, 'תתבייש לך, שנינו חיילים באותו הצבא', ופתחתי עליו ג'ורה. קראתי למפקדים שלו והוא עלה למשפט. אנשים כאלה אני לא מוכן לסבול. אני סולד מגזענים.
"אחרי השחרור שלי חשבתי שיהיה לי יותר קל בחברה הישראלית, אבל כל עוד אני ערבי אני מרגיש שאני צריך להזכיר שעשיתי צבא. התחושה שלי היא שאני ישראלי לכל דבר. אין הבדל בין יהודי שעשה צבא לביני. חשוב לי להגיד שערבים יעשו צבא כי צה"ל הוא לא רק כרטיס כניסה לחברה הישראלית אלא הוא גם נתן לי הרגשה של שייכות, וכשאני יושב עם החברים היהודים שלי ואנחנו מדברים על הצבא, אני מבין הכל ושום דבר לא חדש לי".
אתה שמח שהתגייסת?
"אני דעתן מאוד, ובגל"צ לא תמיד אהבו את זה (צוחק), אבל אם תשאל אותי אם הייתי מתגייס שוב - התשובה היא כן, זה אחד הדברים הכי טובים שעשיתי בחיי. דווקא הצבא הוא המקום שהכי קיבל אותי ללא הבדל דת, גזע ומין".
למי הצבעת בבחירות?
"אני לא רוצה להגיד, אני רק יכול להגיד שאני לא ביביסט ולא הצבעתי לליכוד".
יודעים, אבל לא מדברים
אחרי ההסברה והגיוס לצה"ל, דווקא כשנדמה שהצדדים הגיעו להבנות ולמדו לחיות זה לצד זה, החליט קאזאם לפרוץ מוסכמות שוב ולצאת מהארון. "יצאתי מהארון, חזרתי ויצאתי שוב", הוא מספר.
איך זה קרה?
"אחי הגדול התקשר אלי לעבודה ואמר לי 'תודיע שאתה מתפטר ותחזור הביתה', אבל הוא לא רצה להגיד לי מה הסיבה בטלפון. התקשרתי לאחותי, שיש לה קשר טוב עם כולנו, והתחלתי לברר מה קרה. היא סיפרה לי ששלחו לו צילומי מסך מפרופיל שלי ב'אטרף' (אפליקציית דייטים לגייז) וככה הוא בעצם גילה שאני הומו. באותו היום לא חזרתי הביתה ונשארתי לישון אצל חבר, שהמליץ לי להתקשר לאמא שלי ולספר לה".
יצאת מהארון בפניה בשיחת טלפון?
"התקשרתי אליה והיא הייתה בחתונה, אבל ביקשתי ממנה ללכת הצידה וסיפרתי לה את מה שקרה. אמרתי לה שאני הומו ושאני אוהב גברים. היא אמרה לי 'תחזור וניקח אותך לפסיכולוגית'. חזרתי, ושבוע אחרי כבר שלחו אותי לפסיכולוגית כדי לנסות לתקן אותי".
אני מבין שהתיקון לא ממש עבד...
"אחרי שנה בערך החלטתי לצאת מהארון באופן רשמי, אבל אף פעם לא דיברתי איתם על זה. אני הומו, אני לא מתבייש בזה ואף פעם לא הסתרתי את זה, אבל זה לא הטיקט שלי. מה שאני עושה במיטה זה ענייני ולא עניינם של אחרים".
התאכזבו ממך?
"לכל הורה יש ציפייה שהבן שלו יתחתן עם אישה ויביא ילדים, וכשלא עמדתי בציפייה הזו ברור שהם התאכזבו. אבל הם לא מדברים איתי על זה ולא מתערבים לי. עד היום אין שיח על הנטייה המינית שלי. הם יודעים, אבל לא מדברים על זה".
אתה בזוגיות?
"הייתי פעם אחת במערכת יחסים עם יהודי במשך שנה. המשפחה שלי לא הכירה אותו, אבל אני כן הכרתי את ההורים שלו".
איך הם קיבלו אותך?
"הוא היה אשכנזי שהביא ערבי וזה היה קשה להם, אבל אני חושב שקיבלו אותי כי הוא אהב אותי ורצה אותי".
הדרך לבית האח
עד כה קאזם הספיק לחבור לדינה ולהסתכסך עם נתנאל. הוא הואשם על ידי כמה מהדיירים שהוא רכלן וגם מחביא אוכל. אף שהוא אחד הדיירים הדומיננטיים בבית, ל"האח הגדול" הוא הגיע כמעט במקרה.
"חבר שלח הודעה למלהקת, ואני לא רציתי כי נלחצתי", הוא משחזר. "מצד אחד אני בן אדם פתוח, אבל מצד שני זה לדבר מול כל המדינה. חששתי, ובצדק".
מה גרם לך לשנות את הגישה?
"הלכתי לאודישן הראשון, משם לשני, ולאט־לאט התחלתי לרצות את זה. אני כל הזמן מפרגן לאנשים, אבל אף פעם לא שם את עצמי לפני הכל, ובמקרה הזה החלטתי שאני רוצה זאת בשביל עצמי ובשביל החוויה".
ומעבר לחוויה, יש לך שאיפה להראות צד אחר של ערבי־ישראלי?
"אני לא רוצה שישפטו אותי כערבי. במיוחד בתקופה הזאת, שבה הפכנו להיות האויבים הכי גדולים במדינה. אני רוצה שאנשים יראו שאפשר להיות שמאלני ולאהוב את המדינה ושיראו גם את הערבים הטובים. אני אמנם לא בא לדבר בשם אף אחד, אלא רק בשם עצמי, אבל אני חי בתל אביב ואני חי עם יהודים, וזה עובד נהדר".
אתה חושב שאפשר לחיות בשלום?
"החברה הישראלית מאמינה שאפשר לחיות ביחד, אבל יש כמה יפי נפש קיצוניים משני הצדדים שמפריעים לנו".
באייטם שפרסמתי על הכניסה שלך לבית היו הרבה תגובות גזעניות.
"חברים אמרו לי 'אל תקרא', אבל נכנסתי וקראתי - וזה חיזק אותי. למרות שבתמונה ששמת אני עם מדים, זה לא גרם להם לשנות את דעתם, וזו זכותם. זכותם לאהוב וזכותם גם לא לאהוב. אני מקווה להיכנס לבית ולהסביר מי אני ולדבר על המרקם הזה של יהודים וערבים. החברה הערבית היא חברה מוזנחת במדינה ואני רוצה לדבר גם על זה".
מה חשבת על הסטודנטים שהניפו דגלי אש"ף באוניברסיטאות?
"הפריע לי לראות את הדגלים, אבל אני חושב שצריך לשאול למה הם עושים את זה. התשובה היא שהם לא מרגישים שייכים. אם אתה מורה ומתוך עשרים תלמידים אחד לא מרגיש שייך, שמים עליו פס. בהמשך עוד עשרה תלמידים לא ירגישו שייכים, וכן הלאה. צריך לגרום לאנשים להיות שייכים. לפני שהשתחררתי מהצבא נסעתי לאוניברסיטת תל אביב כדי להכין כתבה על הסטודנטים הערבים והיה לי קשה, כי ראיתי כמה הם לא שייכים. פתאום מרכז הראיון הפך לכך שאני ערבי על מדים. חשבתי שהדור שלי מרגיש שייך יותר ויצאתי משם מאוכזב. הממסד והממשלה לא נותנים לנו להרגיש שייכים".
אתה מרגיש שייך?
"אישית, לא גרמו לי להרגיש שייך, אבל אני עשיתי את זה בעצמי, דפקתי להם בדלת ואמרתי שאני רוצה להתגייס. מצד אחד קוראים לנו להשתלב, אבל מצד שני אין כלים להשתלב. הלוואי שכולם יהיו כמוני, אבל זה לא המצב".
אתה מביא בחשבון שילהקו משתתף שהוא נגד ערבים?
"גם אם כן, אני אדע להתמודד עם כולם בבית. התפקיד שלי הוא לעשות הסברה, ואני אעשה את זה. אנחנו ב־2022, לפני שנה עשינו שלום עם ארבע־חמש מדינות ערביות, אז איך זה יכול להיות שאין שלום בתוך הבית? זה מחרפן אותי".
דוגמאות להיותו "לוחם צדק", כדבריו, אפשר למצוא גם בהתייחסויות שלו ברשתות החברתיות למתרחש בארץ. פוסט אחד, של מעיין אדם, שבו היא הצהירה בגלוי כי היא מפחדת מערבים, עצבן אותו במיוחד.
"אני זוכר שראיתי את זה בזמן שישבתי בדסק בגל"צ והתעצבנתי. ממני היא צריכה לפחד? ביקשתי אישור מהמפקדת שלי להתייחס לכך והעליתי פוסט תגובה. מעיין התקשרה אלי וביקשה שאני אמחק את הפוסט. אמרתי לה שאני אמחק בתנאי שהיא תמחק, אבל לזה היא לא הסכימה. היא אמרה שהיא לא התכוונה לכולם, אבל מה זה אם לא הכללה? אני חושב שאם אני כבר בפריים־טיים, אני אנצל את הבמה הזאת בדיוק לנושאים האלה, כי הגיע הזמן שנביא את הצד הטוב של הערבים ולא רק כשהם רוצחים או גונבים. בגלל כמה בודדים לא צריך לשפוט את כולם".
יש סיכוי לזוגיות על המסך?
"לא יודע. לא נכנסתי לחפש קשר בבית האח הגדול, אבל אם יהיה מישהו שהוא הטעם שלי וזה יהיה הדדי, יכול להיות, ואם לא - נסתדר בלי זה".
בזמן שתהיה בבית יתקיים מצעד הגאווה. היית בו בעבר?
"חבל לי שלא אהיה במצעד השנה. צעדתי ארבע שנים ותמיד היה לי כיף. אנחנו צריכים להמשיך לצעוד ולא להתייאש עד שיהיה שוויון מלא, גם בירושלים ובכל מקום. מצעד גאווה בירושלים הוא חשוב לא פחות מבתל אביב דווקא בגלל המורכבות של העיר הזאת. אני כל כך גאה בקהילה הזאת, ואני מאחל לכולם חודש גאווה שמח".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו