סוגיית תיקון השומה היא נושא המתעדכן מדי זמן מה בפסיקה. הפסיקה הענפה דנה בשאלה המעסיקה רבים מאיתנו - הארכת מועד לתיקון שומה. האם ניתן להאריכה מכוח סעיף 107 לחוק מיסוי מקרקעין, שמעניק סמכויות למנהל במידה וראה סיבה להיעתר לבקשת הנישום? או שמא יש להתייחס בצמצום ולקבוע מגבלה לתקופת 4 השנים הקבועה בסעיף 85?
במקרים רבים במכירה או ברכישה של עסקאות מקרקעין מתברר כי חבות המס מוטעית ויש לתקנה. כאמור, סעיף 85 לחוק מיסוי מקרקעין קובע כי מנהל מיסוי מקרקעין רשאי לתקן שומה שאושרה בתוך 4 שנים מהמועד שנקבעה. סעיף 107 לחוק מיסוי מקרקעין מאפשר למנהל להאריך מועד הקבוע בחוק, אם מצא כי יש סיבה מספקת להארכה.
סוגייה שחוזרת ומעסיקה את בתי המשפט, מבלי שיש בה הכרעה נחרצת, היא האם ניתן להאריך את המועד לתיקון שומה באמצעות הוראת סעיף 107 לחוק. היינו, האם במקרים שבהם התגלתה הטעות לאחר 4 שנים, עדיין יהיה ניתן לתקנה.
נכון לכתיבת שורות אלו אין פסיקה ישירה והלכה מחייבת של בית המשפט העליון לגבי היחס שבין סעיף 85 וסעיף 107 לחוק, אלא התייחסות באמרות אגב בלבד.
בהיעדר תקדים מחייב, ועדות הערר מכריעות בהתאם לנסיבות, מבלי שניתן לסמן קו אחיד בפסיקתן. נראה כי על מנת לדעת בוודאות האם ניתן להאריך את המועד להגשת בקשה לתיקון שומה, לא יהיה מנוס מלחכות להכרעה של בית המשפט העליון.
סיבה מספקת
סוגייה זו נדונה לאחרונה בפסק דין ו"ע 68019-07-18 חוגי נגד מנהל מיסוי מקרקעין תל אביב. פסק הדין סוקר את העמדות השונות, הפרשנויות שניתנו בפסיקה לאורך השנים וכן מחפש אחר כוונתו ההיסטורית של המחוקק, ומציג זאת בפירוט רב הן בדעת המיעוט של יו"ר הוועדה השופטת ירדנה סרוסי, והן בדעת הרוב של חברי הוועדה צבי פרידמן ואברהם הוכמן.
דעת המיעוט הגיעה לכלל מסקנה כי: "העורר לא סיפק כל נימוק לאי ידיעתו ולאי בירורו בעניין הטבת המס. העורר לא הסביר מה מבדיל אותו מכל נישום אחר שלא היה מודע לזכויותיו או שלא ערך את הבירורים הנדרשים. לטעמי, אין בעובדת היותו נכה כדי להעלות או להוריד לעניין זה.
"אין לקבל תוצאה לפיה כל מי שלא היה מודע לזכויותיו יהיה זכאי לקבל את הטבת המס בדיעבד, וזאת מבלי שהוצג נימוק משכנע לאי הידיעה ולאי הבירור. למותר לציין כי יש להיזהר מתוצאה המעודדת נישומים לעצימת עיניים ולאי בירור זכויותיהם.
"אני סבורה כי על מנת שיתקיים מבחן ה'סיבה מספקת', יש צורך בדבר מה חיצוני אובייקטיבי נלווה, המצדיק את חוסר הידיעה הסובייקטיבי של הנישום. לא בכדי בכל פסקי הדין שהובאו בדעת הרוב, כדוגמאות לקבלת הערר ולמתן הארכה, היה קיים אותו דבר מה, שנלווה לחוסר הידיעה בתום הלב, כאשר בשאר המקרים הערר לא התקבל או לא נדון לגופו".
מאידך, חבר הוועדה רו"ח צבי פרידמן הגיע למסקנה לפיה העורר הרים את נטל הראיה להוכחת הסיבה המספקת, ומשכך יש לקבל את הערר.
סעיף 107(א) לחוק מיסוי מקרקעין מעניק סמכות למנהל לאשר חריגה מהמועדים שנקבעו בחוק אם ראה "סיבה מספקת" לכך. אין הגדרה ממצה בחוק מהי אותה סיבה מספקת. בהיעדר הגדרה, יש להפעיל שיקול דעת מדוד ושכל ישר בהתאם לנסיבות של כל מקרה, תוך איזון האינטרסים השונים של תשלום מס אמת, הסתמכות על השומה וסופיות הדיון.
שיקול דעת
מבחינת ההיסטוריה החקיקתית עולה כי כוונתו המקורית של המחוקק הייתה להכליל את סעיף 85 לחוק במסגרת המועדים הניתנים להארכה שלפי סעיף 107 לחוק. יש מדרגים שונים בתוך ההגדרה של סיבה מספקת, ואין דין איחור בהגשת ההשגה או איחור בתשלום המס כדין איחור להגשת הבקשה לתיקון שומה מעבר ל-4 השנים שנקבעו בסעיף 85 לחוק. במקרה כזה רף הסיבה המספקת צריך להיות גבוה יותר ולהתקבל רק במקרים חריגים.
טעות בתום לב כבמקרה דנן מן הראוי לראותה כסיבה מספקת לתיקון השומה, ובכך לגרום לתשלום מס אמת, שהיא נשמת אפו של חוק המס, גם אם יש פגיעה מסוימת בסופיות השומה. לפיכך, יש להחזיר לעורר את מס הרכישה העודף ששילם.
מדובר בעורר שהגורל התאכזר אליו. עוד בילדותו נקבעה לו נכות לצמיתות בשיעור של 60% (קטוע יד שמאל) ומאוחר יותר חלה החמרה רצינית במצבו והוא אושפז בבית חולים בתחילת שנת 2018 עקב מחלת סרטן שפשטה בגופו (ואז הוכרה לו גם נכות בשיעור של 100%).
בחודש אוקטובר 2019 עבר ניתוח קשה וארוך של כריתת איברים משולב עם כימותרפיה להוצאת מספר רב של גרורות שהתפשטו בחלל הבטן. אין מחלוקת כי העורר זכאי להקלה במס רכישה בשיעור של 0.5% מכוח תקנה 11 לתקנות מס הרכישה, בהיותו נכה מעל ל-50%, היות שהדירה שרכש בשנת 2011 שימשה לשם שיכונו.
העורר הגיש ביום 16/2/2020 תצהיר לוועדה וביום 2/6/2020 העיד ונחקר ארוכות על ידי ב"כ המשיב. עדותו של העורר הייתה כנה ואמיתית, העורר דיבר מדם ליבו ונדמה כי כל חברי הוועדה, וגם המשיב, השתכנעו מכנותו של העורר.
מעדותו הנוגעת ללב והמשכנעת של העורר השתכנעה הוועדה כי מדובר בטעות בתום לב של העורר, שכן, אין כל היגיון ואין כל סיבה לא לדרוש את הקלת המס כבר בעת רכישת הדירה בשנת 2011, למעט הטעות שנעשתה בתום לב.
אשר על כן הציע רו"ח פרידמן לקבל את הערר ולהחזיר לעורר את מס הרכישה העודף ששילם. כמו כן הציע לאור האמור לעיל, להשית על המשיב הוצאות משפטיות בסכום של 50,000 שקלים, שיישאו ריבית והצמדה כדין, החל מתום 14 יום מיום מתן פסק הדין.
כאמור, חבר הוועדה אברהם הוכמן הצטרף לעמדה שהציג רו״ח צבי פרידמן: "התרשמתי כי המערער הוא אדם אמין, שגורלו לא האיר לו פנים, וזה בדיוק המקרה שבו יש להפעיל את שיקול הדעת לגבי סיבה מספקת".
לפיכך, לבסוף הוחלט ברוב דעות לקבל את הערר לפי חוות דעתו של חבר הוועדה, רו"ח פרידמן. בשורה התחתונה, מפסק דין זה אנו למדים כי אנו רחוקים מהכרעה חד משמעית בנושא, וכי עד שלא יינתן תקדים מחייב מבית המשפט העליון התוצאה כרגע היא כי ניתן לפתוח שומה לפי סעיף 85 ככל שישנו נימוק מספק, גם בחלוף יותר מ-4 שנים, תוך שימוש בסעיף 107 לחוק.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
