האתגר הכפול של ענף הבנייה

תוכן בשיתוף מסחרי

באופן סמלי התמוטט הבניין ברחוב סרלין בחולון 20 שנה בדיוק לאחר אסון ה-11 בספטמבר 2001, בו התמוטטו מגדלי התאומים בניו יורק ונספו קרוב ל-3,000 אמריקאים ואזרחי מדינת נוספות, בעקבות התקפת טרור נפשעת של ארגון אל קעידה.

להבדיל אלף אלפי הבדלות מאסון התאומים, שהיה תוצאה ישירה של התקפת טרור, אסון חולון הינו תוצאה של הזנחה מתמשכת של ממשלות ישראל את בטיחותם של מיליוני ישראלים המתגוררים זה שנים ארוכות במבנים מסוכנים.

על פי בדיקה שערכנו בלשכת הקבלנים, מתברר כי במדינת ישראל יש כיום כ-2.7 מיליון דירות מגורים בכ-600 אלף בניינים. על פי הסטטיסטיקה היבשה אורך חיים ממוצע של בניין הינו 60 עד 70 שנה, לעיתים קצת יותר.

סכנה ממשית

על פי הממצאים שלנו, מדי שנה מצטרפים לפחות 20 אלף דירות אל המועדון המפוקפק של "סכנת התמוטטות". העובדה שעד כה מקרים כאלה לא התרחשו לעיתים קרובות, הינה מהטעם הפשוט שרוב הבניינים במדינת ישראל לא חצו את גיל ה-70.

במהלך השנים הקרובות אנו צפויים, על פי הערכה זהירה ביותר, לפחות ל-5-6 בניינים שיתמוטטו מדי שנה. להערכתנו, בכל שנה עוקבת מספר המקרים הללו יילך ויעלה בטור הנדסי, לעשרות מקרים מדי שנה, וכן הלאה.

במילים אחרות, שוק הדיור עומד כעת בפני סכנה ממשית עבור רבבות ישראלים וגם, וזה מעניין וחשוב לא פחות, כ-20 אלף יחידות דיור שייגרעו מדי שנה ממצבת הדירות במדינת ישראל.

מקבלי ההחלטות בממשלה, ובמיוחד שרת הפנים, עומדים בפני אתגר כפול ומכופל: לשמור על חייהם של רבבות ישראלים העומדים בפנים סכנת חיים ממשית, והצורך לעשות חישוב מחדש של כמות ההיצע השנתי והיקף כוח האדם הנדרש בשוק הדיור במהלך העשורים הקרובים.

מהלך דרמטי

בחישוב שערכנו בלשכת הקבלנים, מתברר כי צריך להוסיף להיצע הדיור השנתי הנדרש את אותן 20 אלף יחידות דיור שאמורות להיגרע מהמצבת השנתית מדי שנה בשנה, כלומר במקום 50 עד 55 אלף התחלות בנייה לשנה, כבר היום צריך לבנות 70 עד 75 אלף לפחות, זאת על מנת להדביק את ההפרש בין הביקוש להיצע.

אבל זה לא הכל: ומה עם התוספת השנתית הצפויה של ריבוי טבעי פלוס עולים מהתפוצות? במהלך העושר הקרוב צפויים להתווסף בממוצע כ-200 אלף ישראלים מדי שנה, שזה עוד כ-60 אלף בתי אב בקירוב.

אם נכמת את הנתונים יחדיו, נגיע לנתון שייראה אולי לקוראים אסטרונומי, אבל הינו בהחלט ריאלי, של כ-130 אלף התחלות בנייה לשנה.

על מנת להגיע למספר הבלתי נתפס הזה, על שרת הפנים ליזום מהלך דרמטי שיאפשר קידום מהיר ביותר של התחדשות עירונית, בין אם מדובר בפינוי-בינוי או תמ"א 38/2.

בירוקרטיה ורגולציה

ההיסטוריה הנד"לנית הוכיחה שהמוקש העיקרי לקידום התחדשות עירונית הינו שילוב של בירוקרטיה ורגולציה עודפת. את המוקשים הללו ניתן להוריד באיווחה אחת, באמצעות יצירת תמריצים לרשויות המקומיות, ליזמים ולעובדי הרשויות אשר ייקחו חלק בזירוז היתרי הבנייה.

בין הפתרונות האפשריים: מימון תשתיות משלימות על ידי הממשלה, הקטנת היטלי השבחה, הגדלת כוח אדם מקצועי באמצעות הבאת עובדים זרים, הגדלת זכויות בנייה לקבלנים באמצעות איחוד מגרשים, ביטול האפשרות לדיירים סרבנים, בונוסים לעובדי הרשויות בגין תפוקה מוגברת בקידום ההיתרים - כל הפתרונות הללו בהחלט ישימים ונמצאים בהישג יד.

נכון, התקציבים שהממשלה אמורה להשקיע בפתרונות אלה עשויים להגיע למיליארדים רבים מתקציב המדינה, אולם העלות-תועלת הכלכלית והנדל"נית ובמיוחד השמירה על חייהם של מיליוני ישראלים, ראויים גם ראויים להשקעה התקציבית הנכבדה הזו, שכן ההכנסות מהענף יכסו כל הוצאה ממשלתית ליצירת הכדאיות בקרב הרשויות. חומר למחשבה למקבלי ההחלטות!

תוכן בשיתוף מסחרי