היעד: 4 מיליון דירות עד 2050

תוכן בשיתוף מסחרי

על פי כל הנתונים והתרחישים, מדינת ישראל אמורה להכפיל את מספר תושביה תוך 30 שנה, מ-9.4 מיליון כיום ל-17-18 מיליון ב-2050. ישראל תהפוך להיות המדינה הצפופה ביותר בעולם. כבר היום הריבוי הטבעי בתוספת עלייה מוסיף לנו כמיליון תושבים בקירוב כל 5 שנים. קצב זה אמור להתגבר ככל שהשנים ינקפו.

הנתונים ממחישים עד כמה משבר הדיור, ובמיוחד המחסור בהתחלות בנייה שהולך וגדל משנה לשנה, הופכים לאג'נדה הרבה יותר מנדל"נית גרידא, אלא סוגייה בעלת משמעות חברתית ולאומית מהמעלה הראשונה. כבר היום נאמד המחסור בכ-200 אלף דירות. לאור התחלות הבנייה המועטות, כ-50 אלף לשנה, מספר זה הולך ועולה במהירות.

לשם המחשה: לפני 30 שנה, כשבמדינת ישראל היו בקושי 4 מיליון תושבים, בזמן העלייה ההמונית של כמיליון עולים ממדינות חבר העמים, הצליחה ממשלת ישראל להגיע לממוצע של כ-90 אלף התחלות בנייה לשנה, כפליים מהיום.

הצלחה זו הייתה בראש וראשונה תוצאה של מהלכי חירום אפקטיביים דוגמת הול"לים - ועדות שאישרו פרויקטים חדשים במהירות הבזק, הגדלת מכסת העובדים הזרים לכ-90 אלף ובזכות העובדה שהממשלה העניקה מטריית ביטחון כלכלית לקבלנים.

לא בונים מספיק

חישוב פשוט מראה שאם אנחנו חפצים לעמוד ביעד ל-30 השנים הקרובות, עלינו לבנות כ-4 מיליון דירות חדשות, ובממוצע כ-130 אלף דירות חדשות לשנה. על פי חישוב זה עלינו לבנות כ-100 אלף דירות חדשות לשנה במהלך העשור הקרוב, 2021-2030, כ-125 אלף דירות במהלך העשור שאחריו (2030-2040) וכ-150 אלף דירות חדשות לשנה במהלך העשור 2040-2050.

מספר אסטרונומי ובלתי נתפס זה מגלם בתוכו מספר משתנים: משתנה אחד הינו הגידול במשקי הבית הצפוי במהלך 30 השנים הבאות, שהינו כ-3 מיליון משקי בית (זאת על פי חישוב של תוספת 9 מיליון תושבים לחלק לכ-3 ישראלים בממוצע למשק בית אחד).

משתנה נוסף הינו הגרעון בדיור, שיגיע לכ-300 אלף עד 2024. עוד משתנה הינו מספר יחידות הדיור שייגרעו ממצבת הדירות, בשל הזדקנות בניינים רבים, הנאמד בכ-600 אלף, כ-1% לשנה, שהם כ- 20 אלף יחידות דיור לשנה כפול 30. משתנה נוסף הינו מספר משקי הבית המתפצלים עקב גירושין, וכן עוד מאות אלפי דירות שיהיו בבעלות משקיעים.

גם אם חטאנו ולא דייקנו מתמטית, אין עוררין על כך ששוק הדיור מצוי כיום במשבר שלא היה כדוגמתו מעולם, משבר שבא לידי ביטוי בתדלוק בלתי פוסק של רמות המחירים ובתדלוק בלתי פוסק של נטילת משכנתאות ענק.

אחוז הישראלים שיש להם דירה בבעלות הולך ויורד בהתמדה משנה לשנה. אם בראשית שנות ה-90 של המאה שעברה הייתה לכ-75% מהישראלים דירה בבעלות, הרי שכיום לפחות מ-66% יש דירה משלהם. כלומר, ל-1 מתוך 3 ישראלים, יותר משלושה מיליון נפשות, אין כלל דירה בבעלות. זוהי כמובן פצצת זמן כלכלית וחברתית.

יש פתרון

הצעתי לשר השיכון זאב אלקין להגדיל באופן מיידי את התחלות הבנייה באמצעות תוספת 30% לכל פרויקט (שבס-כחלון), כשמתוך זה יופרשו 20% לדיור מוזל ועוד 10% לשכירות מסובסדת. בד בבד יש לפתוח מיידית את מכרזי רמ"י לכלל אלפי הקבלנים במדינת ישראל ולא לקבוצה קטנה ומיוחסת של קבלנים גדולים, כפי שהיה עד כה.

רק מהלכים שכאלה, כולל קיצור משמעותי של בירוקרטיה ומינוף התחדשות עירונית לסוגיה, הן בתמ"א 38 והן בפינוי-בינוי, וכן הבאת מינימום 50 אלף עובדים זרים בנוסף לעובדים הפלסטינאים, יוכלו בהדרגה למלא את השורות.

המצב הנוכחי, בו כולנו התרגלנו לתקרת הזכוכית של 50 אלף התחלות בנייה, אסור בשום פנים ואופן שיימשך, אחרת המשק והחברה יגיעו למקומות שכולנו לא היינו חפצים בהם.

תוכן בשיתוף מסחרי