נערי הלא-לא של האוצר

תוכן בשיתוף מסחרי

כולנו מכירים את סיפור הילדים אודות "הדובון לא-לא", המתעקש להגיד לא לכל דבר. נזכרתי בסיפור זה במהלך הימים האחרונים, כשנתקלתי בפעם המי יודע כמה בהתעקשות של נערי האוצר לבצע מדיניות הפוכה לחלוטין מהאינטרס של שוק הדיור.

היו לכך שתי דוגמאות מובהקות. הראשונה, בקטן, פליטת הפה של מנכ"ל משרד האוצר רם בלינקוב, לשעבר ראש אגף התקציבים באוצר, לפיו הוא שוקל ברצינות להעלות מחדש את מס הרכישה למשקיעים לשיעור של 8-10 אחוזים. 

אין מעשה חלם גדול מזה. דווקא הורדת המס אשתקד ל-5%, לא רק החזירה לשוק הדיור את המשקיעים בהמוניהם, אלא גם התניעה את השוק כולו לשיאים שאותם לא ידע זה שנים ארוכות. גם אם נסתכל על החור שבגרוש, נראה כי המדינה הרוויחה מיליארדים כתוצאה מחזרת המשקיעים. מכאן החשיבות הרבה שהכסף של המשקיעים יישאר כאן, ייכנס לקופת המדינה, יפעיל את הכלכלה המקומית ויביא לשגשוג השוק כולו

אז מה ההיגיון הכלכלי בפעולה מיותרת זו? הלא אם יחליטו באוצר להעלות מחדש את המס למשקיעים, הם ינהרו בחזרה לכל מיני יעדים אקזוטיים מעבר לים, והמדינה תפסיד את אותם מיליארדים לבלי שוב.

מי שסבור שהמשקיעים הם אלה שתדלקו את רמות המחירים בשוק, טועה ומטעה. גם הערכות הלמ"ס, בנק ישראל ואפילו האוצר, שוללות זאת לחלוטין. המשקיעים יצרו מלאי דירות להשכרה, שגם כן חשוב לשוק הדיור, ובעיקר לזוגות צעירים ולמשפרי דיור שידם אינה משגת.

דרושים עובדים

החלטה שנייה של נערי האוצר, לא פחות משמעותית, הייתה להשהות בשלב זה את הגדלת מכסת העובדים הזרים ל-30 אלף ויותר ולהותיר אותה על כ-10,800 בלבד. אם נערי האוצר יבדקו אחורנית את ההיסטוריה הנדל"נית של מדינת ישראל, ימצאו בנקל כי רק באמצעות הגדלת מכסת העובדים הזרים ניתן יהיה להגדיל משמעותית את התחלות הבנייה. כך היה, לדוגמה, בעת קליטת מיליון עולים חדשים בשנות ה-90 של המאה ה-20, כשהגדלת מכסת העובדים ל-90 אלף אפשרה ממוצע של כ-100 אלף התחלות בנייה לשנה. 

נערי האוצר שוב טועים ומטעים, גם בבית מדרשם המובהק – החישוב הכלכלי. אני סבור כי העובדה ששר האוצר אביגדור ליברמן התבטא בבירור נגד שתי מגמות אלו, גם נגד הגדלת מס הרכישה וגם בעד הגדלת מכסות העובדים הזרים, מראה בעליל שסוף סוף יש לנו בעל בית אמיתי שעומד כחומה בצורה כנגד הגחמות של "נערי הלא-לא" של האוצר, ומתכלל נכונה את הצרכים האמיתיים של שוק הדיור.

אין לי ספק, כנשיא לשכת הקבלנים, כי ללא הגדלת משמעותית של מכסת העובדים זרים, ובתוך זה גם הגדלת המכסות של הפועלים הפלשתינים, לא ניתן יהיה לעולם לשבור את תקרת הזכוכית של כ-50 אלף התחלות בנייה בלבד. עובדה זו קריטית במיוחד, לאור הפער הגדל והולך בין ההיצע המתדלדל לבין צרכי השוק, שעומדים להערכתנו על לפחות 70 אלף התחלות בנייה לשנה.

בזמן כתיבת שורות אלו החליט שר השיכון זאב אלקין על אישור הגדלת מכסת העובדים הזרים ל-30 אלף, מה שמוכיח שעל אף הגחמות של נערי האוצר, יש סוף סוף סיכוי טוב ששוק הדיור נוע ינוע בכיוון הנכון. 

תוכן בשיתוף מסחרי