תוכן בשיתוף מסחרי
בואו נחזור בזמן שנה אחורה, לשיא ימי הקורונה, זו שבימים אלה אנחנו נפרדים ממנה כמעט סופית. ניזכר לרגע ברחובות הריקים מאנשים, ללא תנועה או מסחר, בבית הקפה שאנחנו אוהבים שעמד שומם, בפארק הריק בו טיילנו עם הכלב. המעבר של מרביתנו להסתגרות בבית והתרוקנות הרחובות, גרמה לרבים לתהות - האם העיר, כפי שהכרנו אותה בעבר, מתה?
עיר טובה מצליחה לייצר מפגשים בין אנשים. במפגשים כאלה מתחילים לדון ברעיונות, נוצרים קשרים חברתיים ועסקיים והעולם זז קדימה. בין אם זה בתור לכספומט, בפארק או בפאב.
תקופת הקורונה אילצה אותנו להתרחק אחד מהשני. אבל לאן? פתאום גילינו שחסר לנו מקום. המדרכות צרות, הרחובות לא מוצלים והקניון סגור. הטלת הסגרים וצמצום התנועה הפכו את הסביבה הקרובה לסביבה העיקרית, והשאלה האם כל צרכינו יכולים להיות מסופקים באזור מצומצם, עלתה שוב ושוב.
התובנה העיקרית שעלתה מתקופת הקורונה בכל הנוגע לתחום העירוני היא שמתישהו איבדנו את הדרך ושכחנו שהעיר שייכת בראש ובראשונה לאנשים. לא למכוניות, לא לבניינים, לאנשים. מתוך התובנה הזו ומתוך המשבר גילינו שאנחנו יצירתיים. מצאנו דרכים להיפגש ולתת שירות מרחוק, זיהינו את השטחים הקרובים לבית שבדרך כלל עומדים שוממים והפנמנו שמשהו חייב להשתנות. האם נדע לתקן או שנחזור לדרכינו העקומות - זה תלוי רק בנו. הרי המשבר הבא יגיע, אז למה לא להתכונן כבר מעכשיו?
שורש הבעיה
קיימים מספר עקרונות בסיסיים לטיפול בשורש הבעיה, שכולנו חייבים להתחיל ליישם. אם יהיו מספיק גורמים מקצועיים שיקדמו אותם בכל רגע נתון, נוכל לייצר שינוי ענק לטובת כולנו ולטובת העיר שלנו.
ראשית, חייבים להמשיך לייצר ולשמר מקום להולכי הרגל. אם אין הולכי רגל אין מסחר, אין מפגשים, ונוצרת עיר שמורכבת ממכונות שנוסעות ממקום למקום. שנית, נדרש לשמר את הירוק קרוב לבית. אם כדי לחזות בטבע נאלץ כולנו לנסוע לפארק במרחק שעתיים נסיעה מהבית – לא שינינו דבר. שלישית, ניצול מקסימלי של מבנים קיימים (למשל, בית ספר בבוקר ובערב ספרייה). המרחב יקר מאוד, תרתי משמע, וחייבים לנצל את השטחים הבנויים בכל רגע נתון, כדי לחסוך בשטחים פתוחים. ולא פחות חשוב, יש לשמור על קשר רציף עם מי שגר בעיר.
עיר היא דבר דינמי ומשתנה. היא משתנה פר תקופה ופר מקום. תל אביב שונה מירושלים ששונה מחיפה. פתרון שיושם במקום אחד לא בהכרח ישים במקום אחר. אפשר ללמוד המון מהשטח. לשאול את האנשים מה עובד ומה לא, איפה מסתתרות הפינות הכי שוות בשכונה ועוד. זו בדיוק חוכמת התושבים"
נקודה נוספת לסיום: חייב להבין שהליכי התכנון בארץ הם ארוכים. לשינויים לוקח זמן להיטמע, על אחת כמה וכמה כאשר מקדמים מודלים חדשים של עירוניות. לצורך שינוי תכנוני נידרש להסיט תקציבים ממשלתיים ומשאבים, נידרש שיתוף פעולה רוחבי וצריך אומץ לקבל החלטות פחות פופולאריות.
שנים השקיעו במרחב הבינעירוני ונתנו לערים להתמודד לבד עם הצרכים שלהן. צרכי התושבים אינם מסתיימים בפינוי אשפה וריבוד של כבישים, ולכן נידרש להשקיע ולהפנות תקציבי ענק כדי לבנות שכנות טובות יותר ולשדרג שכונות קיימות, לקדם שבילי אופניים ולשנות העדפות בצמתים, ומנגד תקציבים קטנים עבור פתרונות קטנים שעושים שינוי גדול, כגון ספסלים מוצלים ופינות ישיבה.
הכי חשוב - תשקיעו בזוג נעליים נוחות. השינוי מגיע, ובקרוב כולנו נלך הרבה יותר ברגל. זה גם נכון וגם בריא.
הכותבת היא מנכ"לית חברת יפה נוף - תשתיות, בנייה ותחבורה
תוכן בשיתוף מסחרי
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו