דרושה: דירה מצילת חיים

בישראל חיות עשרות אלפי נשים נפגעות אלימות שחייהן בסכנה, אבל לצד המאבק להגן עליהן קיימת הזנחה פושעת מצד המדינה בכל הנוגע לטיפול בצורך הבסיסי שלהן לקורת גג עבורן ועבור ילדיהן.

אביבה (שם בדוי) שהתה במקלט לנשים מוכות יחד עם בנותיה הקטינות. "לפני 9 שנים חולצתי עם בנותיי מביתי באילת למקלט חירום בבאר שבע", היא מספרת, "כולנו עברנו אלימות קשה מאוד - פיזית, נפשית, מילולית וכלכלית. הצלחתי להציל את חיי רגע לפני שהגרוש שלי שיסף את גרוני. ברחתי אל שירותי הרווחה בעיר, איבדתי שם את ההכרה מהלחץ ומצאתי את עצמי בבית החולים מוקפת בשוטרים.

"הייתי במקלט החירום במשך חמישה חודשים, ולמרות שהיינו בסכנה גבוהה לחיינו לא הייתה לי ברירה אלא לצאת משם כדי לנסות ולשלם חובות אחרי שבעלי ביצע רכישות בשמי עם זיופי חתימה. כל הכסף שלי, כולל דירה שהייתה שלי ללא משכנתא ולא קשורה אליו - הכל הוא הצליח למכור בזיופי חתימה. המצב הזה הביא אותי לפשיטת רגל, דבר שבחיים לא חלמתי להגיע אליו.

"לאחר שעזבנו את המקלט שכרתי דירה קרוב לשם כדי שיהיה לי ביטחון לחזור למקום מבטחים אם וכאשר אצטרך. יחד עם זה גם היה קשה מאוד להשכיר דירה כי אין לי שום עזרה מהמשפחה והבעיות מהבנק רק מצטברות. לקח זמן רב עד שמצאתי מישהו שהסכים להשכיר לי דירה. קשה מאוד להמשיך בחיים עם כל הטראומה שצריך עכשיו לעבד יחד עם בנותיי. מהכסף שהרווחתי לא נשאר לי אפילו לקנות לחם. הייתי נעזרת בשירותי הרווחה ובעובדות המקלט כדי לקבל לחם, חלב וגבינה".

אחרי שנתיים וחצי קשות מאוד התבשרה אביבה שיש לה זכאות לדיור ציבורי דרך ועדת חריגים. נאמר לה כי מדובר בדירת קרקע בגודל 47 מ"ר שיש לה אפשרות לראות, ואם לא תסכים - לא תהיה לה שום אפשרות אחרת לפתרון דיור.

"אני לא מכירה את באר שבע, לכן גם לא ידעתי שיזרקו אותי לשכונה קשה ולבניין אלים מאוד. זה עזר לי, ולמרות הבעיות של דירה קטנה בשכונת מצוקה. זה היה עדיף על העוני והדוחק שחייתי בהם בשכירות כי זה נתן לי אוויר מבחינה כספית. הדירה עצמה הייתה צפופה מאוד, כזו שלא ניתן היה לחיות בה - הכל הרוס, דירה במצב חמור מאד עם רטיבות נוראית, ועדיין זה היה עדיף על סיוע בשכר דירה עלוב כשלא נישאר לי כסף לאוכל עבור ילדי. לאנשים כמוני צריכים לתת ביטחון ולאפשר לנו חיים ללא אלימות כדי שיתאפשר לנו לטפל בנפש. לא פשוט לנו במצב כזה - גם לברוח כל הזמן מבן הזוג האלים וגם לחשוש כל הזמן שנמצא את עצמנו ברחוב".

סיוע לא רלוונטי

הסיפור הקשה הזה הוא רק אחד מתוך רבים. העיוות התפיסתי מצד הרשויות בכל הנוגע לטיפול בנשים אלו, נובע בראש ובראשונה מכך שמשרדי הממשלה מתנערים מאחריות, באותו אופן שמתנערים מאחריות לכל האוכלוסיות המוחלשות. למעשה מפקירים את אותן נשים כשהפתרונות שניתנים לא מספקים מענה אמיתי לבעיות שלהן.

כמעט לכל דיון שהתקיים בשנים האחרונות בנושא, בין אם בוועדה לשוויון מגדרי או בכל במה אחרת, הגיע משרד השיכון ללא פתרונות אפקטיביים, ובמהלך השנים אף התקבלו במשרד החלטות שפגעו בזכויות של אותן נשים ורמסו אותן. מקומם במיוחד הוא הניסיון להעביר את האחריות ממשרד למשרד - מהאוצר אל השיכון ומשם לרווחה - והניסיון לייצר מצג שווא לפיו המקלטים הם הפתרון הנדרש. לכולם ברור שמקלטים הם פתרון חירום בלבד לתקופה קצרה ושהבעיה היא חד משמעית בעיית דיור שמשרד השיכון צריך לספק לה פתרון הולם.

חשוב להגיד שכיום הפתרון היחידי שמציע משרד השיכון לנשים נפגעות אלימות, שאיבדו את קורת הגג שלהן ונמצאות בסכנה, זה סיוע בשכר דירה. הסיוע יכול היה להיות יעיל אם גובה הסכום היה מתעדכן ומותאם למדד מחירי השכירות, אבל סכומי הסיוע לא התעדכנו מ־2002 והם עומדים כיום על 1700-300 שקלים, זאת בעוד מחירי השכירות עלו מאז תחילת המילניום במאות אחוזים, כך שבסיוע המגוחך כזה אי אפשר אפילו לשכור חדר.

מעבר לכך, משרד השיכון גם לא מציע שום פתרונות לבעיות שמעלות הנשים עצמן כגון העובדה שאין להן פנקסי צ׳קים וערבים ולכך שגם אם הצליחו להשיג כסף במאמץ גדול, בעלי הדירות לרוב בכלל לא מוכנים להשכיר להן בגלל שהן כל כך מוחלשות.

ברור, לאור כל זאת, שהדיור הציבורי הוא הדרך היחידה להעניק לנשים אלה את קורת הגג ואת היציבות שהן והילדים שלהן כל כך צריכים אחרי התופת שעברו. אבל המדינה מסרבת בעקביות לשנות את הקריטריונים הנוקשים כדי שנפגעות אלימות יזכו להקלה. כך נוצר מצב שנפגעות אלימות שיש להן פחות משלושה ילדים או כאלו שיש להן מעל שלושה ילדים אבל לא מקבלות אבטחת הכנסה או השלמת הכנסה, לא עומדות בתנאי הזכאות ונזרקות לשוק השכירות האכזרי מבלי שיש להן יכולת אמיתית להשיג דירה.

מחסום הוועדה

עד לפני כשנה לפחות הייתה לנשים נפגעות אלימות אופציה לקבל זכאות דרך ועדת חריגים, אבל כפי שנחשף בוועדה לשוויון מגדרי בשבוע שעבר, משרד השיכון חסם עבורן גם את האפשרות להגיע לוועדת חריגים, וכיום אין לאותן נשים שום סיכוי לקבל זכאות לדיור ציבורי.

"הגשנו עתירה לבג"ץ ביחד עם האגודה לזכויות האזרח כנגד ההחלטה הזאת של משרד השיכון, בדיוק בגלל הפגיעה הקשה בנשים נפגעות אלימות ובכלל בכל מי שנמנעת ממנה הגעה לוועדת חריגים, עקב ההחלטה הלא מידתית לאפשר רק לנכים להגיע לוועדה", אמר מנכ"ל פורום הדיור הציבורי, דני גיגי,

"ממשלת ישראל חתומה על סיכון חייהן של אלפי נשים בישראל שעשויות להעדיף את התופת במחיצת בעל אלים רק בגלל שאין עבורן פתרונות דיור הולמים המותאמים למצב שלהן".

אי אפשר להתעלם מכך שלפני יותר משנה הוקמה ועדת הכהן שהייתה אמורה לדון בהגמשת הקריטריונים לזכאות לדיור ציבורי, אבל ועדה זאת לא פרסמה את מסקנותיה. נראה שיש מי שלא רוצים שמסקנות אלה יפורסמו ובינתיים, לאור ההזנחה והמחדל, חיות אלפי נשים בסכנת חיים רק בגלל שאין להן לאן לברוח.

ממשרד הבינוי והשיכון נמסר כי המשרד רואה חשיבות רבה בבחינה מחודשת ועדכון של הקריטריונים לזכאות לדיור ציבורי: "בעקבות בקשת בית המשפט, המשרד פועל לגיבוש מתווה חדש לוועדות החריגים שיאפשר דיון גם למי שאינו נכה, כאשר אחד הקריטריונים המוצעים הוא נפגעות אלימות.

"בנוגע לוועדת הכהן, חל עיכוב בהשלמת עבודת הוועדה ופרסום מסקנותיה מאחר ומספר מחבריה עובדים בחודשים האחרונים גם על מתן פתרונות וסיוע שוטף למפונים. אנו פועלים בכל הדרכים האפשריות לקדם את הנושא. משרד הבינוי והשיכון ממשיך להיות מחויב להגנה על זכויות הדיור של אוכלוסיות נזקקות, כולל נפגעות אלימות, ולפעול לקידום הנגישות והזכאות שלהן לדיור ציבורי והסיוע הראוי בשכר דירה".