מה רואים מהחלון?

שני העשורים החולפים רשויות המדינה הכינו את עצמן לרעידת אדמה בעוצמה של 7 בסולם ריכטר, שאחריה המצב יהיה גרוע יותר מכל מלחמה שעברנו או נעבור: אלפי הרוגים, עשרות אלפי פצועים ולמעלה מחצי מיליון אנשים מחוסרי בית. 

 תמ״א 38 ופינוי בינוי הם שני התוצרים של אותה היערכות לרעידת אדמה הרסנית. הם גם אלה שהצילו אלפי משפחות שהספיקו וחיזקו את ביתם ב״כיפת ברזל הביתית״ - המרחבים המוגנים. בהמשך הגיליון נדבר גם על המחדלים.

  איש לא חזה את המתקפה מהגיהינום שהחזירה אותנו למאורעות תרפ"א או תרפ״ט. לא הצבא, לא הממשלה ובוודאי לא האזרחים שחיו באופוריה מדומה. היסטורית, טרם נקלענו למצב זוועתי שכזה: 1,400 הרוגים, 240 חטופים, אלפי פצועים ורבע מיליון אנשים המפונים מביתם בצפון ובדרום. ההערכה בבנק ישראל כי הוצאות הממשלה בגין המלחמה יסתכמו בכ-160 מיליארד שקל. 

מלחמת "חרבות ברזל" תפסה את ענף הנדל"ן בישראל באחת מהתקופות הקשות שהכיר. חזרנו בקצב הרכישות ביום פרוץ המלחמה 20 שנה לאחור, לימי האינתיפאדה השנייה - כפי שקבע מחקר של הכלכלן הראשי באוצר.

בשמונת החודשים הראשונים של השנה נרשם קצב שנתי של פחות מ־80 אלף עסקאות וירידה של 32% במספר הזוגות הצעירים שרכשו דירות. כן, אלה הם אותם מילואימניקים שמקריבים את חייהם למען המדינה. "היקף הפעילות בשוק הדיור מוסיף להתמתן וישנם קשיי פעילות בענף לאור המלחמה. ב-12 החודשים האחרונים מחירי הדירות ירדו ב-0.2%״, נכתב בהערכת בנק ישראל.

הפחד מהתרסקות הוא חזות הכול. האשראי של ענף הבנייה הוא כחצי טריליון שקל. כלכלני חברות דירוג האשראי חוששים בעיקר מפגיעה ביציבות של הגופים נותני האשראי והבנקים.

צריך לזכור: ערב המלחמה מצב הנדל"ן בישראל דשדש, בעיקר בשל מצב הרוח הלאומי הירוד, עם ההפיכה השלטונית/ רפורמה משפטית והעלאות הריבית התכופות של נגיד בנק ישראל.

ענף הנדל"ן נכנס למלחמה כשהוא במצב הגרוע ביותר: חברות ממונפות, מחסור חמור בעובדים, צניחה בהתחלות בנייה, התייקרות חומרי גלם וריבית שנותרה גבוהה. יזמים רבים מצאו עצמם, עוד לפני פרוץ המלחמה, כשהם מתמודדים עם התייקרות הריביות, כאשר הם ממונפים בשיעור גבוה (חלקם עקב רכישת קרקעות במינוף גבוה ובמחירי שיא) אל מול הקיפאון במכירות שיצרה הריבית הגבוהה וחוסר הוודאות בשוק.

המצב השפיע על ענף הקבלנות על כל מקטעיו, כאשר על פי התחזיות של דן אנד ברדסטריט, עוד לפני המלחמה ענף הקבלנות אופיין בדירוג סיכון גבוה, עם צפי של כניסתם לכשל פיננסי של אלפי קבלנים בשנת 2023.

עליות הריבית גרמו לכך שרוכשים רבים הדירו את עצמם ממשרדי המכירות והעדיפו "לשבת על הגדר" ולראות לאיזה כיוון השוק ילך. מנגד, לאור חוסר הוודאות, החלו יזמים להאט את קצב התחלות הבנייה כדי לא להיתקע עם מלאי גדול עם דירות, בלי שיש לשוק את כוח הקנייה, וכדי לא לשאת בעצמם את נטל הריבית וההתחייבויות הכספיות.

 הנסיבות האלה הובילו גם לפגיעה בהכנסות המדינה ממכרזי הקרקעות של רשות מקרקעי ישראל. אם בשנת 2022 מכרזי רמ"י הניבו למדינה למעלה מ-40 מיליארד שקל. הצפי כי השנה הנוכחית (2023) תציג ירידה של כ-50% לפחות בהכנסות המדינה ממכרזי מקרקעין.

מה עם הערים המותקפות?

רשות מקרקעי ישראל הפנתה בשנים האחרונות את מלוא תשומת הלב שלה בעיקר לפיתוח ושיווק קרקעות במרכז הארץ - שם מחיר הקרקע גבוה ומוביל לתמורה גדולה יותר להכנסות המדינה. אזורי הפריפריה די הוזנחו, למרות שעתודות הקרקעות באזורים הללו גבוהות בהרבה מהקרקעות במחוז מרכז. התמורות לכך ניכרות בשטח ובעיקר ביישובים אשר נמצאים בסמיכות לגבול, שם כמעט ולא שווקו קרקעות ביחס לפוטנציאל המגולם באזור.

לשכת שמאי המקרקעין בישראל בחנה את כלל מכרזי הדיור שיצאו לשיווקים בשנתיים האחרונות ומצאה ממצאים מדאיגים: לדוגמה, במחוז מרכז שווקו כמעט שליש מהמכרזים של רשות מקרקעי ישראל, בעוד שבמחוז צפון שווקו פחות מ-12% מהמכרזים עם כ-10,500 יחידות דיור בלבד.

מצד שני, בחודשים יוני-אוגוסט האחוז הגבוה ביותר של דירות חדשות שנמכרו היה במחוז הדרום (כ-29.7% מהמכירות). באשקלון נמכרו 611 דירות, בשדרות כ-600 דירות, באופקים 155 דירות, ובנתיבות 180 דירות. אם נתמקד בארבע הערים המותקפות הללו בשבת השחורה, שספגו מכות קשות, רק בהן נבנו בארבע השנים האחרונות כ-20 אלף יחידות דיור.

אך ב-7 באוקטובר הלך הרוח הציבור השתנה, נוצר משבר אמון ופגיעה קשה בתחושת הביטחון האישי של האזרחים. ״להערכתנו״, מציינת רויטל רוט, מנהלת מחלקת אנליזה בדן אנד ברדסטריט, ״יש להניח שירדו הביקושים לדירות באזורים אלה, אלא אם הממשלה תסיים את המלחמה בצורה שתשכנע את הציבור שאין יותר סכנה מעזה״.

תחזית מדאיגה ל-2024 עוד לפני פרוץ המלחמה היא של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) שמזהירה: רק שליש ממשקי הבית בישראל יכולים לרכוש דירה במחיר ממוצע, עם משכנתא ל– 30 שנה.

דורון סייג, מנהל מדדי הדיור בלמ"ס: "הקושי לרכוש דירה בתנאים הנוכחיים צפוי להוות גורם משמעותי במיתון הביקוש לדירות ובכך עשוי לצנן את שוק הדיור". המצב הכלכלי של ימי המלחמה שהשביתה אלפי בתי עסק לא נכלל במחקר זה.

במחוז ירושלים רק 18.8% ממשקי הבית המתגוררים במחוז יכולים לרכוש דירה במחיר ממוצע, בתל אביב רק 20.9% ובמחוז מרכז 34.2%. במחוז חיפה 43.8%, במחוז דרום 53.2%, ובמחוז הצפון 53.3%.

העיר השנייה הצפופה בעולם

ישראל, בלי קשר למלחמה, לא הולכת למקום טוב מבחינת שוק הדיור שלה. בשנה הקרובה, 2024, ישראל תמנה כ-10 מיליון איש. ב-80 השנים האחרונות, גדלה אוכלוסיית ישראל פי 10 וכיום קצב הגידול בה הוא מהגבוהים במדינות ה-OECD. על פי התחזיות, ישראל תכפיל את האוכלוסייה בכל 35 שנים.

קצב זה מדאיג לאור העובדה כי הפער בין הספקי הבנייה לביקוש יחידות הדיור, הולך ומתרחב. נכון לשנת 2021, הוא עומד על כ-30%. על פי תחזית צרכי הדיור בין השנים 2021-2025 תידרש המדינה לתוספת של כ-55 אלף יחידות דיור בכל שנה. הפער המתרחב הזה מצמצם משמעותית את מידת השטח המוקצית לנפש, פוגע באופן ישיר באיכות החיים בעיר ומוביל לזינוק במחירי הנדל"ן.

בשנה האחרונה, נערך מחקר בין-לאומי בהובלת בצלאל, המנתח ומשווה את הצפיפות בין ישראל, הולנד, רואנדה ודרום קוריאה. נתונים ראשוניים חושפים כי מבין 13 הערים שהשתתפו במחקר, ביניהן ערי בירה וערים מרכזיות דוגמת לונדון, פריז ואמסטרדם - תל אביב היא העיר השנייה הצפופה ביותר (אחרי סיאול) כאשר היחס בה הוא 8,500 נפשות לכל ק"מ רבוע. עוד עולה מהמחקר, כי בעשורים הבאים היקף האוכלוסייה בישראל צפוי לגדול לכ-20 מיליון נפש ומצפיפות של 420 נפש לקמ"ר, ישראל תהפוך למדינה עם שיעור צפיפות מהגבוהים ביותר בעולם המערבי. המחקר מתייחס גם לסוגיות חקלאות ואקולוגיה וכבר בשלב זה מצביע על כך שהקרקע החקלאית אוזלת מהר מדי.

כל זה טוב ויפה, אבל ההיערכות -אפס. גם פועלי בניין אין בעקבות המלחמה. הצפי נכון לעכשיו הוא שחור משחור, לאור התנהלות הממשלה הפועלת בהילוך איטי. בלי פועלים, לא תהיה בנייה, לא תהיה קומה שנייה, לא תהיה אפילו מבואה.

הפועלים הפלסטינאים מעזה ומיו"ש, שהיוו כשליש מכוח העבודה של עובדי הבניין בישראל, לא יחזרו לאתרי הבנייה בעתיד הקרוב. כדי לפתור את הבעיה, הקבלנים ותאגידי כוח האדם פועלים מול הממשלה להגדלת המכסות לעובדים זרים, ולהקלה בדרישות ביורוקרטיות על חידוש ויזה לעובדים קיימים. ״עלות העסקתם של הפועלים הזרים גדולה יותר כמעט פי שלושה מהפלסטינים, ותביא לעלייה ניכרת בתשומות הבנייה״, מסביר אלדד ניצן, יו״ר תאגידי כוח אדם זר לבנייה.

מי ישלם בסוף? נכון, רוכשי הדירות. הכול יגולגל לכיסם.

האם גל העלייה בדרך?

בתוכנו פנימה, הרוח הישראלית גילתה את כוחה האמתי, עם נאמנות, איכפתיות וסולידריות שלא תמצאו כמותה בשום מקום אחר בעולם.

אך מצד שני, גל שנאה פוקד את העולם: בקבוקי תבערה הושלכו על בית כנסת בגרמניה, מגני דוד רוססו על בנייני מגורים בצרפת, בית קברות יהודי חולל באוסטריה, חנויות יהודיות ובתי כנסת הותקפו בספרד. במונטריאול הקהילה היהודית, שהייתה מאוד חזקה, סובלת מהצתת בתי כנסת. בנפולי, אחד המבנים האקדמיים נתפס בידי קבוצה פלסטינית שהודיעו שהוא לא ישוחרר ולא יחלו בו הלימודים עד שישראל תעצור את המלחמה. מפגינים בכל העולם קוראים סיסמאות שנאה נגד יהודים.

ועדיין - האיחוד האירופי עומד לצד הקהילות היהודיות שלו. אבל ההפגנות גוברות בלונדון ופריז. כמות המהגרים עצומה בגרמניה ובשוודיה. האם לאורך זמן יוכלו הקהילות היהודיות להעלים עין ממצבן? האם קריאתם של הנשיא מקרון בצרפת או טרודו בקנדה נגד ההרג בעזה נובעת מדעתם או מלחץ הלובי הערבי? ראשי המדינות בספרד ובבלגיה הופיעו כבר בפתחה של עזה בצורה גרוטסקית.

נתונים עדכניים מהארגון הבריטי CST מלמד כי מאז תחילת המלחמה דווחו 1,124 אירועים אנטישמיים - שיא בדיווחים מייסוד הארגון ב-1984. בכל חצי השנה האחרונה דווחו 803 מקרים.

גיל סגל, סגן נשיא הקונגרס היהודי העולמי, סיפר בדיון בכנסת ישראל לאחרונה: "הקהילות היהודיות אינן מקשה אחת, חלקן איתנות מבחינה פיננסית וחוסן קהילתי, וחלקן קטנות ויכולתן להתמודד עם אנטישמיות היא מוגבלת״ .

האם צפוי גל עליה בעקבות האנטישמיות בעולם? האם ישראל תצליח לאחר המלחמה לשדר ביטחון לתושביה? ימים יגידו וגם מעשים. בפועל, מדינת ישראל שמגמגמת בפינוי אזרחיה לערי מקלט, לא ממש תעמוד בבום של עלייה. ימי הקראוונים של אריאל שרון לא יחזרו בעידן הנוכחי, והקארווילות בשמן המכובס, לא מספקות פתרון ״הומניטרי״ בימי גשמים וסערות. קשה להאמין שעולים חדשים, תחת גל של אנטישמיות, יעברו לישראל אחרי ה-7 באוקטובר ויעדיפו קארווילות על פני בתים בלונדון, פריז, ברלין או ניו-יורק.

ובכל זאת - יש מקום לאופטימיות זהירה. הכול תלוי בממשלה. הבניינים שעומדים לקראת טופס אכלוס (טופס 4) וטרם קיבלו אישור למפתח, יכולים לשחרר 50 אלף דירות לשוק ותוך חודשיים-שלושה ניתן יהיה לאכלס 50 אלף משפחות לדירות חדשות עם ממ"דים. ראול סרוגו, נשיא התאחדות הקבלנים בוני הארץ, מתריע כי "המדינה לא מבינה את זה ולא מייצרת פתרונות".

נכון לעכשיו, יש התעניינות מצד יהודים בשוק הנדל״ן המקומי. יש גם טיפטופים של רכישת דירות. גם חולשת השקל עוזרת למחיר עבור מי שגר בחו״ל ומשלם ביורו, פאונד או דולר. אבל האם הממשלה מאפשרת לזרז טופסי אכלוס ומשכנת לפני האישור הסופי? התשובה ידועה מראש: היא לא!

איך מתקצבים מפונים?

גם בטיפול במפונים, מדינת ישראל לא הוכיחה את עצמה. המלחמה לא תסתיים בחודשים הקרובים, אבל משפחות המפונים בעוטף ובגבול הצפון מתוקצבות רק חודשיים קדימה וחיות בחוסר ודאות משווע.

‏דירה אי אפשר לשכור לרבעון, ולא נרצה לשלוח את המפונים לבזבז כספי מדינה באר-בי-אנד-בי. ‏הציבור אמנם תורם בלי הפסקה, אבל אי אפשר לבנות על זה. אנשים נעקרו מבתיהם מערים שלמות כמו שדרות או קירית שמונה ונחוץ תקציב כדי לחיות. אנו גם מצפים מהם לחזור ביום שאחרי לערים וליישובים שמהם התפנו.

אז מה עושה מדינת חלם? החליטה להרחיק אותם מהמרכז, או במילים אחרות מהמוקד הנדל״ני היקר. הם הורחקו לערבה התיכונה שבה 4,500 תושבים, בלי אפילו סופרמרקט נורמלי. 2,200 אנשים וילדים מיישובי העוטף, מצאו עצמם מפונים תוך יממה אחת, לאחר השבת השחורה, לערבה שהגדילה את אוכלוסיית התושבים ב-50 אחוזים!

אז תחשבו רגע. יישובי הערבה אינם בתי מלון, כפרי נופש או קיבוצים הערוכים ויודעים לקלוט כמות כזו של אנשים ולטווח ארוך. למרות זאת, תושבי הערבה מצליחים בגדול בקליטה, כאשר הם נסמכים על היוזמה והרצון לקליטה טובה ונוחה למפונים בעיקר של מתנדבים. תושבי הערבה הקימו חדרי אוכל, מטבחים גדולים, מרכזי קליטה ומרלו"גים לאיסוף ציוד, בונים תכנית פעילות לילדים ולמבוגרים, ועוד.

קבוצות מיישובי העוטף לא המתינו למדינה והתפנו בסיוע המועצה האזורית הערבה התיכונה, וחבריהם בערבה, לשבעת יישובי הערבה, שם נקלטו באהבה בבתי התושבים, חדרי האירוח והחאנים.

לסמוך על המדינה? נו, באמת. ביום למחרת השבת השחורה, כבר החלה התארגנות לוגיסטית של מתנדבים תושבי הערבה, באיסוף ביגוד, ציוד, צעצועים, חיתולים, ותרופות לתושבי העוטף שנותרו חסרי כל.

בתחילה כל יישוב ארגן בעצמו מחסן, ובהמשך התארגן מרכז לוגיסטי עצום במבנה מרכז חילוץ וההצלה, בספיר, סמוך למועצה האזורית, שהוקם בסיוע JNF ארה"ב (שאף תרמה תקציב בסיוע לפעילות בערבה בימים אלו).

המסעדות המעטות בערבה הפכו למטבחים לוגיסטיים, ובסיוע התושבים והחקלאים שהביאו ציוד, ותוצרת למטבחים, ארגנו ארוחות חמות לכלל 2,200 תושבי העוטף (יום יום) כמו כן "מרכז קהילה ערבה" ארגן את בני הנוער והמדריכות לפעילויות יום יומיות לילדי העוטף.

באמצע נובמבר נפתח בית הספר "אשכול בערבה" בעין יהב, עבור ילדי א'-י"ב ממועצה אזורית אשכול, במאמץ משותף של משרד החינוך, מועצה אזורית הערבה התיכונה ומועצה אזורית אשכול, בסיוע של JNF ועמותת איילים. בבית הספר נקלטו 180 ילדים המתארחים יחד עם משפחותיהם בערבה, אותם מלמדים מוריהם מבתי הספר באשכול, צוות חינוכי מהערבה התיכונה, מש"קיות הוראה ומתנדבים, במבנים ציבוריים שהוסבו לכיתות לימוד נעימות ונוחות. במקביל, נפתחו גם גן ילדים ומעון לגיל הרך. הופעלו שירותי הבריאות ונעשה פנייה מטעם מחלקת הבריאות של המועצה לפסיכולוגים בכל הארץ, להגיע לסיוע לטיפול בפן הנפשי של המפונים שחוו את הזוועה.  בנוסף - הוזמנה ניידת של רופאי שיניים מטעם כללית ומתנדבים בסיוע בתחום זה.

אתרי התיירות פתחו שעריהן למפונים לפעילויות ללא עלות, כמו כן בקריית הספורט בספיר ע"ש אוולין לייפר הרחיבו את מערך החוגים על מנת לתת מעטפת למתאמנים ומאמנים מקצועיים ממועצה אזורית אשכול. כך הקבוצות האורגניות ממשיכות בשגרת האימונים, שתורמת להם לבריאות פיזית ונפשית.

במתחם העבודה המשותף "קליקה ערבה תיכונה", שפתוח ללא עלות מדי יום, תושבי העוטף ממשיכים בעבודתם מרחוק בתנאים נוחים, בעמדות העבודה, בחדרי המשרדים ובחדרי הישיבות.

ומה עם התקציבים? הוקם חמ"ל לאיסוף תרומות עבור המפונים, כך שהתושבים יוכלו להמשיך ולהעניק להם את כל צרכיהם. בכל היישובים מקיימים התושבים צעדות ועצרות הזדהות עם משפחות החטופים, שחלקן מתארחות בערבה. בין המשפחות גם משפחתה של הגר ברודץ, ששבה יחד עם שלושת ילדיה.

אז איך ייבנה העוטף מחדש?

איך נבנה מחדש את היישובים ההרוסים בשש אחרי המלחמה? חברות הבנייה המובילות ובהן דניה סיבוס, אלקטרה בניה, אפריקה ישראל מגורים, אשטרום, עץ השקד, תדהר, רמט ושיכון ובינוי, כבר נמצאות בתהליך בניה מואץ עקרוני במכרז העתידי לשיקום מהיר של העוטף.

המתווה המסתמן: החברות מעוניינות לסייע לשיקום העוטף וליישובים שנפגעו ולהקים שכונות חדשות או לשקם קהילות שנפגעו וזאת תקופת זמן של תוך כ-3.5 עד ארבעה חודשים בלבד (תכנון אדריכלי, עליה לקרקע ומסירת מפתח) בבניה איכותית ובסטנדרטים גבוהים לבנייה בשיטות מתועשות. השיטה דומה ״לתכנן ובנה״ החברות מציעות לקחת על עצמן את הפרויקטים (על כל שלביהם לרבות שיתוף ציבור, תכנון וביצוע).

מנהל התכנון התחייב לפשט את תהליכי התכנון והרישוי למינימום אפשרי בכדי שלא יהווה חסם. החברות הגדירו סדר גודל של עד 100-200 יח"ד לחברה, כך שכל קהילה תטופל בידי חברה אחרת.

שני אבות טיפוס הוצגו אפשריים ראשוניים למבני המגורים. לפי אדריכל גיל שנהב יש פיתוח חדש שאושר על ידי פיקוד העורף וקיבל את אישורו. הכירו את הממ״פ (ממד משפחתי). שנהב כנען אדריכלים פיתחו מודל ליחידת ממד ממוגנת גדולה הכוללת גם חדר רחצה (מאושר על ידי פיקוד העורף). כמו כן מאפשרים גמישות עתידית בשינוי פנים יחסית פשוטים.

אחד מאבות הטיפוס כולל אפשרות לבניית קומה שניה בעתיד בהשקעה לא גדולה. העלות למ"ר בנוי (ללא פיתוח השכונה), כולל פיתוח סביב הבתים, כרגע בבדיקה מול החברות. כל חברה תיתן הערכת מחיר משלה לבנייה. אחת החברות ציינה כי מדובר בסכום של כ-7000 שקל למ"ר.

מה יהיה בסוף? אלוהים גדול. נקווה רק ששיטת הסמוך תלך מהעולם אצלנו לפחות במקרה הזה. כואב לתת לניצולים המפונים הרגשת חוסר מקצועיות.

ומה הלאה?

את ההרס הרב שזרעו המחבלים בדרום ואת נזקי המלחמה מישהו יצטרך לשקם ולבנות - וזה יהיה ענף הנדל"ן הישראלי.

הביקושים העתידיים, בין היתר לשיקום מבנים ותשתיות שנפגעו במלחמה, עשויים דווקא להיטיב עם הענף בטווח הארוך יותר.

״אזור הדרום, שהתאפיין בביקוש גבוה לפני המלחמה, יספוג ככל הנראה ירידה חדה בביקושים, אך הדבר תלוי גם בתוצאות המלחמה. ככל וההכרעה תהיה משמעותית והחמאס יובס, כך הפגיעה בביקוש לנדל"ן בדרום תהיה קטנה יותר״, נכתב בהערכת מצב של דן אנד ברדסטריט.

לסיכום, במצב הנוראי שקמנו אליו בשבת שחורה, יש שני תרחישים שכדאי מאד לקחת בחשבון: הראשון, המלחמה תסתיים עד סוף השנה. במקרה כזה, ענף הנדל"ן יצטרף לאסוף את כוחותיו מחדש ולחזור לעבודה שגרתית, רק שהפעם בלי כוח העבודה של 90 אלף הפועלים הפלסטינים. המדינה תהיה חייבת להוביל להבאת עשרות אלפי עובדים זרים כדי להמשיך ולקדם פרוייקטים ברחבי הארץ, לרבות שיקום הדרום וגם הבניינים שנפגעו בערי המרכז והצפון. 

בהנחה שמקומות העבודה ייפתחו והפגיעה הכלכלית ברוכשי הדירות הפוטנציאלים תהיה קטנה, נחזור לראות ביקושים גדולים לדירות, רק שהפעם המיקוד יהיה בעיקר סביב דירות חדשות או יד שנייה עם ממ"ד בסימן קריאה.

התרחיש השני הוא המשך הלחימה לתוך שנת 2024, אז נראה כנראה תוהו ובוהו בענף הנדל"ן. ״לצערי במקרה כזה חברות רבות לא יצליחו לשרוד את התקופה ויהיה חשש לחדלות פירעון ליזמים וקבלנים רבים", מזהיר אלי רוזנטל, מנכ"ל ארגון הקבלנים והבונים מחוז ת"א והמרכז.

המסקנה היא שהמדינה חייבת להתעורר. האם זה יקרה? על פי ניסיון העבר ודרך התנהלותה של הממשלה הנוכחית - ספק גדול.

בשמונת החודשים הראשונים של השנה נרשם קצב שנתי של פחות מ־80 אלף עסקאות וירידה של 32% במספר הזוגות הצעירים שרכשו דירות. "היקף הפעילות בשוק הדיור מוסיף להתמתן וישנם קשיי פעילות בענף לאור המלחמה. ב-12 החודשים האחרונים מחירי הדירות ירדו ב-0.2%״, העריך בנק ישראל

נתון מדהים: בחודשים יוני-אוגוסט לפני המלחמה נמכרו הכי הרבה דירות במחוז הדרום (כ-29.7% מהמכירות). באשקלון נמכרו 611,  בשדרות כ-600,  באופקים 155 ובנתיבות 180. רק בערים אלה נבנו בארבע השנים האחרונות כ-20 אלף יחידות דיור!

אם הלחימה תימשך לתוך שנת 2024, נראה כנראה תוהו ובוהו בענף הנדל"ן. ״לצערי במקרה כזה חברות רבות לא יצליחו לשרוד את התקופה ויהיה חשש לחדלות פירעון ליזמים וקבלנים רבים", מזהיר אלי רוזנטל, מנכ"ל ארגון הקבלנים והבונים במחוז ת"א והמרכז