ושוב יוצאים לדרך, הפעם דרומה לבאר שבע ולקרית גת.
נוסעים דרומה, לבד, הנופים משתנים ככל שמתקרבים לבאר שבע. אני אוהב את צבע החום המדברי. בעיניי זה מסמל עוצמה, מרחבים ואינסופיות.
הקמנו בשנה החולפת עשרה מרכזים קהילתיים ברחבי הארץ, ולכל מקום שאני מגיע מעניין אותי מאוד לראות האם החזון שהתווינו, כשהגינו את רעיון המרכזים הקהילתיים, מתגשם; והאם אנחנו באמת מצליחים להגיע אל הדיירים שלנו ולהעצים אותם. לכן התחלתי את הסיור בבאר שבע במרכז עמידר בבית מוריה. את הסיור גם אסיים במרכז קהילתי נוסף בבאר שבע - מרכז תמר שבשכונה ד'.
בדרכי לשם אני פוגש את פאני – מנהלת קשרי קהילה בדרום. אחת משלושה מנהלים ברחבי הארץ שמנהלים את התחום של קשרי קהילה. אכפת לנו מהדיירים שלנו ולא רק מהקירות, ולכן אני רואה חשיבות רבה בקידום תחום חברתי קהילתי זה בעמידר.
בכניסה למרכז מקבל את פניי ליאור, מנהל המרכז יחד עם כרמית. מקבל סקירה על הפעילות ומבקש לראות פעילויות שמתקיימות ממש ברגעים אלה במרכז. מצטרף לפעילות של מועדון מורשת, פעילות לעולים מבוגרים ממדינות חבר העמים. 30 מהם שומעים סקירה על חגי ישראל מפי בוריס שמברך אותם לקראת השנה החדשה, תוקע עבורם בשופר ומרים איתם כוסית "לחיים". שניים מהם ניגשים אלי ומראים לי שיר שכתבו שאותו הם אמורים לשיר ולנגן בקונצרט שיתקיים בשבוע הבא בעיר. קיבלתי מהם הזמנה.
משם לפגישה עם מנהלת המרכז ליעוץ זוגי ומשפחתי. פעילות חשובה במיוחד לקהילה. בכל זמן נתון יש 25 משפחות שמקבלות את הייעוץ, התוצאות מדהימות. יש הרבה הצלחות בשימור התא המשפחתי ויותר מזה חיזוק הקשר עם הילדים.
לסיום יורד לספרייה לפגוש את הילדים המקסימים שמקיימים פעילות לקראת ראש השנה, קורא יחד איתם סיפור ומצטלם סלפי. אני מקווה שהפעילות הזו תגרום לעוד ילד, ואולי עוד ילד, לצאת מהמעגל הבלתי נגמר של זכאי הדיור הציבורי.
מדי חג, בראש השנה ובפסח, אנחנו מחלקים סלי מזון לדיירים שלנו ברחבי הארץ, כל פעם באזור אחר. הפעם מחלקים כ-1,200 סלים בדרום הארץ וגם בבית גיל הזהב "55+" שבבאר שבע, מגיע לשם ופוגש את ההנהלה הבכירה של עמידר. כדי להראות עד כמה נושא זה חשוב לנו, ההנהלה הבכירה בראשות המנכ"ל ראובן קפלן והסמנכ"לים מגיעה גם היא לחלוקת סלי המזון.
מצטרפת אלינו אתי כהן, מנהלת אגף הרווחה של עירית באר שבע, שאיתם יש לנו שיתוף פעולה מעולה. גם נציגים מ"פתחון לב", השותפה שלנו בחלוקת סלי המזון, מצטרפים אלינו. מרגש אותי בכל פעם מחדש לעלות לדירות ולפגוש את הדיירים להם אנו נותנים את הסלים ולחוות כל פעם מחדש את ההתרגשות ואת הכרת הטוב שלהם. זה מרגש לפגוש את משפ' מרקוביץ שעלו מדרום אמריקה לפני 25 שנה, גידלו בארץ שלושה ילדים ולהם נכדים ונינים ועוד דיירים מקסימים.
ואם כבר נמצאים בדרום, זו הזדמנות להרים כוסית עם כל עובדי החברה בבאר שבע יחד עם מסדה והנהלת עמידר. הזדמנות לומר להם תודה על כל העשייה שלהם במהלך השנה החולפת שהייתה מורכבת ומאתגרת. את ארוחת הצהריים אי אפשר שלא לעשות עם פעילות של הדיור הציבורי. הזדמנות לשמוע מכלי ראשון על הדברים המציקים והכואבים ואולי גם לספר על השינויים שקרו וקורים בעמידר החדשה.
ואם כבר צהריים, אז רק בקפה רינגלבלום שמנוהל על ידי הגרעין החברתי שגם מפעיל גם את מועדון תמר. קפה חברתי כבר אמרתי? פוגש את יסמין סקס, חברת מועצת באר שבע, יחד עם חגית סיגאווי פעילה חברתית. מביא איתי סל מזון אחד למשפחה שחגית גילתה שאין להם כלום, ממש כלום לחג. בארוחה, המחיצות נפתחות וזו הזדמנות גם להשמיע על התפיסה שאנחנו מובילים בעמידר החדשה, ועל הדגש שאנו נותנים לא רק לקירות אלא גם לאנשים עצמם שבתוכם.
זו הזדמנות גם לספר על שיפוץ של 13,000 דירות במהלך 2016 ועל רכישה של 600 דירות לממתינים. זו בהחלט גם הזדמנות לשמוע על מצוקות הדיירים, על דברים שנסחבים, על דירות שדורשות שיפוץ דחוף. הכל מיד מועבר לטיפול. זו הדוגמה הקלאסית של היתרון בסיורי "יו"ר בג'ינס". אתה שומע הכל מכלי ראשון, בלי מחיצות ובלי פילטרים, וזו גם הזדמנות לגלות מה תקוע ומה זורם.
במפגשים עם משפחות הדיור הציבורי נחשפתי לעוצמות בלתי רגילות שלהם, עוצמות שנותנת השראה ויכולת התמודדות עם הבלתי אפשרי. אספר רק את סיפורה של ש', בת 19 בלבד, חיילת בבסיס תותחנים. לפני שבע שנים נפטר אביה ולפני שבועיים נפטרה אמה אחרי מחלה קשה. היא נותרה לבד בעולם. גלית המדהימה, מנהלת סניף באר שבע, ליוותה את ש' ואת אמה בזמן מחלתה הקשה, ועכשיו היא מלווה את הבת ודואגת לכך שתוכל להמשיך ולגור בדירה.
עוצמות אדירות יש לש'. היא מעוניינת להמשיך ולשרת את המדינה ולא להשתחרר מצה"ל, על אף שהיא זכאית לכך. יש לה תוכניות ללמוד אחרי הצבא באוניברסיטה, להתחתן ולהקים משפחה. נדמה לי שלא נותרה עין יבשה כשהיא סיפרה את סיפורה בגבורה, באומץ, בנחישות, בעוצמה שלא תתואר שרק נותנת לנו השראה ופרופורציות על החיים ועל הטוב שיש לכל אחד מאיתנו, ושעל כך אנחנו צריכים להודות.
לאחר חוויה עוצמתית שכזו המעבר אל המרכז הקהילתי תמר שבשכונה ד' רק מתבקש. לפגוש את בלה, מנכ"לית "תור המדבר", ולראות את הילדים בפעילות יחד עם הוריהם. לאחר מכן, ישבתי לשיחה עם ההורים. שמעתי על האירועים המתוכננים לקראת החגים, על פעילות ההתנדבות לסיוע לקשישים, על הפעילות המיוחדת שמובילה אניה שנקראת "עץ חיים" שמטרתה להכשיר "נאמני דיור ציבורי" שיהיו מחויבים להוגנות בין הדירים ולנראות של הסביבה הקרובה – המשפחה, הבניין והחצר. הלב מתרחב עת אני רואה כי החזון מתממש אל מול עיניי.
בסוף הפגישה שואלת עדי, אמא של אחד הילדים, מה תפקידי בעמידר. אמרתי שאני היו"ר והיא לא האמינה. היא לא האמינה שהיו"ר מגיע לבד בלי פמליה ועוזרים לבוש ב... ג'ינס. אז כן זה קורה, היו"ר מגיע בג'ינס לשמוע בעצמו ו... לנסות לשפר ולקדם כל מה שניתן.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו