פרסום ראשון: אלימות במשפחה אינה משפיעה על זכאות לדיור ציבורי

פרסום ראשון של "נדל"ן היום": אישה שסובלת מאלימות במשפחה לא תקבל עדיפות לזכאות לדיור ציבורי - כך עולה מדו"ח קשה ומקומם שהתפרסם לאחרונה על ידי מרכז המחקר והמידע של הכנסת (הממ"מ). 

מהדו"ח, שנכתב לבקשתה של יו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה ולשיוויון מגדרי, חה״כ עאידה תומא-סלימאן, עולה כי פתרונות דיור לנשים נפגעות אלימות לא קיימים בישראל מלבד מענק סיוע בשכר דירה - שעומד על 774 עד 1,370 שקלים בלבד. כידוע, סכומים אלו מהווים לעג לרש ואין יכולת לשכור באמצעותם ולו חצי דירה בישראל במחירי הדיור של ימינו. למעשה, מאז עודכנו מחירי הסיוע לדיור, זינקו מחירי השכירויות בלא פחות מ-60%.

מספר הנשים הסובלות מאלימות ומקבלות סיוע גדל דרמטית מכ-1,000 נשים שקיבלו סיוע בשנת 2019 לכ-1,600 בשנת 2021. בישראל פועלים תחת אחריות משרד הרווחה 16 מקלטים לנשים נפגעות אלימות, בהם יכולות לשהות במקביל כ-200 נשים לצד ילדיהן, ו-21 דירות מעבר לנשים נפגעות אלימות להשתלבותן מחדש בקהילה, בהן יכולות לשהות כ-40 נשים עם ילדיהן. כמו כן, פועלות שתי דירות המיועדות לגברים שהורחקו מביתם היות שנהגו באלימות.

"הסיוע לנשים נפגעות אלימות נמוך יחסית לסיוע בשכר הדירה הניתן לממתינים לדירה בדיור הציבורי״, קובע הדו"ח. סכום המענק משתנה בהתאם לשנת הסיוע ולהימצאותם של ילדים בחזקת האישה, והוא נע בין 774 שקלים לאישה ללא ילדים בשנת הסיוע השלישית, ל-1,370 שקלים לאישה עם ילדים בשנת הסיוע הראשונה.

בסכומי הסיוע כמעט ולא חל שינוי מאז פורסם הנוהל בשנת 2002. בשנת 2019 הוגשו כ-1,100 בקשות לסיוע ועד שנת 2021 גדל מספרן והגיע לכ-1,400 בקשות. כ-95% מהבקשות שהוגשו אושרו.

ישראל, לא במפתיע, מפגרת מאחור. באנגליה, למשל, נחקק בשנת 2021 "חוק האלימות במשפחה", שבמסגרת תיקון עקיף של חוק הדיור מטיל על הרשויות חובה לסייע למי שאיבדו את ביתם בעקבות אלימות במשפחה במציאת פתרון דיור זמני ולעיתים פתרון ארוך טווח.

"במשרד השיכון אטומים" 

נשים יוצאות מקלט או יוצאות דירות מעבר זכאיות לקבלת מענק כספי בסך 8,000 שקלים לאישה ללא ילדים, 9,000 שקלים לאישה עם ילד אחד ו-10,000 שקלים לאישה עם שני ילדים ומעלה. המענק מיועד, בין השאר, לצורך שכירת דירה, הצטיידות ראשונית, רישום למסגרות חינוך, רכישת לבוש ומזון. מאז תחילת הפעלת התוכנית בספטמבר 2019 השתתפו בה מעל ל-450 נשים יוצאות מקלט וילדיהן. בכל אחת מהשנים 2018 ו-2019 הוגשו למשטרה קרוב ל-600 תלונות על הפרת צווים להגנה על נשים מפני בני זוגן.

חה״כ עאידה תומא-סלימאן, יו״ר הוועדה לקידום מעמד האישה ולשיוויון מגדרי: "דיור ציבורי לנשים שחוות אלימות במשפחה מציל חיים. נקודה. מהדו״ח שהזמנתי עולה שלנשים במעגל האלימות שמקבלות דירת מעבר במימון ממשלתי, יש סיכוי הרבה יותר גבוה להימלט מאימות בן זוג מתעלל ולחיות חיים ללא איום מתמיד של אלימות. דיור הוא משאב ציבורי. המאבק באלימות חייב להשתמש בכל המשאבים הציבוריים העומדים לרשות המדינה - זו אחריותה. הגיע הזמן שאלימות במשפחה תהיה קריטריון לקביעת זכאות לדיור ציבורי". 

דני גיגי, מנכ״ל פורום הדיור הציבורי: ״מדהים שלנשים נפגעות אלימות אין שום יתרון בפתרונות דיור ציבוריים. פנינו מספר פעמים במסגרת הדיונים בוועדה ובאופן ישיר למשרד השיכון כדי לתקן את העוול הזה, אבל במשרד השיכון נשארים אטומים לצורך הזה. לא הגיוני שאישה שבורחת מהתופת - תישלל הזכאות שלה רק בגלל שיש לה שני ילדים ולא שלושה, או בגלל שלא עומדת בקריטריונים הזויים אחרים. בגלל המחסור בפתרונות דיור אותן נשים נדחקות לחזור לבית האלים שממנו הן ברחו וזה לא פחות ממחדל של המדינה."

"המדינה דוחפת אותי לחזור לתופת"

נטע, נפגעת אלימות ששהתה פעמיים במקלט לנשים מוכות: ״המקלטים לנשים מוכות זה לא פיתרון ראוי לטווח ארוך לאמהות עם ילדים, ולכן צריך לספק פתרונות דיור אחרים יצירתיים לטווח ארוך. זה הזיה שנותנים לי 700 שקלים 'בכאילו לשכור דירה', כשאין לי שום יכולת לשכור דירה כך שבעצם אני לא מקבלת כלום מהמדינה, כי לא מצליחה אפילו לממש את הסיוע הזה ונאלצת לגור עם ההורים".

"אני עומדת בכל כללי הזכאות לדיור ציבורי ורק בגלל שאני מקבלת מזונות מביטוח לאומי אז פוסלים אותי באופן מיידי מזכאות לדיור ציבורי. אישה שסובלת מאלימות חייבת שיהיה לה כסף בלתי תלוי לשכור דירה, ויכולת לעבור מהר ולמצוא עבודה מהר כדי לברוח מהאלימות שנמשכת גם אחרי הגירושים. אני כבר 5 שנים מקבלת איומים על חיי ונאלצת לשנות כתובת ולעבור דירה. אני צריכה לשלם על מסגרות לשלושה ילדים כדי לצאת לעבוד והשכר נמוך מאוד ולא מספיק אפילו למסגרות האלה של הילדים. אני חיה בפחד כל הזמן תחת איומי רצח וצריכה כל הזמן לברוח ממקום למקום". 

נטע הוסיפה בכאב: "מה מצפים שאני אעשה? אני צריכה קורת גג לילדים שלי. פיטרו אותי ממקומות עבודה בגלל איומים של בעלי שכל הזמן מאיים על המעבידים שלי ונכנס לכלא ויוצא. אני סובלת מפוסט טראומה ועדיין בכל כוחי מנסה להגן על עצמי ועל הילדים שלי מפני האלימות שחוויתי. אני לא יודעת מה מצפים ממני, המדינה דוחפת אותי לחזור לתופת רק בגלל שאני לא מצליחה להשיג קורת גג הוגנת במציאות המטורפת של מחירי הדיור".