נולדתי בעיר נתניה וגדלתי בה כל חיי. זו היתה עיר בה בניינים בני מספר קומות לצד בתים פרטיים שהיו שתולים בינהם. מאז ומעולם היתה העיר מאוכלסת תוססת ושוקקת חיים בכל חלקיה ובכל ימות השנה, אנשים גדשו את רחובותיה ומרכזי הקניות, והמכוניות מילאו את הרחובות הקטנים והראשיים.
אלא שבשנים האחרונות, חלה תופעה מדאיגה וחמורה ביותר של ציפוף הערים בישראל לרמה קיצונית שניתן להגדירה כ-Overcrowded (ציפוף יתר) של ממש.
רוב הציפוף מתרכז בין חדרה לגדרה, והינו שילוב של יכולת בניה לגובה בקלות ובמחיר זול יחסית, באיצטליה של התחדשות עירונית ומחסור בדירות וצינון מחירים, ובל נשכח את הדילים המושחתים אשר ניתנים בעד שלמונים והטבות בפרוייקטים רבים, שרק קמצוץ מהן מתגלה.
בניה חסרת רסן
הרשויות מאשרות בניה חסרת פרופורציה תוך התעלמות מהמצב הסביבתי כפי שדורש החוק ויפורט להלן.
- הריסת בית פרטי ובניית רבי קומות
- הריסת בית משותף קטן ובניית רב קומות מפלצתי
- הריסת מרכז מסחרי והקמת רב קומות משולב מגורים ומסחר
- הריסת חניונים והקמת גורדי שחקים במקומם
- תמ"א 38/2 בו ניתנים זכויות מפליגות ביחס של 4.2/1 פלוס שטחי מסחר
מחיר הצפיפות
מחיר הצפיפות הוא נוראי וכולל תחושת ניכור בין איש לרעהו, כעס, אלימות גואה, תנאי סביבה רעים וקשים כגון רעש וזיהום אויר באין סביבה אקולוגית תומכת ומאזנת וממתנת ביחס לכמות האנשים והאביזרים המזהמים מנת חלקם.
הנתונים מראים כי ציפוף הערים הבנויות לגובה מביא בהכרח לעליית טמפרטורה באופן משמעותי בתוך הערים, מה שמצריך אמצעי קירור שפולטים חום רב ומגדיל את החום האצור בתוך הערים הצפופות ואשר באופן גלובלי משפיע על ההתחממות של כדור הארץ כולו.
קריסת התשתיות בתנאי צפיפות
בעוד שהרשויות בישראל מצליחות באופן מרשים להקים תשתיות למים, חשמל ותקשורת אף לאיזורים המצטופפים, הרי שבעניין הצפיפות האנושית, ובעיקר בנושא בעיות תחבורה, הרשויות, בעיקר המקומיות, מתעלמות ומצפצפות על האזרחים החדשים והותיקים צפצוף אחד גדול ומתמשך, תוך גרימת סבל מתמשך בזבוז זמן ניכר בכל יום והגבלת חופש התנועה שהינו חוקתי.
בעיית חניה קטסטרופלית
בשנים האחרונות, חרף גידול האוכלוסיה וחרף גידול חד בכלי הרכב, מתעלמות הרשויות המקומיות מצרכי התושבים לחניית רכבם, ולא רק שלא מגדילות הרשויות את החניות, אלא שהן מקטינות אותן במידה ניכרת.
כך למשל נצבעו בשנים האחרונות עשרות מטרים בכל רחוב באדום לבן בצד אחד או משני צידי המתרס, מטרים רבים מלפני סוף ותחילת כל רחוב ומטרים רבים לפני ואחרי מעבר חציה ותחנות אוטובוסים נצבעו באדום לבן.
חזיתות הבניינים החדשים הפכו בתקנות מטופשות לרחבות כיבוי שחניה שם אסורה באופן תמידי.
כמו כן הוענקו אלפים של אלפים חניות נכים קבועות לרכב נכה ספציפי או לרכב נכה כללי שפעמים רבות לא מצדיק את האישור ותופס חלק משמעותי ביותר מהחניות הקיימות ברחוב.
כל אלו, תוך ביעור כל שטח פתוח הביאו למצוקת חניה קשה ביותר ברמה שערים שלמות מלאות עד אפס מקום בערבים וסופי שבוע שנסיעה של קילומטרים רבים לא תניב מציאה ולו של מקום חניה אחד.
הגם רצחת וגם ירשת?
הרשויות המקומיות אשר מאשרות וגורמות במו ידיהן לציפוף הנוראי מרוויחות עשרות מונים: גם מקבלות היטל השבחה בשל היתרי הבניה, גם מקבלות מיסים רבים יותר בגין השטחים הבנויים.
אין לאנשים היכן לחנות ואפילו להעמיד את רכבם לשניה קלה כדי להוריד נוסע או לאסוף חפצים מהחנות.
כך הרשויות מפעילות פקחי חניה להוטים לתת דוחות על כל צעד ושעל היות והם מתוגמלים פר הדוחות שהם נותנים, כל זאת בניגוד חמור לחוק וכאשר הרשויות מכחישות את עניין התגמולים האסור.
בעיית פקקי התנועה
בד בבד עם ציפוף הערים, בשנים האחרונות, ניתן למצוא במרבית שעות היממה פקקי תנועה תמידיים בעיקר בכניסות והיציאות מהשכונות בערים.
פקקים אלו נמשכים מסביב לשעון מדי יום, מתישים את האוכלוסיה, ומבזבזים זמן רב ביותר ופוגעים קשות בשגרת החיים של התושבים ומקשה על ניהול אורח חיים תקין.
מדובר בפגיעה קשהוחמורה בחופש התנועה של האזרחים במדינה.נזכיר שחופש התנועה הוכר כזכות חוקתית.
כאשר תושלם בניית ערי המרכז בגורדי השחקים מצב הפקקים יהפוך להיות אקוטי. התנועה תעמוד ברוב שעות היממה. אלא שבישראל מתעלמים מכל ההשפעות שנמנו לעיל חרף חוקי התכנון והבניה אשר אמורים לדאוג לכל אלו, ובאופן אלגנטי מכופפים ודורסים את החוקים ברגל גסה ובתי המשפט נותנים לכך גושפנקא ומתעלמים מהחוקים.
תחבורה ציבורית ???
זו לא תשמש אלטרנטיבה לרכב הפרטי בעשורים הקרובים, זאת משום שאין תשתיות מספקות לתחבורה ציבורית, ואפילו הרכבות הקלות שבונים הינן קטנות ואנמיות ביחס לנדרש, זמן הנסיעה הממוצע של האזרח אשר צריך להגיע ליעד מגוון הוא ארוך ובלתי אפשרי.
מה עוד שצריך לזכור כי אוכלוסיות שלמות יזדקקו לרכב צמוד, תהא התחבורה הציבורית אשר תהא: מנכים, אימהות לילדים קטנים, אנשים מבוגרים, בעלי מקצוע הזקוקים לרכב עבודה עם כלי עבודה קבועים, אנשים שיש להם אהבה לרכבים צמודים ועוד.
הזלזול בחוק
חוק התכנון והבניה דורש, בסעיפים 73 ג' ובסעיף 83.ב ממגיש התכנית תסקיר השפעה סביבתי.אך אלה לא מוגשים או מוגשים באופן אנמי ולצאת ידי חובה, כל זאת מהסיבה הפשוטה שלו היו מוגשים סקרים אמיתיים רבים מהבניה הצפופה לא היתה מאושרת מחמת נזקיה רבות האסון.
עניין זה עלה בעתירה מנהלית עת"מ 1643/07 שהגשתי נגד שיטת הסלאמי במגרש "הקופסא" בנתניה שם שטח ציבורי פתוח הפך לחמישה גורדי שחקים עם מרכזי קניות, חרף הסכמות העירייה להקטין את הפרוייקט.
לצערי כב' בית המשפט אימץ את תגובת עיריית נתניה וקבע באופן תמוה בניגוד לחוק התכנון והבניה האמור לעיל שקובע שהיזם צריך לעשות את התסקיר הסביבתי שעלותו מאות אלפי שקלים, וקבע כי מי שצריך לעשות את התסקיר הסביבתי הוא העותר.
לעניין הצפיפות שאלתי את בית המשפט כך: "העותר פונה לבית המשפט ושואל בתמימות האם התושבים הינם:
צרעות בקן צרעות? טרנזיסטורים הנדחסים לשבב מחשב או שמא גוויות בבית הקברות הקבורות זה לצד זה במרחק נגיעה זה מזה.
העותר טוען כי התושבים הם בני אדם חיים וראויים הם לחיים של שקט, שלווה, אויר נקי רווחה ובריאות.
הפרוייקט הנ"ל לא מאפשר חיים נורמליים וכולל בתוכו מפגעים איומים הן לתושבי גורדי השחקים והן לתושבי האזור כולו".
על החלטת כב' בית המשפט הוגש ערעור לעליון, אשר לאחר שהתקיים דיון משמעותי וממצה, לקח את פסק הדין מבית המשפט המחוזי ואימץ אותו כפסק דין כאילו לא התקיים דיון כלל עע"מ 106291. לצערי הרב דבריי נפלו על אוזניים לא קשובות ואת התוצאות הקשות רואים בעצם הימים הללו.
אז מה הפתרון?
ראשית יוכר כי נזקי הבניה הרוויה אשר בוצעה זה מכבר, וזו אשר נבנית בימים אלו וזו אשר אושרה והופקדה, נראים ועוד יראו בשנים הקרובות כמו טביעתה של הטיטאניק. החיים במרכז הארץ הופכים לסיוט קשה ומתמשך.
ראשית, יש לצמצם זכויות בניה ולאסור תוספות בניה ברמה האיזורית, גם אם זה אומר שיש להשיב כספי היטלים שכבר שולמו.
בדיוק כפי שלא ניתן להכניס לאיצטדיון יותר אנשים מהמותר, גם כשיש ביקוש עצום, כך אסור לבנות יותר ממה שהאזור יכול להכיל.
שנית, מדינת ישראל היא קטנה אבל חלקים עצומים ממנה לא בנויים.
הן בצפון הארץ ובעיקר בדרומה, קיימים שטחים עצומים של אלפי קילומטרים רבועים ללא בית אחד.
במקום לתת לאוכלוסיית הבדואים להשתלט על הקרקעות תוך גילויי רפיסות רבה, יש להקים יישובים נוספים הכוללים שטחי מסחר ותעשיה והייטק ולתת תמריצים ופטורים ממיסים ומע"מ משנים שנים טובות.
את המיסים הללו יש להשיב מאילת החזקה והעשירה שנהנית משך שנים מפטורים מפליגים בלא כל צורך והגיון.
אחריות הרשויות המקומיות לבעיות החניה
המצב האבסודרי חייב להיפסק מיד: הרשויות המקומיות גובות מהאזרחים ארנונה למגורים גבוהה, וארנונה לעסקים ברמה מטורפת.
הן אכן דואגות לתשתיות, ניקיון תאורה וכו, אבל מתנערות כליל מכל התייחסות ואחריות לנגישות מה שכולל תנועה וחניה חינם כחלק מהשירות לאזרחים ולבעלי העסק שמשלמים ממון רב..
החוק צריך להשתנות – החובה לדאגה לתנועה סבירה וחניה חייבת להיות על הרשויות עצמן.שיבנו חניונים ויקימו דרכים וכבישים נוספים וינגישו את האזורים והעסקים שמשלמים ארנונה בסכומי עתק.
לעניין עומסי התנועה, בקטעי המפתח יש להקים כבישים מקבילים (עיליים או תת קרקעיים) שיכפילו את נפח התנועה.
חניות נלקחות שלא כחוק על חשבון הציבור // צילום: עו"ד ארז בר-זיו
מה על ההתחדשות העירונית?
בישראל קיימים בניינים רבים ישנים אשר אינם עומדים בתקני רעידת אדמה וסטנדרטים נוספים בסיסיים לימים אלו. כיצד ניתן יהיה לשקם את הבניינים הללו בלא לתת זכויות בניה מפליגות ליזמים כפי שנקבע בתמ"א 38/2?
הפתרון לבעיה נעוץ בניוד זכויות של המדינה והרשויות המקומיות במשותף – המדינה תקצה קרקעות לבניה באיזורי ספר בפריפריה, והרשויות המקומיות יתנו זכויות בניה לשטחי מסחר שאינם מוסיפים אוכלוסיה מחד, ומכניסות כסף רב מאידך ואף מקטינות את הצפיפות הנוראית במרכזי הקניות כיום בערים הגדולות אשר אינם מספקות את הגידול באוכלוסיה עקב הבניה הרוויה.
כל אלו יממנו את הריסת ובניית הבניינים מחדש באותו מספר יחידות הדיור הקיים היום ותוך פינוי שטח רב לשטחי ציבור פתוחים.
בנוסף ניתן להטיל על הדירות הגדולות והחדשות שיבנו במקום הישנות, לשלם הפרש מסויים לקופת המדינה, ובמידה ואין לבעלי הנכס כסף לשלם הרי שתירשם משכנתא על הנכס שתיפרע בזמן ארוך או במכירת הנכס/מות הבעלים.
צפיפות עירונית בלתי נסבלת //צילום: פוטוליה/סטודיו אבישיד
מאת עו"ד בר זיו
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו