למה מחלקת הירקות תמיד בכניסה לסופר? ועוד 2 דברים שלא ידעתם

יש דברים שנמצאים מול העיניים שלנו כל כך הרבה זמן, שהמוח פשוט מפסיק לשאול "רגע, למה זה בכלל שם?". הפעם החלטנו לשאול בכל זאת על שלושה דברים שאנחנו רואים ממש כל יום: סופרמרקטים, תיקים וצמיגים.

1. למה מחלקת הירקות תמיד נמצאת ליד הכניסה?

זה כמעט חוק טבע: אתם נכנסים לסופר, ומייד נתקלים בערמות עגבניות, מלפפונים ופלפלים צבעוניים. זה לא מקרי, וזה גם לא בגלל שירקות צריכים אוויר צח מהדלת.

מדובר במהלך שיווקי ותיק ומוכר בתעשייה: הצבעים החיים של הפירות והירקות יוצרים אצל הקונה תחושה מיידית של טריות ואיכות (וכמו שכתבנו בעבר, יש כאן תתי-טריקים כדי לגרום לאפקט הזה אפילו אם הירקות לא באמת הכי טריים ואיכותיים). התחושה הזאת "צובעת" את שאר חוויית הקנייה – גם אם בהמשך העגלה מתמלאת בעיקר בשימורים ובחטיפים.

יש גם טיעון פסיכולוגי נוסף, שחוזר בקרב מעצבי סופרמרקטים: קנייה של משהו "בריא" בתחילת הדרך נותנת לקונה מעין "היתר" תת-מודע להרשות לעצמו אחר כך דברים פחות בריאים בהמשך המסלול. וכך, בזמן שהראש חושב "התחלתי בריא", העגלה מתמלאת גם בדברים שפחות קשורים לתזונה מאוזנת.

2. למה מיועד הפאץ' עם שני החריצים על תיקים?

לאינספור דגמים של תיקי גב יש אותו פרט עיצובי קטן: טלאי מעוין, בדרך כלל מעור, עם שני חריצים אנכיים באמצע. נראה כמו קישוט – אבל האמת היא שיש לו שימוש פרקטי.

הפרט הזה מגיע מעולם ההרים. בתיקי טיפוס, המטיילים היו מעבירים חבל או רצועת עור דרך שני החריצים ומחברים אליו ציוד כמו כלי טיפוס ומקלות הליכה, כדי לשאת אותם מבחוץ. בעולם המקצועי קוראים לזה "לאש טאב" (lash tab), ובמדינות אחרות הוא מכונה גם “חוטם חזיר” (תסתכלו עליו שוב ותבינו למה).

היום, ברוב התיקים - כולל אלה שלא יראו הר מקרוב בחיים – זה נשאר בעיקר בשביל המראה. אבל אם פעם תרצו לתלות עליו בקבוק מים או כפכפים רטובים אחרי אחר צהריים בחוף הים, תדעו שבדיוק בשביל זה הוא שם.

3. השערות הקטנות שיוצאות מצמיגי מכוניות

כל מי שקנה פעם צמיגים חדשים שם לב לזה: מען "שערות" גומי דקיקות שמזדקרות מפני הצמיג בכל כמה סנטימטרים, בעיקר בדפנות.

הן לא מסייעות לנסיעה שקטה יותר, לאחיזת כביש טובה יותר או כל שימוש פרקטי אחר.

השם המקצועי שלהן הוא "vent spews", ובעברית אפשר לקרוא להן "פליטות אוורור". הן נוצרות כי בתהליך היצור, גומי מוזרם לתוך תבנית בלחץ גבוה כדי שימלא כל פינה בתבנית. כדי שהתהליך יעבוד כמו שצריך, בתבנית יש חורי אוורור זעירים שמאפשרים לאוויר כלוא לצאת ולפנות מקום לגומי. הבעיה היא שיחד עם האוויר, נדחס גם מעט גומי דרך אותם חורים – ומתקשה שם בצורת "שיערות".

אם כן, מדובר בתוצאה של תהליך הייצור, והיא לא נחוצה אחריו. אפשר לגזור את ה”שערות”, או להשאיר אותן ולתת לטבע – אם אפשר לקרוא לחיכוך של גומי וזפת “טבע” – לעשות את שלו ולשחוק אותן עם הזמן.