חוקי עזר של עיריות נועדו לעזור הן לעירייה והן לתושב, אולם לעיתים נתקלים בחוקים שיכולים לגרום עוול לחלק מהאזרחים. חוק עזר כזה, למשל, עוסק בהרשאת פקחי העירייה לתת דוח לתושב שקרטון עם פרטיו נמצא ברחוב שלא בימי האיסוף, ודוח כזה עלול להגיע לסכום של 730 שקלים.
במבט ראשון - מה רע? מי שמטנף את העיר, דינו לקנס. במבט שני - יכולות להיות לא מעט סיבות שבגינן הקרטון נותר ברחוב למרות שהושלך ביום הנכון. ייתכן שרכב הפינוי לא אסף אותו, או ששכן הזדקק לקרטון, נטל אותו וזרק אותו כמה ימים אחרי. ייתכן שהוא נפל מרכב האיסוף, וקיימות אינספור אפשרויות נוספות, שכל אחת מהן מביאה לאותה תוצאה: אדם שזרק את הקרטון או את הפסולת כדין מקבל קנס שלא כדין.
גם כותבת שורות אלה, שמקפידה על השלכה בימי האיסוף בלבד, חטפה קנס במקום מגוריה - גבעת שמואל. הטענה היתה שלפני חצי שנה השלכתי קרטון עם פרטיי שלא ביום האיסוף. רק בשבוע שעבר רכב הפינוי של העירייה לא אסף את הקרטונים, והם נותרו על המדרכה עד סוף השבוע. האם מישהו יזכור בעוד חצי שנה, במידה שיקבל דוח, שהעירייה עצמה לא פינתה את הפריטים שהושלכו?
כשהעירייה דחתה את הערעור על הסף מחוסר הוכחות והבנתי שאין למי לפנות, החלטתי לרדת לעומק הבעיה, לבדוק עד כמה היא נפוצה, מי מפקח על חוקי העזר ולמי אפשר לפנות כשניתן דוח שכזה, שלא כדין.
"העירייה מתנהלת כמו מאפיה"
כל הקונספט של קנס בגין קרטון עם שם יכול לגרום לחוסר צדק, גם אם הוא לא עוסק ביום ההשלכה. כך קרה לא' (הפרטים המלאים שמורים במערכת), שקנה מטבח באיקאה והניח את הקרטונים הרבים בחנייה כחול־לבן כמו שהעירייה מבקשת - לא על המדרכה, אלא על הכביש - ואף קשר אותם שם שלא יתפזרו. מאוחר יותר, ככל הנראה, הגיע אדם שרצה לחנות שם ובעט את הקרטונים לכביש, מה שגם גרם לקשירה להתפרק, ולא' לקבל קנס כפול - על השלכת הקרטונים בכביש ועל כך שלא קשר אותם ביחד. "בהתחלה רצינו לשלם, אבל החלטנו לא לוותר וללכת למשפט", מספר א'. גם כאן לא היו להם הוכחות שהם הניחו את הקרטונים כראוי, והשופטת הגיעה לפשרה - שהם ישלמו חצי מהקנס.
עו"ד איצקוביץ: "לעירייה, באמצעות חקיקה שהיא מייצרת, יש אפשרות להיכנס לכיס של כל אחד מאיתנו, כשהשיטה מביאה את האנשים לידי אדישות"
בשיטוט קצר בפייסבוק קל למצוא הודעות תחינה של אנשים מכל קצווי הארץ שלדבריהם קיבלו דוח לא מוצדק. פוסט שכזה פורסם באחת הקבוצות עם התייחסות לעירייה אחרת: "אם הייתי יודעת שהעירייה שלנו מתנהלת כמו מאפיה, לא הייתי גרה כאן. בחודש אוקטובר קרטון של חבילה (עם שמי עליו) יחד עם קרטונים נוספים של שכניי הוצא לרחוב לפינוי (ככל הנראה ע"י חברת האחזקה של הבניין) יום לפני הזמן. בתחילת השבוע קיבלתי בדואר מכתב ממשרד עורכי דין מטעם העירייה שאומר שיש לי קנס שצבר פיגורים עקב אי־תשלום... מייד פניתי לאותו משרד והסברתי שלא זרקתי שום דבר ברחוב - אבל מבחינתם בגלל שלא הוגש ערר תוך 15 יום זו הודאה באשמה, ועלי לשלם את הדוח פלוס ריבית הפיגורים".
פוסט נוסף: "מישהו כאן שלח ערעור על השלכת פסולת שלא במקום המיועד והערעור התקבל? קיבלתי דוח על השלכת קרטון לא במקום המיועד. בצילום הקרטון מופיע בין הפח הירוק לפח הכתום. אנחנו כן ממחזרים ושמים בפחים המיועדים, אולי הקרטון עף מהפח? הדוח הוא רק על סמך השם שלי על הקרטון. מרתיח ביותר".
אישה אחרת מתלוננת על דוח של 500 שקל שקיבלה על השלכת קרטון מחוץ לקרטונייה, בזמן שהיא גרה בצד השני של אותה עיר: "הקרטון של שואב אבק שקיבלנו לפני חצי שנה, חורף שלם קרטון לא יחזיק במזג אוויר כזה, נכון? וכמובן שהוא הושלך לקרטוניה כבר אז! כנראה מישהו ראה את הקרטון ולקח אותו לצרכים שלו, והחליט עכשיו להשליך אותו".
זהו רק מדגם קטן מתוך מספר רב של הודעות זועמות ומיואשות של תושבים, שנאלצים לערער על הדוח בעירייה עצמה - כזכור, זו שרשמה את הדוח - ואם אין להם הוכחה שזרקו את הפסולת ביום המיועד (מי מכם הצטלם לאחרונה עם האשפה שזרק?), הערעור נדחה. האפשרויות היחידות שעומדות בפניהם הן לשלם או לערער בבית משפט, כשכידוע, גם שם מדובר במילה שלהם מול תמונת הקרטון שמנפקת העירייה.
"השיטה אמורה לשחוק אותך"
"יש מערכת של חוקי עזר לפיקוח על תברואה של כל עירייה, ובה היא רשאית לחוקק באישור מועצת העיר את הסדר פינויי האשפה, מי מפנה, עלויות וכמובן גם תשתית שמייצרת עבירות למי שלא מקיים את החקיקה", מפרט עו"ד מוטי איצקוביץ, ממשרד איצקוביץ שמתמחה בדין מוניציפלי, "ופה מתחילה מה שנקרא 'השרירותיות', שאתה נמצא בידיים של פקח זה או אחר, ואז מתחילים לבוא הקנסות במגוון נושאים.
עו"ד איצקוביץ: "המערכת מציפה את עצמה במקרים, והפיקוח עובד כי זה מכניס הרבה מאוד כסף לעירייה, ומערכת הערעורים, זכות טיעון האזרח והיכולת שלו להציג את הקושי שלו, כמעט שלא קיימות"
"לעירייה, באמצעות חקיקה שהיא מייצרת, יש אפשרות להיכנס לכיס של כל אחד מאיתנו, כשהשיטה מביאה את האנשים לידי אדישות: גם אם הם חושבים שהם צודקים, השלב הבא זה להגיש בקשה לביטול שלרוב נדחית, ואז בקשה להישפט שעליה צריך לבזבז יום עבודה, לקבל את חצי שעת החסד ולנסות להסביר בריחוק של חצי שנה-שנה מה בדיוק קרה באותה נקודת זמן, כאשר בעצם אין יכולת להוכיח שהם היו בסדר. יכולים להיות אלף ואחד גורמים לכך שהאשפה התגלגלה לשם ביום הלא נכון".
מה הפתרון? לעו"ד איצקוביץ אין בשורות טובות: "על כל עשרה מקרים יש שניים או שלושה לא תקניים. המערכת מוצפת בתיקים. יכול להיות שצריך מנגנון יותר קטן, לא בית משפט, לבירור מחלוקות מהסוג הזה. בארנונה הקימו מנגנונים פנים-עירוניים שדנים במחלוקות שנוגעות לארנונה, ויש להם זמינות. פה השיטה אמורה לשחוק אותך ולהביא אותך לידי ייאוש מהמערכת, ואז תשלם ותמשיך הלאה. המערכת מציפה את עצמה במקרים, והפיקוח עובד כי זה מכניס הרבה מאוד כסף לעירייה, ומערכת הערעורים, זכות טיעון האזרח והיכולת שלו להציג את הקושי שלו, כמעט שלא קיימות".
פנינו למשרד הפנים כדי להבין איך נוצר המצב שהעירייה היא הרשות המחוקקת, השופטת והמבצעת, ואין פיקוח על חוקי העזר באופן שאם הם עלולים לגרום לעיוות הצדק, מישהו למעלה יהיה ער לכך וידרוש שינוי תקנות.
לשאלות הללו קיבלנו את התגובה הזו ממשרד הפנים: "חוקי עזר הם חקיקה מקומית המוסדרת על ידי הרשויות, ומטרתם להסדיר נושאים בתחום שיפוטן בנושאי ניקיון וסדר ציבורי, ומוגשים לבחינת ואישור משרד הפנים בטרם פרסומן. חוק העזר אושר כמקובל. ככל שהטענה כי האכיפה של הרשות אינה צודקת או שנעשה עוול, יש לפנות לרשות המקומית ו/או להגשת בקשת להישפט".
לאזרחים רבים אין מושג למי לפנות במקרה כזה, אבל במשרד נציב תלונות הציבור מזמינים את מי שקיבל דוח, לטענתו שלא בצדק, לפנות אליהם ולהגיש תלונה כדי שיוכלו לבדוק את הנושא.
מעיריית גבעת שמואל לא התקבלה תגובה.
