החנויות הוותיקות שמנסות לשרוד

מכולת

סוקולוב 74, הרצליה

שנת הקמה: סוף שנות ה־50

בעלים: ראומה רוסני (בת 78)

כשראומה ואברהם (ז"ל) פתחו את המכולת הקטנה ברחוב סוקולוב בהרצליה לא היו רשתות מזון עם סניפי ענק בסביבה. אנשים עדיין לא מילאו עגלות בעשרות מצרכים שהם לא באמת צריכים ואת הקניות היו עושים בכל יום במכולת. לחם, חלב, גבינות, שימורים וגם מוצרי ניקיון - את אלה אפשר להשיג אצל ראומה עד היום.

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

אז, בימים ההם, היה עמוס במכולת הקטנה כמעט תמיד וראומה ואברהם הוציאו שמנת מהמדף האחורי למי שהתקשה לאתר אותה בעצמו, חתכו חצי לחם שחור ועשו חשבון בעיפרון על חתיכת קרטון. אבל אז משהו קרה והעולם השתנה. ראומה השלימה עם זה מזמן, אף על פי שעדיין קשה לה להבין את האנשים: "אמנם לא נכנסים לפה הרבה אנשים אבל מי שקונה יודע שמכולת זה הרבה יותר חסכוני. באים וקונים רק את מה שבאמת צריך ולא את כל מה שבסופר מנסים להכניס לך".

אבל גם בימים שכל מהשהיא מוכרת זה לחמנייה ושקית שוקו אחת, היא מרוצה. "אני אומרת תודה על מה שיש ועל זה שעדיין יש לי תעסוקה".

*   *   *

צמר רחל

סוקולוב 55, הרצליה

שנת הקמה: 1959

בעלים: רחל (״לא שואלים אישה בת כמה היא״) ובצלאל גלילי

בשנות ה־60 פעלו בישראל כמה בתי חרושת שייצרו צמר. אנשים היו קונים את הגלילים הצבעוניים וסורגים, והתחום פרח. זו התקופה שרחל גלילי פתחה את החנות הקטנה שלה בהרצליה, בעיקר כדי להיות עסוקה ולא לחשוב על אחיה שנפל שנה קודם. היא לא שיערה אז שזה הולך לתפוס. 

רחל הפעילה את החנות לבד וגם לימדה את מי שרצה לדעת איך לעבוד עם המסרגות. הלקוחות הגיעו והיו עומדים בתור מחוץ לחנות כדי לקבל עצה וטיפ טוב. 

במשך השנים הצטרף גם בעלה בצלאל לעבודה אבל העומס רק הלך ופחת. מפעלי הצמר נסגרו והתברר שהרבה יותר זול לקנות סריג מוכן. גם קהל הלקוחות השתנה עם השנים והם נהיו יותר ״קשים״, כהגדרת רחל. 

למרות הכל רחל ובצלאל המשיכו והחזיקו מעמד, כדי לראות איך בשנים האחרונות מתחילה שוב פריחה בתחום שמצריך לפעמים גם עזרה נוספת מהבת, שמגיעה לחנות לעבוד איתם, בעיקר לקראת החורף. ובדיוק כמו פעם רחל שם, בכל יום, כדי לתת הדרכה, עצה ואפילו תוכנית כדי שהסוודר לנכד יהיה הכי יפה בעולם.

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו