באיחור אופנתי של כמה עשרות שנים, תרבות הסניקרס - נעלי ספורט לשימוש יומיומי - תפסה תאוצה בישראל בשנים האחרונות, וביתר שאת אחרי הקורונה. חנויות בכל מרכז קניות, השקות של דגמים מיוחדים, אירועים לאספנים וקהילה מתגבשת - כל מה שהיינו רגילים לראות מבעד למסך בארה"ב קורם כאן עור וגידים.
אמנם זה קרה באיחור של יותר מ־20 שנה, אבל אנחנו יכולים לומר בגאווה - גם אצלנו יש, אנחנו כמו אמריקה: קהילה של סניקרהדז, אירועי "סניקרקון" (מכירות של אספנים פרטיים), קאמפים והייפים (דגמים שנמכרים בהרשמה להגרלה). ועוד לא דיברנו על המחירים, על הכוכבים שמאחורי הנעל ועל הביקוש. הנעל בחנות מוצגת כפריט אמנותי במוזיאון - מוגבהת ומוגנת בתוך קופסה שקופה, כיאה לפריט יקר ערך.
והן אכן יקרות ערך. בישראל, למשל, הדגם Jordan 1 Retro High בצבע אוף־ווייט 2008 נמכר ב־5,500 דולר; Nike Air Jordan 1 בצבע ורוד חלוד ב־3,400 דולר; Nike Dunk Low Pro SB Tiffany בצבע אקווה ב־3,300 דולר; Jordan 4 Retro x Kaws בצבע אפור ב־3,010 דולר. תחביב לא זול.
הקהילה של חובבי הסניקרס בישראל הולכת וגדלה מדי שנה. המכורים לדבר בודקים בקבוצות פייסבוק היכן מתקיימת השקה, לוקחים יום חופש מהעבודה ומתכננים את זמנם בהתאם - ובאים ל"קרב": הם יודעים שיהיו איתם בתור עוד מאות אנשים, אם לא אלפים, ושרק חלקם יזכו בנעליים הנכספות.
קונים ב־2,000, מוכרים ב־4,000
לצד התחביב, שנראה לא מזיק, אפשר למצוא צדדים פחות נעימים שנלווים לתרבות הסניקרס: שוק שחור לכל המרבה במחיר, והשתלטות בהרשמות אונליין להשקות על ידי בוטים שמופעלים על ידי "ריסלרים", שקונים את הנעל הנכספת ומוכרים אותה בהמשך במחיר גבוה. לכל אלו תוסיפו את האלימות ואת המכות בהשקות - ויש שיגידו שזה רק עושה טוב לרשתות האופנה.
"זה עניין של היצע וביקוש. כמו שיש הופעה של עומר אדם והיא סולד־אאוט, או משחק כדורגל בליגה האירופית, ומנצלים את זה", מספר דינו עשת, 29, אספן סניקרס ומנהל קבוצת הפייסבוק Sneakers Group Israel, שמונה יותר מ־40 אלף חברים. "על הנעליים היו ריבים ודם נשפך, אבל בסוף יש את החברות הגדולות והן מניעות את זה, ואם הן יחליטו שהן רוצות לחסל את זה סופית - הן יציפו את השוק בהרבה צבעים ודגמים. אני חושב שהן שולטות במשחק הזה. חוץ מזה - ילד, במקום שיהיה בבית עם הטלפון, אני בעד שייצא החוצה לחכות בהשקה".
מה לגבי גברים בני 40-35 שמוציאים על סניקרס אלפי שקלים בחודש?
"זו אספנות לכל דבר, אם זה עושה לך את זה באיזשהו אופן. יש אנשים שאוספים את הנעליים ואפילו לא נועלים אותן. אם אתה מתייחס לזה ככה זה קצת יותר מסתדר בראש, כי בעתיד אתה יכול למכור את הנעליים ואפילו להרוויח קצת עליהן".
כמה כסף אתה מוציא על סניקרס בחודש?
"אני לאחרונה משתדל לא להוציא הרבה - בין 1,000 ל־2,000 שקלים. זה מאוד סולידי. אני מכיר אנשים שמוציאים הרבה יותר".
מה לדעתך הקפיץ את התרבות הזו בארץ?
"בקורונה, כשכולם היו בבית, נטפליקס יצאו עם סדרה על מייקל ג'ורדן, והיה פרק ממש ספציפי שמראה איך הסניקרס הפכו מנעל ספורט לנעל שאפשר ללבוש עם חליפה וללכת איתה ברחוב. איכשהו זה תפס אנשים. במקביל, נייקי שיגרו דגמים אסטרטגיים, וגם טיקטוק בדיוק התחיל להתפוצץ וכל מיני משפיענים פרסמו סרטונים עם סניקרס. אנשים קנו אונליין בלי הכרה".
מה הפריט הכי מיוחד שלך?
"יש לי זוג של קובי (בראיינט, שחקן כדורסל; ס"א) בשיתוף פעולה של ברוס לי, שחור־צהוב, כמו החליפות שלו. אפילו לא נעלתי אותן, אלו נעלי כדורסל. אני שומר עליהן. לא רואה את עצמי נועל אותן".
ומה הזוג הכי יקר שלך?
"ג'ורדן 4 בשיתוף פעולה עם יוניון, ב־3,500 שקלים. עכשיו יכול להיות שהיא עולה כבר יותר. ב־10 באפריל אנחנו עורכים אירוע סניקרקון בנמל תל אביב, זו השנה השלישית. משהו כמו 20 דוכנים. אנשים פרטיים שאוספים סניקרס יכולים גם להגיע ולמכור. מגיעים בין 2,000 ל־3,000 אנשים.
"השינוי בתרבות הסניקרס בארץ החל במקביל לפריחה של עולם הרשתות החברתיות ולתופעת הסטריט־סטייל, שהגיעה מארה"ב ומאירופה וחדרה גם לישראל", מתאר דני גאוני, מנכ"ל פוט לוקר ישראל, שלה יש 75 חנויות ברחבי הארץ. "דוגמה שמשקפת את עוצמת התרבות היא הופעתה של קמאלה האריס, סגנית נשיא ארה"ב, עם סניקרס של קונברס, שתרמה ללגיטימיות ולנחשקות של הסניקרס. היום סניקרס הן פריט חובה בארון - הן משמשות אותנו בחיי היום־יום כמעט לכל צורך ואירוע, והן למעשה 'הסטייל החדש'".
"אנחנו רואים עלייה מאוד מאסיבית של חיפוש סניקרס וסניקרהדז", מספרת שירן וינטר־סיבוני, סמנכ"לית השיווק של JD ספורט ישראל. "זו תרבות שקיימת ברוב העולם 30 שנה אחורנית, ושמתרחשת עכשיו באופן גלובלי".
להתחתן בסניקרס
"היום הלבוש הלא פורמלי נכנס לדרגים גבוהים בארגונים ובחברות, ואפילו חתנים וכלות נועלים סניקרס ביום הכי מכונן בחייהם. מה שהעצים את התרבות הזו היה הסרט שהיה על מייקל ג'ורדן. אנשים צפו בו בקורונה, ואז בעצם התחילה הרדיפה אחרי דגמי אייר ג'ורדן 1, שגרמה לסולד־אאוטים שהובילו לכך שאין מלאים. מובן שבקורונה כל הייצור נעצר, וזה גרם לביקוש מאוד גדול מול היצע מאוד נמוך.
"חצי שנה לפני שהשקנו את הרשת בארץ עשיתי תחקיר, וראיתי את החולשות של מתחרים באופן שבו הם משיקים: מכות בקניונים ואלימות מאוד קשה, שגובלת לפעמים בפציעות ובשבירות של חנויות. אנחנו החלטנו שאצלנו זה לא יהיה ככה. בנינו מנגנון של תורים: הבן אדם צריך להגיע בשעה הנקובה, סורק QR, עונה על שאלת טריוויה, ואם הוא עולה בהגרלה הוא יכול לקנות את הנעל. מובן שזה זוג נעליים לכל לקוח. הזוכים מקבלים את האפשרות לרכוש את הנעל, ואם הם מוותרים על האפשרות - אנחנו מעבירים את זה לזוכה הבא בתור.
"בתת־תרבות הסניקרס יש אנשים שכל עבודתם היא לתפוס את ההייפים (דגמים שנמכרים בהרשמה להגרלה) ולמכור אותם במחירים מאוד־מאוד גבוהים. זה עולם הריסייל. אז כדי להימנע מזה ולתת הזדמנות שווה לקהל הרחב, ולא רק לאנשים שעוסקים בהקפצות מחירים - בנינו מערכת שמבטלת רישומים כפולים, מבטלת בוטים, בודקת גם IP וגם מיקומים של כל אדם שנרשם, כדי להימנע מכל הסיפור הזה שבסוף מי שמשתלט על כל ההשקות זו חבורת אנשים שקונים את הסחורה ומוכרים בשיעורי רווח לא הגיוניים", מסכמת שירן.
כוכב נופל
ענקיות האופנה עובדות בשיתוף פעולה עם כוכבי־על לקידום הנעל. המוכרים ביותר הם נייקי ומייקל ג'ורדן. בארץ אפשר להצביע על נועה קירל ופומה, ושיתוף פעולה אחר שהופסק היה של אדידס עם הראפר קניה ווסט. ענקית האופנה הגרמנית ספגה בשנה החולפת קשיים: לפי דיווח של ה"פייננשל טיימס", אדידס נתקעה עם נעלי "ייזי" בעיצובו של ווסט, וחיפשה דרכים למכור אותן לאחר שהפסיקה את שיתוף הפעולה איתו. האינטראקציה איתו הופסקה לאחר שהתבטא באופן אנטישמי. ואם זה לא מספיק, במהלך המלחמה באוקראינה החרימו בחברה את רוסיה והשהו את פעילות החנויות במדינה.
"מי שהכי מובילה כרגע במשחק הזה היא נייקי, עם דגמים כמו 'טיר זירו' ו'נייברהוד', וכמובן יש גם את אדידס, פומה ועוד", מספר יורה בורמטנוב, קניין בכיר של Five Point Four, שנפתחה לפני כחצי שנה במתחם שרונה בתל אביב. "קהל היעד העיקרי הוא בני 20 עד 35. הם קצת יותר מבוססים מבני הנוער, והם יכולים להרשות לעצמם לרכוש את המוצרים האלה, כי המחירים משחקים משחק".
מה לגבי אנשים שקונים ואז מוכרים ביוקר?
"אנחנו מנהלים את רשימות ההמתנה, פועלים נגד בוטים, מפרסמים באיזו שעה הנעל יוצאת למכירה. לקוח יכול לקנות רק זוג אחד, בשביל לא לעשות את המסחרה הזאת. יש רשימת המתנה מסודרת עם הקראת שמות. זה נקרא 'קאמפ' - אנשים יושבים ומחכים מחוץ לחנות. כל אחד נכנס לחנות לפי התור שלו ורוכש את המידה שהוא צריך. היום קאמפים הם פחות פופולריים, בגלל העולם הדיגיטלי. אני לא רואה בזה משהו ילדותי. כל עוד אתה עושה את זה בשביל עצמך ולא כ'ריסלר' (קונה ומוכר מחדש) או לביזנס, נראה לי שבסוף זו תשוקה - כמו שיש לך אנשים שאוספים מכוניות, שעונים או מיליון ואחד דברים אחרים. אז אני שמח שיש גם את העיסוק הזה. בעיניי זה לא מגוחך".
מה לדעתך הקפיץ את תרבות הסניקרס בארץ?
"הדמויות הבולטות בחו"ל - קניה ווסט, ביונסה, פארל וויליאמס, ג'יי־זי".
מיקי סוקולובסקי, מנהל השיווק והתקשורת בשווקים המתפתחים של eBay, מוסיף: "אנו רואים עלייה של 20% ברכישה של סניקרס בישראל בשנים האחרונות. eBay מציעה מגוון רחב במיוחד של דגמים - החל מקלאסיקות וממהדורות אספנים ועד לקולקציות מעצבים - באמצעות גישה נוחה לקטלוג בינלאומי רחב בהרבה מאשר בחנויות פיזיות, בשל הגישה למלאי ממדינות שונות. כשמדובר בפריטים ייחודיים שצוברים פופולריות מיוחדת, היבט אחד שללא ספק עושה את ההבדל בשוק העולמי הוא הנגישות לדגמים נדירים ויקרים מאוד. ישראלים רבים מוצאים דגמי אספנות, ומשלמים סכומי כסף גדולים במיוחד כדי להשיג אותם".
בהכנת הכתבה השתתפה היאלי יעקבי־הנדלסמן