בימים אלה אנחנו מנתחים את הצעדים המופיעים בהצעות חוק התקציב וחוק ההסדרים, אבל חשוב לא פחות לנתח את מה שאין בהם. אחד העניינים שזוכים להתעלמות הוא המשבר בשוק העבודה. המשבר הזה עלול להתברר כסיבה המרכזית לאינפלציה מצד אחד, ולמיתון מצד שני.
המחשבה הנאיבית, שלפיה הקורונה הייתה מעין לחיצה על כפתור ה"פאוז" של שוק העבודה, ושאחריה נוכל להמשיך מאותה הנקודה שבה עצרנו, מתבררת כעת כאווילות מוחלטת. ההשהיה בשוק הייתה בעיקרה בקרב בעלי המשכורות הנמוכות יחסית וכן בקרב עצמאים רבים, בעיקר אלה שאופי עבודתם למעשה דומה לזה של שכירים - תלות בגורם מרכזי משלם אחד.
השוק הזה מאופיין בניידות גבוהה. עובדי שירותים, כמו שירותי מלונאות, הסעדה וייצור, פחות מחויבים למקום העבודה, בדיוק כפי שרבים ממקומות העבודה שלהם לא מחויבים להם. עבור רבים מהם, החל"ת הייתה הזדמנות לבחון מחדש את דרכם המקצועית. רבים למדו שניתן להגיע לשכר שאליו הגיעו בדרכים קצרות יותר, כמו משרה חלקית והשלמת הכנסה בקצבאות ובהטבות, השמורות לבעלי שכר נמוך. חלקם הקימו עסקים קטנים בבית, ואחרים עברו לענף השליחויות הפורח.
הבעיה הגדולה מבחינה משקית היא היעדרם ממקומות העבודה, שזקוקים להם כדי לייצר צמיחה, או אפילו כדי לשרוד. גם בתקופה זו, שבה אין כמעט הגבלות על מקומות בילוי, כמו מסעדות ובתי קפה, רבים מהם פותחים באופן מוגבל בשל מחסור בעובדים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו