התקציב לחינוך מחדש: כך מעלה הממשלה את המיסים במסווה של הגנה על האזרחים

כפי שפותחים שיחות לא נעימות, צריך לומר: קודם כל - טוב שבאת תקציב 2021-2022. טוב, הוא עדיין לא כאן, מדובר בינתיים בהצהרת כוונות, בהסכמה תוך קואליציונית, שעם הרבה שכל, נחישות וגם מזל, הוא יוכל גם להבשיל לכדי חוק של ממש. מבחן חשוב של הממשלה הזו יהיה הפער בין התקציב שאישרה, לבין זה שיעבור בפועל. לא רק האופוזיציה תארוב לו - צי של לוביסטים כבר סופרים מזומנים על הקרבות שינהלו בשם החקלאים, הוועדים והאיגודים המקצועיים, שמבחינתם הקרב רק החל. הוא יסתיים, במקרה הטוב, בנובמבר.

באומץ רב הממשלה קבעה יעד גירעון של 3.9% לשנת 2022. זו תהיה משימה קשה עד בלתי אפשרית לעמוד ביעד הזה. היעד הזה יושג רק אם הנחת הצמיחה תתממש ורק אם ההנחות על ההכנסות הצפויות יתממשו - כל ההנחות האלה רחוקות מלהיות טריוויאליות במצב הנוכחי. הנחות הצמיחה היו נכונות כשהן התבססו על כך שהקורונה מאחורינו, אבל היא לא. לגבולות הסגורים למחצה ולהגבלות החלקיות שנותרו ושעוד עלולות להתווסף אליהן, יש גם מחיר כלכלי. גם השינויים שנכפו על שוק העבודה עשו שמות בכמה וכמה ענפים שעדיין לא מצליחים להחזיר אליהם עובדים. אין כמעט מפעל, עסק מזון או בית מלון שלא משוועים לעובדים.

הנחה בסיסית נוספת של התקציב היא האינפלציה. בבנק ישראל, כמו הבנקים המרכזיים בעולם, מעדיפים לחשוב שהאינפלציה שאנחנו רואים כעת היא טפטוף מקומי - לא גשם. צריך לזכור שההנחה הזו משרתת אותם, אבל היא לא בהכרח נכונה. נוח מאוד להניח סברה שלא מחייבת העלאת ריבית, שתפגע בצמיחה המיוחלת. אבל צריך להביא בחשבון שהתקציב הזה מבוסס על הרבה מאוד הנחות אופטימיות, שאפשרו לו להיות נדיב למדי.

ההכרזה החוזרת ונשנית "לא יהיו העלאות מיסים", הופכת להיות פחות ופחות אמינה. מס משקאות מתוקים, מס כלים חד פעמיים, מס רפואה פרטית, ייקור ארנונה, מס על שירותי אינטרנט מחו"ל ומס פליטות פחמן מוצגים כמשרתי אידיאלים חשובים, כמו שמירה על הבריאות, הגנה על הסביבה וכדומה. אבל שינוי הרגלים באמצעות מיסוי, בלי שום ניסיון קודם, או אפילו מקביל, לשינוי באמצעות חינוך הציבור - מעלה חשש שהכסף שלנו הוא מושא העניין ולאו דווקא בריאותנו, או הסביבה.

מס על פליטות פחמן הוא פיתוי של ממש הרובץ לפתחו של האוצר. הוא טומן בחובו הרבה מיליארדי שקלים בשנה, הנחוצים לו כמו חמצן לנשימה. גם במקרה הזה ניתן להצדיק את החוק בשמירה על איכות הסביבה, בנחיצותו כדי לעמוד ביעד הפליטות שעליו חתומה ישראל ואפילו בכך שהוא מקובל במדינות רבות בעולם. שאלתי על כך את חברי, עיתונאי גרמני, שהסביר לי שבגרמניה היו מאות מפעלים שבהם מכונות מונעות באמצעות דיזל. הטלת מס פליטות דחק בהם לעבור לשימוש בגז טבעי. האם מס כזה בארץ יאיץ מעבר לדלקים מזהמים יותר, או לאנרגיות מתחדשות? נראה שלא. גם כך הממשלה הקודמת קבעה יעד שאפתני שספק אם נוכל לעמוד בו. המס הזה בעייתי עוד יותר ממיסים אחרים שמוצעים על מוצרים ושירותים, מכיוון שמדובר במס שעלול לייקר את כל המוצרים והשירותים במשק. דלק וחשמל הם תשומות הייצור של כולם. בראייה משקית, מס כזה יכניס כ-6 מיליארד שקלים לקופה, אך ייקר את החשמל ב-1,250 שקלים בשנה למשק בית ובהרבה יותר לעסקים, שכמובן יגלגלו את העלות הזו לצרכן.

הסוכריות הגדולות שבתקציב הן הרפורמה בחקלאות, רפורמת התמרוקים והרפורמה ברגולציה. אם הן יישארו בו כפי שהן, יש בכוחן לייעל את המשק ולהפחית את יוקר המחיה, מעבר לתמיכה ישירה בחקלאים שהיא צו השעה. הלובי החקלאי ניהל את הכלכלה הישראלית ביד רמה, באצטלא של ציונות וסיסמאות יפות. מחירי הפירות והירקות האמירו לשיאים בלתי נסבלים. עד שהרפורמה הזו לא תעבור, לא תהיה הורדה של יוקר המחיה. האצבע המאשימה שמפנים החקלאים לרשתות השיווק היא זריית חול בעיניים. ברשתות יש תחרות, לרשתות אסור לתאם מחירים; החקלאים לא מאפשרים תחרות והם כן מתאמים מחירים. מי שמבין את המשמעות של הדברים האלה לא צריך לחפש אשמים - ברור מי הם.

אין צורך להרבות מילים על נחיצות הרפורמה בביורוקרטיה, יש רק לקוות שהיא תחוקק ותיושם בנחישות. גם אם ההתרופפות הנדרשת בפיקוח תעלה בכמה מקרים של שחיתות, המחיר הזה יהיה משתלם לכל אזרח ואזרחית ישרים שמצפים שינהגו בהם בהגינות.