רק 5% מחברי הכנסת, שישה במספר, נדרשו לראש הממשלה בנט כדי להשיג את התפקיד הנחשק. ייתכן מאוד שמרבית חברי הכנסת כבר הבינו שמדובר בעיקר במשמעות סמלית, כי למעשה ראש הממשלה בישראל הוא תפקיד אלסטי מאוד. הנה אתמול נחשף בעל התפקיד החזק יותר בממשלה הזו - היועץ המשפטי לממשלה.
כמו בקומדיות עתיקות, שבהן לעיתים ליצן החצר הוא שמכתיב את המהלכים הגדולים במדינה. בימים האחרונים ראינו שמנדלבליט לקח ומנדלבליט נתן - בהבל פיו יצאה רפורמה משמעותית ביותר מהצעת חוק ההסדרים, ובהבל פיו היא הוחזרה אתמול להצעת חוק ההסדרים.
הרי ראש הממשלה יכול היה להודיע ליועמ"ש מראש שהוא לא מקבל את הצעתו, והרפורמה תישאר בהצעת החוק. גם שר האוצר יכול היה להגיד שבלי הרפורמה הזו לא יהיה תקציב בכלל, אבל שניהם חשפו את חולשתם מולו. ואתמול מנדלבליט חשף את חולשתו לקיומה של הממשלה הזו.
אם חשבנו שרק חברי הקואליציה מתלכדים סביב הפחד מהאלטרנטיבה שלהם, אתמול התברר שיש להם שותף נאמן לחשש הזה.
אם מנדלבליט חושב שאין מקום לרפורמה ברגולציה, שאכן נועדה לצמצם בכוחם ובסמכויותיהם של היועצים המשפטיים של המשרדים השונים, ראוי היה שיתעקש על כך כעמדה מקצועית. אבל הוא העדיף לחשוף את העובדה שמדובר בהחלטה פוליטית או פרה־פוליטית, ולסכן את מעמדו המקצועי, אם נותר כזה, מאשר לסכן את קיומה של הממשלה הזו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו