יותר כסף היום - והמחיר שנלווה לכך: הדילמה מאחורי מתווה הפנסיה

הצעת המועצה הלאומית לכלכלה לבטל כברירת מחדל את חובת הפרשות העובדים לפנסיה עד גיל 40 מעוררת דיון ציבורי חשוב. הרציונל ברור: צעירים בישראל מתמודדים עם יוקר מחיה גבוה, מחירי דיור מאמירים ועלויות גידול ילדים. לכן, הגדלת ההכנסה הפנויה עשויה להקל עליהם בשנים שבהן הנטל הכלכלי הוא הגבוה ביותר.

להצעה בהחלט יש יתרונות. בגילאי 25 עד 40 ההכנסה של עובדים רבים עדיין נמצאת בשלבי התפתחות, בעוד שההוצאות המשפחתיות הן מהגבוהות ביותר לאורך החיים. האפשרות להגדיל את ההכנסה הפנויה עשויה לסייע במימון רכישת דירה, גידול ילדים או צמצום ההסתמכות על אשראי.

כמו כן, חשוב לזכור שהחיסכון הפנסיוני לא ייעלם לחלוטין, שכן לפי ההצעה המעסיקים ימשיכו להפקיד את חלקם לחיסכון הפנסיוני ולרכיב הפיצויים. יתרון נוסף נובע מהשינויים שחלו בעולם ההשקעות.

בניגוד לעבר, צעירים רבים כיום חשופים למגוון רחב של אפיקי השקעה ומנהלים באופן עצמאי חלק מחסכונותיהם באמצעות חשבונות מסחר, קרנות מחקות מדד, נכסים דיגיטליים והשקעות אלטרנטיביות אחרות. תומכי הרפורמה סבורים כי מתן גמישות רבה יותר לחוסכים עשוי לאפשר להם לבנות תיק השקעות מגוון המותאם לצורכיהם ולהעדפות הסיכון שלהם, ולא להסתמך באופן בלעדי על החיסכון הפנסיוני המסורתי.

מנגד, קיימים במודל המוצע גם חסרונות משמעותיים. חיסכון פנסיוני מבוסס על עקרון הריבית דריבית, שהשפעתו דרמטית דווקא בגיל צעיר. כל שקל שנחסך בתחילת הקריירה נהנה מעשרות שנות צבירה ותשואה.

לדוגמה, 100 ש"ח המופקדים בגיל 25 וצוברים תשואה שנתית ממוצעת של 7% עשויים להפוך לכ-2,100 ש"ח בגיל 70. לעומת זאת, 100 ש"ח שיופקדו רק בגיל 41 יצמחו לכ-700 ש"ח בלבד. המשמעות היא שהוויתור על החיסכון בשנים הראשונות עלול לגרוע חלק משמעותי מהצבירה העתידית ומהקצבה שתעמוד לרשות החוסך בפרישה.

מעבר להשפעה על החוסך הבודד, קיימת גם השפעה ברמה המשקית. כספי הפנסיה מהווים אחד ממקורות ההון המרכזיים במשק הישראלי ומאפשרים השקעות בחברות, בתשתיות, באיגרות חוב ובפרויקטים ארוכי טווח - באמצעות הגופים המוסדיים. צמצום ההפקדות עשוי להפחית לאורך זמן את היקף ההון הזמין להשקעות ולפגוע באחד ממנועי הצמיחה החשובים של הכלכלה.

בנוסף, קיים ממד התנהגותי וחינוכי. אף שצעירים רבים אכן משקיעים כיום בשוק ההון, לא כולם יעשו זאת בפועל. חלק מהסכומים שישוחררו יופנו לצריכה שוטפת ולא לחיסכון, ויצירת ברירת מחדל של אי-חיסכון עלולה להחליש את תרבות החיסכון ארוך הטווח.

בסופו של דבר, הדיון אינו צריך להתמקד בשאלה האם הרפורמה טובה או רעה, אלא כיצד מאזנים בין צורכי ההווה לבין הביטחון הכלכלי העתידי. ייתכן שהפתרון הנכון אינו הקטנת החיסכון הפנסיוני, אלא התאמתו לעולם המשתנה, תוך מתן גמישות רבה יותר לחוסכים ושמירה על היתרון העצום של חיסכון מוקדם. האתגר האמיתי אינו כמה נחסוך, אלא כיצד נבנה מערכת שתאפשר גם רווחה כלכלית בהווה וגם ביטחון פיננסי בעתיד.

ישראל גבירץ הוא רו"ח שותף, מנהל תחום ביקורת וניהול סיכונים בגופים פיננסיים פאהן קנה ניהול בקרה בע"מ