מי מרוויח יותר – ימנים או שמאלנים?

האם יש קשר בין מעמד כלכלי או חברתי לדפוסי הצבעה? מכיוון שכנראה חסרים לחוקרים מודרניים נושאים חשובים באמת לעסוק בהם, לא מעטים מהם בחרו להעמיק דווקא בשאלה הזו, ומצאו לה תשובות מעניינות: ככלל, בעלי הכנסה גבוהה נוטים ימינה, אבל אקדמאים נוטים שמאלה. בישראל, לעומת זאת, התמונה מורכבת יותר.

מה קורה בארה"ב ובאירופה

במחקר רחב היקף שפרסמו ב-2022 הכלכלנים תומאס פּיקֶטי, אֲמוֹרי גֶת'ין וקלרה מרטינז-טולדנו וניתח נתונים מ-300 מערכות בחירות ב-21 דמוקרטיות מערביות בין השנים 1948 עד 2020, נמצא כי עד שנות השישים מצביעים בעלי הכנסה נמוכה והשכלה נמוכה נטו שמאלה, בעוד משכילים ובעלי הכנסה גבוהה נטו ימינה. מאז, שני המשתנים התרחקו: בעלי הכנסה גבוהה ממשיכים להצביע לימין, בעוד שבעלי השכלה גבוהה עברו בהדרגה להצביע לשמאל. פיקטי כינו את התופעה (עוד לפני המחקר הזה) "הבראמינים (כינוי למעמד של אנשי דת ומלומדים בהינדואיזם) בשמאל והסוחרים בימין" – כלומר, אלה שמקדישים את חייהם להשכלה לשם ההשכלה מצביעים לשמאל, בעוד האנשים העובדים מצביעים לימין.

בארה"ב התמונה תואמת למחקר הזה: לפי ניתוח של מכון המחקר פיו מ-2024, כ-58% מהבוחרים בעשירון ההכנסה הנמוך ביותר מזדהים כדמוקרטים, לעומת כ-36% בלבד רפובליקנים. גם בקצה העליון של סולם ההכנסות הדמוקרטים מובילים, אם כי בפער צנוע יותר: 53% מול 46%. הפער המובהק ביותר לטובת הרפובליקנים נמצא בקרב בעלי הכנסה גבוהה-בינונית ללא תואר אקדמי – 63% לעומת 36%, בעוד בקרב בעלי תואר אקדמי, כל רמות ההכנסה נוטות לדמוקרטים (בממוצע 56.5% לעומת 41.5%).

ישראל הפוכה (כמעט)

בישראל, שבה המפה הפוליטית מעט סבוכה יותר, גם דפוסי ההצבעה מעט מורכבים יותר: ניתוח של מרכז אדוה, המבוסס על נתוני ועדת הבחירות המרכזית וסיווג הלמ"ס של יישובים לאשכולות חברתיים-כלכליים בסולם של 1 עד 10, מצא שבבחירות לכנסת ה-22 בספטמבר 2019, ההפרש הגבוה ביותר לטובת הליכוד לעומת מובילת הגוש הנגדי התורנית (כחול לבן) נרשם דווקא באשכולות הביניים, 5 עד 6 – עיירות פיתוח ושכונות מעמד ביניים כמו אשדוד, נתניה ובאר שבע.

ההפרש הגדול ביותר לכיוון ההפוך היה, כצפוי, בשני האשכולות העשירים ביותר, 9 ו-10, שם קיבל הליכוד 16%-17% מהקולות בלבד, לעומת כחול-לבן שקיבלה 54%-58%. באשכולות הנמוכים שתי המפלגות לא זכו לתמיכה כלל – 2.8% ו-1.7% לליכוד וכחול לבן, בהתאמה, באשכול 1, שבו הרוב המוחלט של הקולות הלך ליהדות התורה,ו-10% ו-20% לעומת 5% ו-10%, בהתאמה, באשכולות 2 ו-3, בהם הרשימה הערבית המשותפת זכתה לרוב.

גם מפלגות השמאל האידיאולוגיות, העבודה-גשר והמחנה הדמוקרטי-מרצ, קיבלו את שיעורי התמיכה הגבוהים ביותר שלהן באשכולות החברתיים-כלכליים הגבוהים, ואת הנמוכים ביותר באשכולות התחתונים – כלומר נטייה מעט יותר בולטת מאשר במחקר הבינלאומי.

לעומת זאת, מפלגות ימין אידיאולוגיות – ישראל ביתנו, ימינה, הימין החדש, איחוד מפלגות הימין ועוצמה יהודית – זכו לשיעורי התמיכה הגבוהים ביותר שלהן בעשירונים 3-7, כלומר באזורים של מעמד כלכלי-חברתי בינוני עם נטייה קלה לכיוון הנמוך.

למה זה שונה אצלנו?

ההסבר המקובל הוא שציר ימין-שמאל בישראל מודד בעיקר עמדות ביטחוניות ולאומיות, ולא עמדות כלכליות. כך עולה גם ממחקר של ד"ר אודליה אושרי וד"ר עומר יעיר מהאוניברסיטה העברית בשת"פ עם פרופ' ליאוני האדי מאוניברסיטת סטוני ברוק בניו-יורק, שמצא כי הזדהות קבוצתית עם "הימין" או "השמאל" בישראל מנבאת הצבעה יותר מאשר עמדות מדיניות בנושאי כלכלה, חברה או דת. המכון הישראלי לדמוקרטיה מגדיר את השסע האידיאולוגי ימין-שמאל כאחד מארבעה שסעים מרכזיים בחברה הישראלית, לצד השסע הלאומי, הדתי והעדתי – כאשר שסע מעמדי בין עשירים לעניים החל להתגבש רק בעשורים האחרונים כשסע נפרד.

הדוגמה הבולטת ביותר היא המפלגות החרדיות – ש"ס ויהדות התורה, שהציבורים שהן מייצגות נמנים ברובם עם העשירונים התחתונים בסולם ההכנסה, מזוהות פוליטית עם הימין, אך מציגות עמדות כלכליות שמאליות מאוד. לפי הניתוח של מרכז אדוה, בחיבור של המפלגות החרדיות עם הרשימה המשותפתף שגם היא שמאל כלכלי עמוק, קיבל השמאל הכלכלי כ-90% מהקולות באשכול החברתי-כלכלי העני ביותר בישראל.

אז מי באמת מרוויח יותר?

ברוב מדינות המערב, שבהן הציר הפוליטי המרכזי הוא כלכלי, הכסף נוטה ימינה וההשכלה נוטה שמאלה. בישראל, שבה הציר המרכזי הוא ביטחוני-לאומי ולא כלכלי, קשה הרבה יותר לקשר בין הכנסה לדפוסי הצבעה, בעיקר בגלל שלא רק הבוחרים, אלא גם המפלגות מציגות תפישות הרבה יותר מגוונות, כך שאי אפשר לקבוע האם אנשים מצביעים לליכוד בגלל תפיסה בטחונית מסוימת או בגלל הבטחות לרפורמות כלכליות.