פי, איזה מדד: זו הסיבה שכולם מהופנטים ל-S&P 500

שמתם לב לכמות המטורפת של שירותי השקעות שמציעים מסלולים צמודים בצורה זו או אחרת למדד S&P 500? מה זה בכלל S&P, למה דווקא 500 והאם הוא באמת "הפנים של השוק"?

נתחיל ממה זה בכלל S&P 500. זו לא חברה ולא מניה, אלא – כפי שציינו בפתיחה – מדד, מעין סל המאגד את המניות של 500 החברות הגדולות ביותר הנסחרות בבורסות ארה"ב. משקלה של כל חברה במדד נקבע לפי גודלה – לאנבידיה, ששווה כרגע 5 טריליון דולר, יש משקל גבוה יותר מאשר לפפסי, ששווה "רק" 190 מיליארד דולר.

המדד הוקם ב-1957 ע"י חברת דירוג האשראי הגדולה בעולם, Standard and Poor’s, שנוצרה 16 שנה קודם לכן ע"י מיזוג בין חברת סטטיסטיקה לחברת הוצאה לאור שהתמחתה בניתוח חברות והוקמה ב-1860. תחילה (מ-1923) עקב המדד אחרי 233 חברות, אך לבסוף הורחב ל-500 החברות המובילות בבורסות ארה"ב.

לחברה יש מדדים נוספים, אך זה היה החלוץ, ונשאר מזה יותר מחצי מאה המדד שנחשב למייצג הטוב ביותר של המצב בשוק המניות האמריקאי. הוא גם הפך בעשורים האחרונים לכלי ההשקעה הפופולרי ביותר בעולם, עם טריליוני דולרים שזורמים אליו כל שנה ממשקיעים פרטיים ומוסדיים, כולל המשקיע המפורסם בעולם – וורן באפט, שממליץ עליו באופן קבוע.

תשואה מפתה

מה שהפך אותו לנגיש למשקיע הרגיל הן קרנות סל שעוקבות אחריו ומאפשרות לקנות "פלח" מכל 500 החברות הגדולות בעסקה אחת, במקום להשקיע בכל חברה בנפרד חברה אחת ולהיות תלויים בתנודות שלה.

הנתון שחוזר על עצמו בכל דו"ח של בית השקעות הוא תשואה ממוצעת של סביב 10% בשנה, לאורך כמעט מאה שנה. לפי חישוב של פידליטי, התשואה הממוצעת של המדד על פני 30 שנה, בין ינואר 1996 לדצמבר 2025, עמדה על 10.4% - קרוב מאוד לממוצע ההיסטורי. גם בטווח של 20 שנה האחרונות, שכוללת את המשבר הפיננסי של 2008, התשואה הממוצעת השנתית נשארה יציבה מאוד.

הנקודה החשובה היא שהמספר היפה הזה נבנה מתנודתיות פרועה. מחקר של Dimensional מצא כי מתוך 93 השנים האחרונות, המדד נסגר בטווח של 8%-12% בתשואה שנתית רק בשש שנים בלבד – כלומר ברוב המכריע של השנים התשואות היו או גבוהות באופן יוצא דופן או נמוכות להחריד. אבל מי שרוצה את ה-10% לטווח ארוך צריך להישאר בפנים גם בשנים הרעות.

המלצה חמה מאחד מעשירי עולם

כאמור, באפט, שחברת ברקשייר הת'אווי שלו הניבה תשואה אגדית של מעל חמישה מיליון אחוז ב-60 השנים בהם ניהל אותה (עד למסירת המפתחות בינואר האחרון), והוא עצמו ממוקם במקום ה-12 ברשימת עשירי העולם לפי פורבס, ממליץ לרוב המשקיעים להתרחק ממניות בודדות. לדבריו, אפילו החברה שלו כנראה לא תציג ביצועים כאלה, ולרוב האנשים עדיף פשוט להשקיע במדד באופן עקבי ולאורך זמן.

הולכים אחרי הכסף

מעבר לתשואה, יש כאן גם תופעת עדר: לפי בלומברג אינטליג'נס, בסוף מרץ האחזקה הממוצעת של קרנות פסיביות במניות מדד S&P 500 עמדה על כ-21.2% - שיעור שהכפיל את עצמו תוך שבע שנים בלבד. גולדמן זאקס מצאה מגמה דומה: האחזקה הפסיבית החציונית בכל מניה במדד טיפסה ל-26%, לעומת 18% לפני עשרים שנה, ותוך עשור זרמו כ-2.8 טריליון דולר לקרנות פסיביות בזמן שקרנות אקטיביות ספגו יציאות (כלומר נטישת לקוחות) של כ-3 טריליון דולר.

הפופולריות הזו גובה מחיר: מחקר של אוניברסיטת קליפורניה ומינסוטה שהתפרסם באתר ETF Stream מצא כי "אלסטיות" השוק – כלומר עד כמה מחירי מניות מגיבות להיצע וביקוש – ירדה ב-35% בין 2004 ל-2016, כשעליית ההשקעה הפסיבית לבדה מסבירה כ-15% מהירידה הזו. יש מי שמזהירים שריכוז כזה של כסף בעשר המניות הגדולות, שכבר מהוות כ-40% מהמדד, יוצר עיוות: חברות גדולות ממשיכות לגדול פשוט כי הן חלק מהמדד, לא בהכרח כי הביצועים העסקיים שלהן משתפרים.

עם זאת, גם מי שמזהירים מהריכוזיות מודים שקשה להתווכח עם התוצאות בטווח הקצר: כ-79% מקרנות הנאמנות האקטיביות שהתמחו במניות גדולות הפסידו למדד ב-2025 (כלומר הציגו תשואות נמוכות יותר). כל עוד הנתון הזה חוזר על עצמו, קשה לראות איך משהו יזיז את S&P 500 ממעמדו הבלתי מנוצח בקרב משקיעים.