שלוש שנים של מלחמה עצימה ושל סדר עדיפויות מוטה חרדים ויו"ש הציבו את הכלכלה הישראלית בפני אתגרים חסרי תקדים. שר האוצר הבא, שימונה עם כינון הממשלה שתקום אחרי הבחירות, יקבל לידיו משק הנמצא בנקודת מפנה קריטית, וכשעיני סוכנויות דירוג האשראי הגדולות בעולם צופות ביתר קשב על המתרחש כאן בישראל.
בעוד שפירוק האתגרים לגורמים מראה כי ניתן להתמודד עם כל אחד מהם בנפרד, חיבורם יחד מלמד על החשש שישראל עשויה להתקרב אל עשור ודור אבודים - מצב שבו סוגיות מוכרות כמו יוקר המחיה ומחירי הדיור עלולות להפוך לבעיות הפחות דחופות מבין האתגרים הניצבים לפתחו של משרד האוצר.
>>בחירות 2026 לכנסת ה-26 | סקרי מנדטים, מפת הגושים ועדכונים<<
הביטחון
הסוגיה המרכזית והדוחקת מכולן היא תקציב הביטחון. טרם המלחמה עמד התקציב על כ־60 מיליארד שקל. כיום כבר חצה את רף 150 מיליארד השקל, וההערכות בשוק מעידות כי הוא בדרך הבטוחה לכיוון 200 מיליארד שקל.
ההתמודדות עם היקף תקציבי שכזה אינה טריוויאלית ודרושות לה החלטות רוחביות קשות, כמו:
• העלאת מיסים
• ריסון מערכת הביטחון וסגירת חזיתות
• הרחבת מעגל המתגייסים (בדגש על הציבור החרדי)
• הארכת שירות הסדיר ומילואים
ההייטק
לצד זאת, ענף ההייטק - קטר הצמיחה המסורתי של המשק המעסיק יותר מ־10% מכוח העבודה והמניע את הצריכה הפרטית ושוק הנדל"ן - נדרש לדחיפה משמעותית. מהפכת הבינה המלאכותית שינתה את פני התעשייה העולמית, וישראל נותרה מאחור הן בהיקפי ההשקעה והן בהתאמת כוח האדם, שחלק ניכר ממנו גויס למילואים. שיקום הקטר הדועך דורש תכלול מערכתי רב־משרדי - משימה שרק משרד האוצר ובגיבוי מלא של רה"מ יכול להוביל.
שוק הדיור
למערכת זו מצטרפים בלימה של הבורסה המקומית, הצורך בהגדלת היצע הדירות, מעבר מסיבי לשכירות ארוכת טווח ושיקום משרדי הממשלה. כל אלו דורשים ניהול הדוק, תוכנית אסטרטגית רב־שנתית ואמון מצד המשקיעים הבינלאומיים וחברות הדירוג.
עד כה המפלגות טרם פרסמו מצעים כלכליים רחבים ומעמיקים פרט ליוזמות נקודתיות דוגמת אלו שהציג נפתלי בנט בתחום המזון והרגולציה. עם זאת, ברור כי מי שייכנס לנעליו של שר האוצר הבא לא ייהנה משנת חסד: הטיפול בתקציב הביטחון, שיקום הקטר הטכנולוגי והחזרת יציבות השווקים יהיו המבחן האמיתי של הממשלה שתקום.
מיפוי המערכת הפוליטית מצביע על שתי חלופות מרכזיות להרכבת הממשלה, כאשר לכל אחת מהן פלגים משלה לתפקיד הכלכלי הבכיר ביותר.
מועמדי הממשלה בראשות הליכוד
אם הליכוד ירכיב את הממשלה, ובהנחה שהפעם ירצו לשמור את התיק לשר מטעם, השמות הבולטים כמועמדים במפלגה כוללים את שר האנרגיה אלי כהן, שר הכלכלה ניר ברקת, יו"ר הכנסת אמיר אוחנה ושר האוצר היוצא בצלאל סמוטריץ' (שלא מן הנמנע כי עוד עשוי להיות אחד ממועמדי הליכוד).
שר הכלכלה ניר ברקת
בעל היכרות עם עולם ההייטק ומחזיק בהבטחה ותיקה של ראש הממשלה לקבל את תיק האוצר, שמעולם לא מומשה. ברקת הוביל שתי רפורמות רוחביות להורדת יוקר המחיה - "מה שטוב לאירופה טוב לישראל" ו"מה שטוב לאמריקה טוב לישראל" - המאפשרות לייבא מוצרים המפוקחים בתקנים מערביים מוכרים ללא אישור פרטני של מכון התקנים, במטרה להגדיל את ההיצע התחרותי בשוק. שתי הרפורמות נחשבות למוצלחות, אבל ההשפעה שלהן על יוקר המחיה היא ארוכת טווח וטרם הובילה להורדת יוקר המחיה.
שר האנרגיה אלי כהן
מסיים קדנציה שכללה עידוד יצוא גז, רפורמה בחשמל ושדרוג התשתיות. כהן רשום על קדנציה מוצלחת כשר האנרגיה. הוא יזם והאיץ תהליכים שהוזילו את מחיר החשמל. ניהול משק האנרגיה של ישראל בתקופת המלחמה היה נקודת אור בתפקוד הממשלה כולה כשכמעט אף גורם אזרחי רשמי לא תפקד.
יו"ר הכנסת אמיר אוחנה
זוכה לגיבוי מלא מראש הממשלה, נתון קריטי כדי ששר אוצר שיידרש להעביר החלטות פוליטיות וציבוריות כואבות יוכל בכלל להצליח.
שר האוצר היוצא, בצלאל סמוטריץ'
התמודד עם אתגרי המלחמה, הותיר את החוב הלאומי מרוסן יחסית ואת הגירעון תחת שליטה, אך יצטרך להתמודד עם התיאבון התקציבי של השותפות הקואליציוניות כדי לעמוד ביעדים הפיסקליים.
הקדנציה הנוכחית שלו באוצר שנויה במחלוקת. ההצלחה שלו היתה בריסון תקציב המדינה, בשמירה על גירעון סביר, ובסך הכל תקציב מלחמה שהיה בשליטה. חלוקת העוגה בתוך התקציב והכספים הקואליציוניים ששברו שיאים בתקופתו היא הנקודה החלשה (מאוד) בקדנציה שלו.
מועמדי הממשלה בראשות גוש השינוי
בגוש השינוי, שבו צפוי התפקיד להינתן לראש מפלגה, עולה שאלת ניהול האגואים. המתווה ההיסטורי שיישם אריאל שרון בזמנו, שבו שר האוצר מתפקד כדמות ציבורית מובילה ולצידו ממונה "שר נוסף" לעבודה הסיזיפית היומיומית (דוגמת מאיר שטרית בזמנו), עשוי לשמש פתרון גם כאן.
ראש הממשלה לשעבר, נפתלי בנט
היחיד שהציג עד כה תוכנית עבודה כלכלית מפורטת, המנוהלת בידי צוות מקצועי הכולל את קרן טרנר שהיתה מנכ"לית משרדי האוצר והתחבורה, ואת לירן אבישר בן חורין שהיתה מנכ"לית משרד התקשורת, המסייעות בגיבוש המדיניות הכלכלית. ליבת תוכניתו מתרכזת בייעול רגולטורי, בהקמת רשות מזון לאומית אחת שתמנע כפילויות, ובהפחתת הריכוזיות בשוק הקמעונאי.
לבנט היתה קדנציה מוצלחת כלכלית כראש ממשלה. בתקופתו הכלכלה הישראלית עברה למצב נשלט, ההייטק היה בשיאו, הגירעון היה סביר, וישראל עברה לא רק ריפוי חברתי אלא גם ריפוי כלכלי. היסודות שהונחו בתקופת בנט כראש ממשלה אפשרו למדינה לגייס הרבה כסף כדי לממן מאוחר יותר את המלחמה.
שאול מרידור
מועמד מפלגת "ישר!" ומועמד מקצועי מובהק, לשעבר ראש אגף התקציבים, המכיר היטב את מערכת ההפעלה של האוצר וצפוי ליהנות מגיבוי מוחלט מצד גדי איזנקוט אם זה יעמוד בראשות הממשלה.
מרידור נחשב לראש אגף תקציבים מוצלח מאוד. הוא ניהל באופן מיטבי את תקציב המדינה, אם כי בתקופתו היו לא מעט עימותים עם מערכת הביטחון. הוא נחשב לראש אגף תקציבים איכותי, אבל השאלה הגדולה היא כיצד יוכל לעבור להיות שר אוצר שמתכלל שיקולים נוספים מעבר לגיליונות האלקטרוניים שבאגף תקציבים.
שר האוצר לשעבר, אביגדור ליברמן
יו"ר ישראל ביתנו ליברמן הוא בעל ניסיון בניהול המשק ובהצמחת התוצר, תוך שיתוף פעולה אפשרי עם דמות מקצועית־ביצועית כמו עודד פורר ממפלגתו שהיה כבר שר החקלאות ופיתוח הכפר ושר לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל, ומי שקידם בעבר תוכניות סדורות להתמודדות עם מחירי המזון.
ליברמן נחשב לשר אוצר מוצלח שהצליח להכניס את תקציב המדינה לשליטה ולהכין את ישראל כלכלית למצבי קיצון, מה שבא לידי ביטוי מאוחר יותר במלחמה כשהחוב הציבורי היה נמוך וניתן היה לגייס הרבה כסף בחו"ל כדי לממן את המלחמה בלי לזעזע את המשק.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
