מהרפורמה ועד המלחמה: כך איבדה ישראל את היתרון הכלכלי שלה

אם צריך לסכם את הקדנציה של הממשלה היוצאת מהזווית הכלכלית, קשה לעשות זאת מבלי להתייחס למצבה של החברה הישראלית, שנמצאת בנקודת שפל שקשה למצוא לה מקבילה ב־78 שנות קיומה של המדינה.

במונחים כלכליים אפשר לפרק כל משבר ולהציב אותו על ציר הזמן: ההפתעה של מלחמת יום כיפור, הבוץ הלבנוני או משברים אחרים, אבל כשכל הנקודות הללו מתחברות לקדנציה אחת, מתקבלת תמונה מטרידה במיוחד.

נתחיל בציר הזמן. הממשלה הוקמה בסוף 2022, וכבר בתחילת 2023 פרצה לחיינו הרפורמה המשפטית. לא היה אח ורע לאיום על ההסדר החברתי כפי שהציבה הממשלה באמצעות החקיקה הזאת. בשורה התחתונה, כפי שמכנים זאת כלכלנים, מדובר ב"החלשת המוסדות הממלכתיים". בראש ובראשונה מערכת המשפט, ובהמשך גם המשטרה - ומכאן הכל מתחיל.

החלשת מערכת המשפט ערערה את ביטחונם של המשקיעים ביכולתה להגן על הקניין הפרטי. ההשפעה הראשונה והמכרעת היתה על ענף ההייטק. אמנם לאורך שנות כהונת הממשלה נרשמה עלייה בהיקף האקזיטים, אך מדובר בעיקר ביציאה של טכנולוגיה מחוץ לישראל, בעוד מנוע הצמיחה האמיתי של הענף הוא הקמת חברות חדשות, הרחבת פעילות המחקר והפיתוח והגדלת מספר העובדים בענף.

אם מסתכלים על הנתונים האלה, התמונה ברורה. בשנת 2022 הוקמו בישראל, לפי נתוני רשות החדשנות, 1,047 חברות הייטק חדשות, רובן המכריע סטארטאפים. בשנת 2023 ירד המספר ל־743 חברות, ובשנת 2025 הוא עמד על 775 בלבד.

חור בבועה

גם במספר המועסקים בענף מתקבלת תמונה מורכבת. בשנת 2022 הועסקו בהייטק 386 אלף ישראלים. בשנת 2023 עלה המספר ל־396 אלף, בשנת 2024 ירד ל־391 אלף ובשנת 2025 עמד על 400 אלף עובדים. לכאורה מדובר בעלייה, אולם כאשר מביאים בחשבון את קצב גידול האוכלוסייה ואת המצטרפים החדשים לשוק העבודה, מתברר שחלקו של ההייטק מכלל המועסקים ירד מ־11.6% בשנת 2022 ל־11.4% בשנת 2025.

גם תמהיל העובדים בענף השתנה. לפי נתוני רשות החדשנות, בשנים האחרונות נרשמה ירידה של כ־3,500 עובדים בתחומי המחקר והפיתוח, לצד עלייה במספר עובדי המוצר. המשמעות היא שפחות עובדים עוסקים בחדשנות ויותר בפיתוח מוצרים קיימים.

לנתונים האלה יש משמעות גדולה במיוחד על רקע מהפכת הבינה המלאכותית שנכנסה בשנים האחרונות לחיינו. ישראל נמצאת הרחק מאחור בכל הנוגע לחדשנות בתחום הזה, ובענף דינמי כמו ההייטק המשמעות ברורה: ישראל עלולה להפסיק להיות מרכז חדשנות עולמי ולהפוך לשחקן שמדשדש מאחור, בעוד כישרונות מקומיים מחפשים הזדמנויות במרכזי חדשנות אחרים בעולם. כך הולך ונשחק אחד ממנועי הצמיחה המרכזיים של הכלכלה.

אחת הרעות החולות של הכלכלה הישראלית היא הכספים הקואליציוניים. מדובר בכספים שמועברים מתקציב המדינה למגזרים מסוימים באופן שאינו שוויוני, ולעיתים קרובות גם ללא תרומה ממשית למשק, אלא בעיקר בהתאם לכוחם הפוליטי של אותם מגזרים.

כדי להבין את סדר הגודל, בשנים 2021 ו־2022 הסתכמו הכספים הקואליציוניים בכ־700 מיליון שקלים בשנה. לעומת זאת, על פי הערכות שונות, בשנים 2023-2026 זינק היקפם לכ־20 מיליארד שקלים, כלומר, כ־5 מיליארד שקלים בממוצע בכל שנה. מדובר בסכום חריג שהפך לסוגיה כלכלית משמעותית.

גם הנתון הזה, כך נראה, מוטה כלפי מטה. בשנים האחרונות חלק מהכספים שסווגו בעבר ככספים קואליציוניים הוכנסו לבסיס התקציב, כך שקשה יותר לזהות ולעקוב אחריהם. למרות זאת, מכוני מחקר שונים עדיין מעריכים כי היקף הכספים הקואליציוניים עמד על כ־20 מיליארד שקלים בארבע השנים האחרונות.

אבל הסיפור הגדול של הקדנציה הוא, כמובן, אסון 7 באוקטובר והמלחמה שבאה בעקבותיו. מדובר באסון בכל קנה מידה. במונחים כלכליים, לפי נתוני בנק ישראל, עד חודש מאי האחרון הסתכמה העלות הישירה של המלחמה בכ־405 מיליארד שקלים, והסכום הזה עוד צפוי לגדול.

עומדים במקום

חיילי המילואים, שנמצאים בשירות כבר שלוש שנים ברציפות לסירוגין, לא נמצאים במקומות העבודה שלהם. הם לא מתקדמים מקצועית, ובמובנים רבים הופכים לדור אבוד. מצבם של אנשי המילואים העובדים בהייטק מורכב אף יותר. בזמן שהם משרתים, מהפכת הבינה המלאכותית ממשיכה להתפתח בקצב מסחרר. כשהם חוזרים לשוק העבודה, חלק מהידע שלהם כבר אינו עדכני, והפער שנוצר מקשה גם עליהם וגם על המעסיקים.

סוגיית המילואים, הפצועים והמשפחות השכולות הופכת במהירות לאחד האתגרים הגדולים של ישראל. זהו דור שהיה יכול לייצר יותר, להתפתח יותר ולהוביל את המשק קדימה, אילו המלחמה היתה מתנהלת באופן שמביא בחשבון גם את המחיר הכלכלי והחברתי. הרחבת מעגל המשרתים, כולל גיוס חרדים, היתה יכולה להפחית חלק מהעומס המוטל על אותן משפחות.

גם ללחץ המתמשך על משפחות המילואים יש משמעות כלכלית. ילדים זקוקים לתיווך של מציאות שבה אחד ההורים, ולעיתים שניהם, נעדרים מהבית שוב ושוב במשך שלוש שנים. זו אינה רק מציאות ביטחונית קשה, אלא גם מציאות כלכלית שאת השלכותיה ישראל תמשיך לשלם עוד שנים רבות.