הטיפול הסיעודי הוא הוצאה גדולה עבור כל משק בית שנקלע לסיטואציה הזו. באופן עקרוני הביטוח הלאומי מממן חלק מהתשלומים על טיפול סיעודי אבל דוח מבקר המדינה כמו גם התבטאויות של בכירים באוצר, מלמדים שבקצב הזה לא יוותר די כסף בביטוח הלאומי לשלם בעתיד את קצבאות הסיעוד. ביטוח פרטי, כרגע לפחות לא ניתן לרכוש בשל מחלוקת בין חברות הביטוח לממונה על הביטוח על התעריפים השונים.
בכל מקרה, הנושא עלה לאחרונה לסדר היום הציבורי וכדאי לשים לב לנושא שכן, עלות טיפול באדם במצב סיעודי היא לא פשוטה.
"הוותק שלי בתחום הסיעוד, זהה בערך לזה של חוק הסיעוד עצמו", אומר דורון רז, מי שעומד כ-25 שנה בראש איגוד נותני שירותי הסיעוד בישראל המאגד 15 מחברות הסיעוד הגדולות במשק. יחד מטפלות חברות האיגוד בלמעלה מ-50% מהקשישים זכאי חוק הסיעוד, אוכלוסייה המוערכת כיום בכ-390 אלף איש.
דו"ח מבקר המדינה האחרון הפנה זרקור לגמלאות הסיעוד כאחד הגורמים שתורמים לגירעונות הביטוח הלאומי, והפך את רז לאחת הדמויות בצריכות להסביר את הנושא ולמעשה להסביר מה עושים עם הכסף שמופנה לטיפול סיעודי למי שזכאי לו.
רז עצמו נמצא בתחום הסיעוד כבר-40 שנה, וניהל חברת סיעוד כבר משנות ה-80 כאשר עבר חוק הסיעוד לראשונה. "חוק הסיעוד הוא אחד החוקים הטובים שעברו פה, אני מאמין גדול בחוק הזה. הוא נבע מתוך הבנה שממש כמו חינוך או בריאות אי אפשר לתת לאנשים כסף ולומר 'יאללה, שהם ידאגו לחינוך של הילדים שלהם לבד' או 'שהם ידאגו לבריאות שלהם לבד'.
"גם על טיפול סיעודי, ממש כמו על חינוך או על בריאות, המדינה צריכה לפקח. לא מספיק לתת כסף ולשכוח מזה. זה שקשישים יקבלו טיפול סיעודי, זה אינטרס לאומי".
הטענה של רז נוגעת לא רק לשלום הקשישים הסיעודיים אלא גם לתקציבי ענק: יום אשפוז של קשיש סיעודי במחלקה גריאטרית או במוסד סיעודי מוערך בכ-1,000-2,500 שקלים, סכומים שעלותם עד פי 4 מטיפול באותו הקשיש בביתו. שמירה על קשישים בבריאות תקינה מקטינה גם את הוצאה המדינה על תרופות, ניתוחים, שעות רופאים, או קריאות לשירותי ההצלה, בסכומים שמגיעים למאות מיליארדים.
"חוק הסיעוד בא מתוך הבנה שאם קשיש לא יטופל היטב בביתו: ייטול תרופות בזמן, יקפיד על תזונה בריאה, על היגיינה אישית, על טיול יומי, הוא יתגלגל מהר מאוד לבתי חולים ולמוסדות אשפוז של המדינה במחיר טיפול יקר בהרבה, שכולנו נשלם אותו".
חוק הסיעוד נכנס לתוקף באפריל 1988. כבר מראשיתו נקבע כי המדינה תממן באמצעות הביטוח הלאומי את שירותי הסיעוד, אך לא תספק אותם בעצמה. במקום זאת, השירותים יינתנו באמצעות ספקים חיצוניים, חברות ועמותות סיעוד.
"כל חברה או עמותה שמוכרת כחברת סיעוד מטעם הביטוח הלאומי צריכה לעמוד במבחני איכות שוטפים", מסביר רז, "החברות נבחנות על איכות הטיפול באמצעות שילוב של פיקוח, בדיקת תלונות שמגיעות לביטוח הלאומי, וסקרי שביעות רצון". תוצאות המבחנים האלו מעניקות לביטוח הלאומי אפשרות לדרוש תיקון תוך פרק זמן מוגדר, להטיל סנקציות, ואף להפסיק את ההתקשרות עם חברת סיעוד שלא עומדת במבחני האיכות.
הבדיקות שעורך ביטוח הלאומי אצל הקשישים המטופלים ובני משפחותיהם מראה על שביעות רצון גבוהה מהשרות, כ-95% מרוצים מהשירות שהם מקבלים. כך גם סקר בלתי תלוי שנערך לאחרונה על ידי מכון המחקר Ci כלל 1,412 מטופלים ו-588 בני משפחה המלווים את המטופלים ואחראיים לרווחתם.
נתוני הסקר מצביע גם הוא כי 95% מהמטופלים בדרגות הסיעוד הגבוהות ביותר (8-10) ובני משפחתם חשים כי המטפלת נותנת מענה לצרכים שלהם. 95% מהנשאלים דיווחו על התנהגות מנומסת ואדיבה מצד המטפלת, ו-90% השיבו כי הם חשים שהמטפלת הינה מקצועית ובעלת ידע בטיפול סיעודי.
"חשוב לזכור שלתקשורת מתגלגל תמיד הסיפור האחד שהוא שלילי, אבל זה אחד מתוך מאות אלפים. כאשר מאות אלפי מטפלות מסורות מגיעות מידי יום לטפל בקשישים, להכין להם אוכל, לדאוג להיגיינה .האישית שלהם, לרכוש להם תרופות.
"כשהן הולכות מרחקים ארוכים במשק במצב חירום ללא אוטובוסים תוך סיכון חייהן האישיים בזמן מלחמות, או מגיעות לדרוש בשלום הקשיש במהלך סגרי הקורונה, על זה אף אחד לא כותב. זה היום-יום שלנו. אלו רוב הסיפורים, לא הסיפור האחד שקראת בעיתון, וכמובן שאנחנו מטפלים במקרים כאלו במלא חומרת הדין", מבהיר רז.
על הטענות שחברות הסיעוד מרוויחות על גבם של הקשישים אומר רז: "זאת טענה של אנשים שלא מבינים את התחום. הרי במבנה התעריף שקבע ביטוח לאומי לחברות הסיעוד כתובה גם שורת הרווח לחברות שעומד על 4%. שאר התקציב מיועד לשכר עובדים, זכויות סוציאליות, הדרכה ופיקוח באמצעות עובדים מקצועיים, עובדות סוציאליות ואחיות שאחראיות על עבודת המטפלות".
אז איך חברות סיעוד בורסאיות נהנות מגידול מתמיד ברווחים?
"כי קצב הגידול של אוכלוסיית הגיל השלישי עולה. היום תוחלת החיים הממוצעת בישראל היא 85 לנשים ו-81 לגברים. שזה קפיצה של שנה בהשוואה לתוחלת החיים לפני עשור וקפיצה של 3 שנים בהשוואה לתוחלת החיים הממוצעת לפני 20 שנה. במילים אחרות, יותר אנשים חיים יותר שנים, מגמה שלפי כל המחקרים תמשיך להתרחב בשנים הקרובות. כשיש יותר אנשים לטפל בהם לאורך יותר שנים, רווחי חברות הסיעוד גדלים בהתאם, אך הם לא חורגים מ-4% מתוך תקציב הסיעוד המועבר מביטוח לאומי".
"גמלת הסיעוד הולכת לתשלומי שכירות ועזרה לילדים"
בשנת 2018 נכנסה לתוקף רפורמה בחוק הסיעוד אשר במסגרתה יוכלו מטופלים סיעודיים להמיר חלק משעות הטיפול בכסף. האפשרות של קשישים סיעודיים לקבל כסף במקום טיפול הביאה לזינוק של כ־70% במספר הסיעודיים בארבע השנים האחרונות, וב־118% מאז 2012.
הדבר גם הביא את ביטוחי הסיעוד הפרטיים אל סף קריסה: כאשר אותם קשישים שקיבלו הכרה כסיעודיים על ידי ביטוח לאומי דרשו למצות את זכויותיהם גם מול הביטוח הסיעודי הפרטי.
"צריך להבין שמבחינת המדינה, לתת כסף זה הפתרון הפשוט יותר. ביטוח לאומי לא צריך לעקוב ולפקח אחר איכות הטיפול של חברות סיעוד. בנוסף, היות וקצבת הזקנה בישראל זעומה, היו פוליטיקאים שחשבו שחלק מקצבת הסיעוד או כולה תשמש את הקשיש הסיעודי גם להוצאות מחיה: תשלומי שכירות, וצורכי חיים אחרים שקצבת הזקנה לבדה לא מספיקה להם. כך שהמהלך אפשר למדינה לשפר סטטיסטיקה ו'להרים' קשישים מתחת לקו העוני מבלי להוסיף תקציבים בפועל", מסביר רז.
רז הציג השבוע בוועדה לביקורת המדינה מחקר של מכון מאיירס ג’וינט ברוקדייל שפורסם בדצמבר 2025, המחקר מצא שכשליש ממקבלי הגמלה הכספית משתמשים בכסף למטרות שאינן קשורות לטיפול הסיעודי כמו עזרה לילדים, תשלומי שכירת, ואפילו בילוי ופנאי. "נוצר מצב אבסורדי שבו המדינה משלמת מאות מיליארדים יותר על סיעוד, אבל מקבלת הרבה פחות טיפול סיעודי בקשישים בפועל. הכסף הולך למקומות אחרים".
הדרך של רז לקבל יותר סיעוד - בפחות כסף
הפתרון שמציע רז בנוי, אם כן, משני מהלכים מקבילים: "ראשית, חלה חובה לאומית לבטל את האפשרות לקבל גמלה כספית. המדינה צריכה להציע לקשישים סיעודיים יותר טיפול, וטיפול איכותי, אבל לא אפשרות לקבל כספים.
"קשישים הם הרבה פעמים אנשים בעמדת חולשה ונתונים למניפולציות על ידי ילדים, בני משפחה או נוכלים מקצועיים. מרגע שניתן כסף אין למדינה דרך לפקח כמה ממנו מגיע לטיפול סיעודי בקשיש בפועל. שנית, המדינה פשוט חייבת להעלות את שכרן של המטפלות הסיעודיות, לתגמל יותר על שנות וותק במקצוע ועל הכשרות מקצועיות".
כיום, מרוויחה מטפלת סיעודית שכר מינימום בתוספת 4%, שכר שאיננו תואם את האחריות, המורכבות והחשיבות של עבודתה. על העלאת שכר המטפלות עובד רז עוד הרבה לפני פרסום דו"ח המבקר: איגוד הסיעוד הוא בין המעסיקים היחידים במשק שחתם מיוזמתו על הסכם קיבוצי עם ההסתדרות אשר מציג תנאי העלאת שכר למטפלות סיעודיות, וממתין לאישור האוצר.
יוזמה נוספת שאושרה על ידי ביטוח לאומי ותאפשר לתגמל מטפלת סיעודית בשכר של שעתיים על כל שעת ניקיון מתוך סל שעות הטיפול בבית הקשיש אשר כוללות, לצד ניקיון, גם קניות בסופר ובישול, רכישת תרופות, אכילה משותפת או טיול, קיפול כביסה ועוד. "הרי ברור שאם אותה מטפלת תסיים את הניקיון אצל הקשיש, ותעבור לבית ליד לעבודת ניקיון, היא תרוויח כפול. בהסדר שהשגתי המטפלות מרוויחות יפה של עבודות הניקיון הקשות בבתי הקשישים".
למרות האתגרים שמציב תחום הסיעוד, רז רואה בו פתרון להרבה מהאתגרים שהמשק הישראלי יתמודד עימם בשנים הקרובות. "היתרון של הטיפול הסיעודי הוא שזה מקצוע נדרש, שהביקוש אליו רק עולה כל הזמן ושום מערכת AI או רובוטיקה לא תחליף. קשישים לנצח יצטרכו חיבוק, שיחה ומגע של מטפלת . בנוסף מדובר במקצוע שניתן לעסוק בו, להתקדם ולהגיע להישגים גם ללא לימודי ליבה", הוא מסביר. "בכך הופך תחום הסיעוד לאפשרות תעסוקה נהדרת לקהילה חרדית שמעוניינת להשתלב בשוק העבודה, אפילו במקביל ללימודים בישיבה, למספר שעות ביום".
רז גם פועל להכללת מקצוע הסיעוד ברשימת העבודות הנדרשות לבנות שירות לאומי וחיילים משוחררים: "כיום נמצאות ברשימת העבודות הנדרשות מקצועות שאינם רלוונטיים למשק הישראלי העכשווי. עבודה בתחנות דלק המבוססות כבר מזמן על שירות עצמי, או במלונות בזמן שתיירות החוץ לישראל גוועת. אחרי הבחירות אפשיל שרוולים ואתחיל לעבוד על ריענון הרשימה.
"ברגע שחיילים משוחררים ובנות שירות לאומי יקבלו מענק של עשרת אלפים שקלים על עבודה בסיעוד, נראה מיידית גל של כוח עבודה צעיר ואיכותי בתחום הטיפול הסיעודי. גם אם רק 2% מהם יתאהבו בתחום הסיעוד וימשיך לעסוק בו כמטפלים, החברה הישראלית כולה תרוויח".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו