הביקורת הציבורית על חוק יסוד לימוד תורה התמקדה עד כה, ובצדק רב, בשאלת השוויון בנטל. אך דווקא הסכנה הגדולה לא פחות כמעט ואינה נדונה: האפשרות שהחוק ישנה את סדרי העדיפויות הלאומיים של ישראל ויפגע במנועי הצמיחה שעליהם נשענת הכלכלה הישראלית. לא מדובר בעוד חוק רגיל אלא בחוק יסוד, המעניק ללימוד תורה מעמד חוקתי מיוחד. לכאורה מדובר במהלך סמלי, אך בפועל הוא יוצר היררכיית ערכים שעשויה להשפיע על מדיניות החינוך, התקצוב וסדרי העדיפויות הלאומיים.
חוק יסוד אמור לעגן עקרונות יסוד של משטר וזכויות, ולא לקבוע איזה תחום דעת ראוי יותר מתחומי דעת אחרים. מרגע שהמדינה מעניקה ללימוד תורה מעמד חוקתי מועדף, היא מדרגת סוג אחד של ידע מעל ידע אחר. המשמעות המעשית היא שבהינתן משאבי תקציב מוגבלים, כאשר המדינה תידרש להכריע בין הגדלת תקציבי ההשקעה בלימודי מתמטיקה, מדעים, טכנולוגיה והנדסה (STEM) לבין לימודים תורניים, היא תתקשה לתעדף השקעה בתחומים שאינם לימודי התורה. יתרה מכך, עם כניסתו של חוק זה לתוקף יהיה קל יותר להצדיק תקצוב מוסדות שאינם מלמדים לימודי ליבה, ויהיה קשה יותר להתנות תקצוב ציבורי בהוראת מתמטיקה ואנגלית.
כך, חיזוק המעמד החוקתי של לימודי התורה עלול לבוא על חשבון הקצאת משאבים להקניית הכישורים הנדרשים להשתלבות בשוק העבודה המודרני, גישה העומדת בסתירה להמלצות המומחים בתחומי החינוך ושוק העבודה. מחקרי המכון הישראלי לדמוקרטיה, בנק ישראל וגופים בינלאומיים רבים, בהם ה- OECD, מצביעים בעקביות על הצורך בהרחבת לימודי הליבה ובחיזוק מיומנויות בתחומי ה- STEM. הדבר נכון במיוחד למשק הישראלי, דל משאבי הטבע, שיתרונו היחסי נשען על הון אנושי וחדשנות טכנולוגית. הדבר מקבל משנה תוקף בימים אלו, שכן מהפכת הבינה המלאכותית מגדילה את הביקוש לעובדים בעלי מיומנויות טכנולוגיות ומדעיות, ומעלה חשש לגידול באבטלה של עובדים חסרי מיומנויות אלו. אישור הצעת החוק תשקף שינוי בסדרי העדיפות של מדינת ישראל, אשר עלול לגרום להרחקת משקיעים מקומיים וזרים ולפגיעה במנועי הצמיחה העתידיים של המשק.
חשוב להבהיר, השאלה איננה האם יש מקום ללימוד תורה בישראל. אפשר להסכים שלימוד תורה הוא חלק חשוב מהמורשת היהודית וראוי ללמדו במערכת החינוך, אך מכאן ועד חוק יסוד שנותן לו תיעדוף – רחוקה הדרך. השאלה שיש לשאול היא האם נכון להעניק ללימודים תורניים מעמד חוקתי מועדף דווקא בעידן שבו עתידה הכלכלי של ישראל תלוי ביכולת הדור הבא לרכוש מיומנויות הנדרשות לכלכלה מבוססת ידע ובינה מלאכותית.
חשוב שהדיון הציבורי בנושא לא יתמקד רק בסוגיית השוויון בנטל, שכן מדובר בשאלה גדולה הרבה יותר: איזו מדינה נרצה להיות בעוד עשרים ושלושים שנה? האם נרצה לשמר את המובילות הטכנולוגית העולמית? האם נרצה להישאר ה- Startup Nation המצליחה שמושכת משקיעים מרחבי העולם להשקיע בישראל? או מדינה שמעגנת בחוק יסוד סדר עדיפויות שעלול לפגוע במנועי הצמיחה שעליהם נשען עתידה. בעידן שבו ההון האנושי הוא המשאב האסטרטגי החשוב ביותר של ישראל, זו אינה רק הכרעה ערכית או משפטית – זו הכרעה כלכלית על עתיד המדינה.ראש הטופס
- הכותבת: דפנה אבירם-ניצן, מנהלת המרכז לממשל וכלכלה, המכון הישראלי לדמוקרטיה
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו