הוועדה שתכריע על ייצוא הגז של ישראל - והמחלוקת

ועדת דיין, שאמורה לאשר את מדיניות יצוא הגז הטבעי של ישראל ואת קביעת היתרות שישמרו לשימוש תחנות הכוח בישראל, מתכנסת מחר (רביעי) לישיבתה האחרונה, וההחלטות צפויות להתפרסם בתוך זמן קצר. לפי הערכות, הוועדה צפויה לאשר את טיוטת המדיניות שפורסמה בשנה שעברה, מהלך שיאפשר הגדלה של היקפי הגז המיועדים ליצוא, צעד שמעורר התנגדות רחבה כמעט מכל הכיוונים.

לוועדת דיין ולהחלטותיה יש משמעות כלכלית מרחיקת לכת על המשק הישראלי. מדובר בוועדה שמתכנסת אחת לכמה שנים וקובעת את מדיניות הגז של ישראל לטווח ארוך של עשרות שנים. הוועדה כבר התכנסה מספר פעמים בשנים האחרונות, אך דיוניה לא תמיד הסתיימו בהסכמות, ובשלב מסוים אף נעשה ניסיון במשרד האוצר לעקוף אותה באמצעות חוק ההסדרים — ניסיון שנבלם.

עיקר המחלוקת כיום נוגע לכמויות הגז שיישמרו במאגרים לצריכה המקומית, לעומת הכמויות שיופנו ליצוא, וכן לשאלת המחיר. לפי טיוטת הוועדה שפורסמה, בהנחת עבודה שמרנית, צורכי הכלכלה הישראלית צפויים להישמר במלואם, אך כאן בדיוק נמצאת נקודת המחלוקת.

במשרד האוצר ובקרב יצרני החשמל בישראל טוענים כי יש לשמור כמויות גדולות יותר של גז במאגרים, מעבר לתרחיש השמרני, כדי לאפשר גמישות בהתאם לשינויים עתידיים בצריכה המקומית. לטענתם, אם יישמרו עודפים גדולים יותר לשוק המקומי, הדבר ייצור תחרות בין המאגרים, מה שעשוי להוזיל את מחיר הגז, ובסופו של דבר גם את חשבונות החשמל של הצרכנים.

מנגד, ועדת דיין קובעת כי אין צורך בשמירה על יתרות גז נוספות מעבר למתוכנן, בין היתר משום שלדבריה בעתיד צפויים להתגלות מאגרי גז נוספים. בנוסף, הוועדה מתבססת על ההנחה שמערכת ייצור החשמל בישראל עוברת בהדרגה לשימוש גובר באנרגיות מתחדשות, בעיקר סולאריות, מה שיפחית את התלות בגז הטבעי ויותיר ממילא עודפים גדולים יותר ליצוא.

לשאלה הזו יש גם משמעות כספית דרמטית. כיום נמכר גז לשוק המקומי במחיר ממוצע של כ־4.7 דולר ליחידת חום. לעומת זאת, גז שמיוצא למצרים ולירדן נמכר במחירים גבוהים יותר, שנעים בין 6 ל־7 דולר ליחידת חום, ובתקופות מסוימות אף יותר מכך. הפער הזה הופך את שאלת היצוא לשאלה של מיליארדי שקלים.

יצרני החשמל יקבלו הזדמנות אחרונה לשכנע את הוועדה להגדיל את היתרות שמיועדות לשוק המקומי, מתוך מטרה לייצר תחרות אמיתית בין המאגרים. לטענתם, היעדר תחרות פוגע בעיקר בחברת החשמל, שהיא יצרנית החשמל הגדולה בישראל, ומחייב אותה לתכנן את פעילותה לטווח ארוך בתנאי אי־ודאות.

מנגד, גם במשרד האוצר מתנגדים לחלק מהמלצות הוועדה, בטענה שעלול להיווצר מצב שבו לא יישמר מספיק גז לצרכים עתידיים של המשק הישראלי. לדבריהם, ללא תחרות מספקת וללא שמירה על עודפים משמעותיים, מחיר הגז לתחנות הכוח עלול לעלות — ומכאן הדרך להתייקרות בחשבון החשמל קצרה.

ועדת דיין (על שם מנכ״ל משרד האנרגיה יוסי דיין) הוקמה בשנת 2024 במטרה לבחון את מדיניות הגז של ישראל לטווח של כ־25 שנה. לפי מתכונתה, היא אמורה להתכנס אחת לכמה שנים ולעדכן את המדיניות לפחות אחת לחמש שנים. הוועדה הנוכחית, שמתכנסת כעת, היא זו שגיבשה את הטיוטה שפורסמה באפריל 2025, והיא קובעת את מדיניות משק הגז לשנים 2024 עד 2048.

לפי הערכות הוועדה, בישראל קיימים כיום כ־850 BCM של גז טבעי, בעוד ששותפויות הגז מעריכות שהכמות בפועל גבוהה יותר ועומדת על כ־1,100 BCM. מבחינת ביקושים, התחזית השמרנית של הוועדה מצביעה על צריכה מצטברת של בין 515 ל־553 BCM עד שנת 2048.

על מנת לענות על הביקושים הללו, הוועדה מעריכה כי ייצור החשמל מאנרגיות מתחדשות יגדל משמעותית, וכי יפותחו גם מקורות אנרגיה נוספים, כולל אנרגיה גרעינית בעתיד. בהתאם לכך, ממליצה הוועדה לשמור עתודות גז מוכחות בהיקף של כ־440 BCM לשימוש מקומי, ואת היתר לאפשר ליצוא — כאשר היתרה עשויה לגדול במקרה של גילוי מאגרים חדשים.

בצד הכלכלי, לפי הערכות שונות, המדינה מרוויחה כיום כ־10 מיליארד שקלים בשנה ממסים ותמלוגים על יצוא גז, בעיקר בעקבות הרחבת היצוא ממאגר לווייתן למצרים. לפי הערכת חברת BDO, ההכנסות המצטברות למדינה מיצוא הגז עד שנת 2062 עשויות להגיע לכ־652 מיליארד שקלים.