"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

כלכלת ספרטה לא תשרוד בלי מפעלים: התעשייה הישראלית נאבקת על חייה

בעוד ישראל משקיעה בהייטק ובטכנולוגיות ביטחוניות, התעשייה המסורתית נדחקת לשוליים

,עודכן
0השמעה
מפעלים במפרץ חיפה // צילום ארכיון: הרצי שפירא // מפעלים במפרץ חיפה צילום ארכיון: הרצי שפירא. צילום: הרצי שפירא

לפני כמה חודשים רעדו אמות הסיפים כשראש הממשלה נשא את "נאום ספרטה" המפורסם, שבו הסביר כי עתידנו להיות ספרטה ואתונה גם יחד. במבט לאחור, נראה כי הוא צדק: מדינת ישראל נמצאת בתהליך מואץ של הפיכה ל"כלכלת ספרטה" - מדינה חזקה, טכנולוגית ומבוצרת, הנשענת על הייטק ו־DefTech (טכנולוגיות ביטחוניות).

אבל בתוך הדהירה הזו קדימה, מקבלי ההחלטות שכחו שיעור אחד בסיסי בהיסטוריה: ספרטה לא יכלה לשרוד רק על לוחמים ויכולת לנפק כלי מלחמה; היא היתה זקוקה לעורף יצרני חזק. כחבר נשיאות התאחדות התעשיינים, חובתי להתריע כי התעשייה המסורתית בישראל נמצאת בסכנת הכחדה.

דוחות מבקר המדינה השונים כבר הניחו את האמת המרה על השולחן, ובעוד אירופה וארה"ב משקיעות מאות מיליארדי דולרים בהחזרת התעשיות הביתה (Reshoring), ישראל פועלת בדיוק להפך.

ממשלת ישראל מנסה לפתור הכל דרך הקלות ביבוא, אך מתעלמת מהפיל שבחדר: השקל החזק והרגולציה החונקת, שהופכים את הייצור המקומי למשימה בלתי אפשרית.

בעוד השקל החזק נתפס כסימן לחוסן לאומי, עבור היצרן הישראלי המייצא לחו"ל הוא משקולת שמאיימת להטביע אותו. וזאת יש לומר: חוסנו של השקל אינו טבעי; הוא נובע במידה רבה מהשקעות עתק בחו"ל של קופות הפנסיה שלנו, בסדרי גודל של טריליוני שקלים, ומהצורך של הגופים המוסדיים לגדר את סיכוני המטבע שלהם. הגידור הזה מחזק את השקל באופן מלאכותי ויוצר עיוות כלכלי הרסני.

אנחנו נמצאים במלכודת כפולה וקטלנית: מצד אחד, היצוא הישראלי, כולל יצוא שירותי ההייטק, הופך יקר מדי עבור העולם; ומנגד, בתוך הבית, השקל החזק מסבסד בפועל את היבוא הזול, שדוחק את המוצר הישראלי מהמדפים.

מרבית העשור האחרון הושקעה ברפורמות יבוא. היום ברור כי האסטרטגיה הממשלתית הזאת היתה טעות. כששער הדולר והיורו נמוכים, היכולת של מפעל מקומי לייצא את תוצרתו לחו"ל נשחקת עד דק. אנחנו מאבדים שווקים בינלאומיים שנבנו בעמל של עשורים בגלל מטבע חזק מדי, שאינו משקף את עלויות הייצור הריאליות כאן.

משרד האוצר, ירושלים,צילום: אורן בן חקון

במקביל, אותו שקל חזק מאפשר ליבואנים להציף את השוק במוצרים זולים מחו"ל. אל תטעו - תחרות היא דבר מבורך, אך כשהיא מגיעה יחד עם שקל חזק כתוצאה מחוסר איזון שער מט"ח ריאלי, וכן ביורוקרטיה ישראלית חונקת ליצרן המקומי, ארנונה עסקית מהגבוהות בעולם, עלויות אנרגיה מאמירות ומחסור תמידי בידיים עובדות - היצרן הישראלי נלחם עם שתי ידיים קשורות מאחורי הגב.

הקרב על המדף הוא לא רק קרב על מחיר; הוא הקרב על היכולת של ישראל להתקיים כמשק עצמאי וחזק. הגיע הזמן להתחיל להשקיע בבית.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר