אבטלה טכנולוגית בפתח

ישראל עומדת בפני רגע נדיר שבו שני משברים נפגשים: מגזר עסקי שחוק אחרי מלחמה ממושכת, ומהפכת בינה מלאכותית שמאיצה בקצב שאף שוק עבודה לא יודע לספוג לבדו. זהו לא דיון טכנולוגי אלא נקודת מפגש בין נטל השכר, מצב עסקים ששרדו בקושי, ועל עובדים שעלולים לגלות שהמקצוע שלהם השתנה מהר יותר מהיכולת של המדינה להכשיר אותם מחדש.

נתחיל בנתונים מהותיים ; עלות המלחמה בשנים 2023-2026 מוערכת בכ-350 מיליארד שקל.בשנת 2024 נסגרו לפי הערכותינו כ-60 אלף עסקים, ובמחצית הראשונה של 2025 נסגרו עוד כ-30 אלף. זהו הבסיס שממנו המשק אמור לקפוץ לעידן הבינה המלאכותית.

הקפיצה הנחשונית הזו - אינה מחכה לנו. בנק ההשקעות גולדמן זאקס העריך כי בינה מלאכותית עשויה לחשוף לאוטומציה עבודה בהיקף המקביל לכ-300 מיליון משרות בעולם, ובמקביל להוסיף עד 7% לתוצר הגלובלי בעשור. כלומר, אותו מנוע שיכול להעלות צמיחה עלול גם למחוק מקומות עבודה. בעיה.

בישראל התמונה חדה במיוחד. מחקר מרכז טאוב ומכון מוזאיק, שהתבסס על סקרי כוח אדם ל-2023-2024, מצא עלייה של כ-5 נקודות אחוז לפחות ברמת החשיפה של העובד הממוצע ל-AI בתוך שנה אחת בלבד, בעיקר בגלל התקדמות הטכנולוגיה ולא בגלל שינוי בהרכב שוק העבודה. בענפי הפיננסים, המינהל והמסחר יש חשיפה גבוהה ותחליפיות גבוהה. נשים חשופות יותר מגברים, במיוחד במקצועות שירות, מכירות ומזכירות. והנתון המדאיג ביותר: חשיפה גבוהה לבינה מלאכותית כבר מנבאת הסתברות גבוהה יותר להיות מובטל או מיואש מחיפוש עבודה.

הסיכון אינו תאורטי. מסמך ההיערכות של שירות התעסוקה בליווי מחקר חברת Sparks מתריע כי כמיליון מועסקים ישראלים נמצאים בסיכון ריאלי בתרחיש של חדירה מהירה מאוד של AI לענפים שונים. באותו זמן, במערכות שירות התעסוקה קיימים נתונים על יותר משני מיליון אנשים – מקצוע, השכלה, מיומנויות, רקע דמוגרפי ויישובי. כלומר, למדינה יש חומר גלם ובסיס למדיניות חכמה.

מה שחסר הוא החלטה, בעל בית, תקציב ומנגנון ביצוע.

מנתוני למ"ס האחרונים עולה, כי שיעור העסקים העושים שימוש בבינה מלאכותית בישראל, עלה עלה מ30 ל40 אחוז בפחות משנה. בנוסף, ב-21% מהעסקים משתמשים בבינה המלאכותית למשימות שבוצעו בעבר על ידי עובדים.

ניתן להעריך, כי ככל שהזמינות הטכנולוגית תשתפר, תעמיק מגמת הפעילות של הבינה המלאכותית חלף אדם.

לאלו שגורסים כי המקצועות הישנים יוחלפו על ידי מקצועות אנושיים חדשים, אזכיר ששאלת המפתח היא הקצב והתזמון: האם המשרות החדשות ייווצרו באותו קצב של המקצועות שייכחדו? האם העובדים הנפלטים יקבלו רשת ביטחון אמיתית במעבר ביניהן? האם המעסיקים יקבלו תמריץ לשמר עובדים ולא לפטר אותם, כאשר הטכנולוגיה כל כך זולה ויעילה לעומת העובד האנושי?

בינתיים העולם מתקדם. מדינות וחברות ענק משקיעות הון, בונות תשתיות ומגדירות יעדי עליונות טכנולוגית. אצלנו, מבקר המדינה כבר קבע שאין אסטרטגיה לאומית ארוכת טווח לבינה מלאכותית. הפער הזה אינו רק פער חדשנות; הוא פער ביטחון תעסוקתי. ככל שנדחה את ההיערכות, נשלם אותה בדמי אבטלה, בשחיקת שכר ובפערים חברתיים, נוסף על אובדן יתרון תחרותי מול העולם.

למדינת ישראל אסור להסתפק בסיסמאות או בהימור ש"יד נעלמה" תסדר את שוק העבודה. דרושה תכנית לאומית: מיפוי מקצועות בסיכון, יצירת מסלולים אפקטיביים ומהירים להכשרה על ידי מעסיקים, מימון שכר לעובד בזמן ביצוע הכשרות אוריינות בינה מלאכותית ו  upskilling במקום פיטורים, וחיבור ישיר בין עובדים נפלטים לבין מקצועות במחסור. המגזר העסקי מוכן להיכנס מתחת לאלונקה. אבל בלי מדיניות, נפסיד. למרות שהפוליטיקאים כבר כעת מתעסקים בבחירות – הם חייבים לזכור שיש כאן מדינה!

• הכותב, דובי אמיתי, הוא יו"ר נשיאות המגזר העסקי