הצעת הממשלה לפצות נוטלי משכנתאות על עליית הריבית נראית, במבט ראשון, כמו מהלך חברתי מתחשב. הרי מאות אלפי משפחות חוו בשנים האחרונות זינוק חד בהחזר החודשי בעקבות העלאות הריבית של בנק ישראל. זוגות צעירים ומשפחות ממעמד הביניים מצאו את עצמם משלמים לעיתים אלפי שקלים נוספים בחודש. מבחינה פוליטית, קל להבין מדוע ההצעה קורצת: מי לא רוצה לקבל צ'ק מהמדינה? אבל מבחינה כלכלית, מדובר במהלך בעייתי מאוד ולכן מרבית הכלכלנים מתנגדים לו.
ריבית היא מחיר הכסף. כאשר בנק ישראל מעלה ריבית, מטרתו היא לצנן ביקושים, להאט אינפלציה ולמתן העלאות מחירים. שוק הדיור הוא אחד השווקים המרכזיים שעליהם הריבית אמורה להשפיע. כאשר המשכנתאות מתייקרות, חלק מהציבור קונה פחות, הביקוש נחלש, והמחירים אמורים להתייצב או לרדת. כאן בדיוק נכנסת הסכנה שבהצעת הפיצוי. אם המדינה תסבסד בפועל את עליית הריבית, היא למעשה מנטרלת את מנגנון השוק שבנק ישראל מנסה להפעיל. במקום שההתייקרות תגרום ללווים לחשב מסלול מחדש, לצמצם ביקושים או אפילו למכור דירה שאינה תואמת את יכולתם הכלכלית, המדינה מאותתת להם: אל דאגה, הציבור יממן עבורכם את ההפרש.
התוצאה הישירה עלולה להיות דחיפה נוספת של מחירי הדירות כלפי מעלה. לווה שמתקשה לעמוד בתשלומי המשכנתא עשוי, במצב רגיל, לשקול למכור את הדירה ולהזרים היצע נוסף לשוק. אולם אם אותו לווה יקבל פיצוי ממשלתי שיקטין את ההחזר החודשי שלו, הלחץ למכור ייעלם. פחות דירות יגיעו לשוק, ההיצע יקטן, והמחירים יישארו גבוהים או אף ימשיכו לעלות.
ויש כאן גם שאלה בסיסית של סדרי עדיפויות. אם באמת יש עודפי תקציב וכסף פנוי בקופת המדינה, מדוע שלא יופנו קודם לפרויקטים של דיור ציבורי? הרי שם נמצאות המשפחות שבאמת אינן מסוגלות לרכוש קורת גג בסיסית. המדינה אמורה לסייע קודם לחלשים ביותר, לא למי שכבר הצליח לרכוש דירה ולקחת משכנתא, גם אם בתנאים קשים.
ומעל לכל מרחפת השאלה הפוליטית המתבקשת: אם מדובר במהלך נכון כל כך, מדוע הוא לא הוצע לפני שנה? מדוע לא לפני שנתיים, כשהריבית כבר עלתה בחדות? מדוע ההצעה מגיעה דווקא עכשיו, כחצי שנה לפני הבחירות? התשובה ברורה למדי: כלכלת בחירות.
אותו היגיון עומד גם מאחורי יוזמות אחרות מהתקופה האחרונה, כמו הצעתו של שר האוצר בצלאל סמוטריץ' לפטור ממע"מ חבילות מחו"ל.
גם כאן מדובר במהלך שנשמע נהדר לציבור בטווח הקצר, אך עלול לפגוע בטווח הארוך בהכנסות המדינה, בעסקים המקומיים וביציבות התקציבית. כלכלת בחירות פועלת תמיד באותה השיטה: לפני הבחירות מחלקים גזרים, מייד אחרי הבחירות מגיעים המקלות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו