אביב הגיע, קושי בא: "לא נשאר כלום מהמשכורת"

מציאות מלחמה, ישראל 2026: עובדת בדואר שלא מצליחה להאכיל את הילדים בלי סיוע, אישה עם נכות שלא מצליחה לרדת למקלט בזמן אזעקה, ודוח של ארגון "לתת" שמראה כי המצוקה כבר לא בשוליים, אלא בלב הציבור.

ברכה בת 60, תושבת אזור המרכז, לא מצליחה לרדת למקלט כשיש אזעקה. לא כי היא לא רוצה, אלא כי הגוף שלה כבר לא מאפשר. המדרגות הפכו למכשול פיזי, והחרדה הפכה לשגרה. לאחר פציעה קשה לפני 13 שנה, שבה נקרעו רצועות בברך, ואובדן בן זוגה ימים לאחר מכן, חייה השתנו לחלוטין.

"נפצעתי לפני 13 שנה עם בן זוגי. ביום שישי בבוקר אני מצאתי אותו ללא רוח חיים. מפה המשכתי והתחלתי טיפולים פסיכיאטריים בנוסף לטיפולים התרופתיים והניתוחים. ב־13 השנים האלה עברתי טלטלות לא קטנות", היא מספרת.

כיום היא מתמודדת גם עם מחלת ריאה, אינה עובדת ומתקשה לתפקד ביומיום. "אני לא מתפקדת בבית, ולא יכולה ללכת לעשות קניות. אני חיה מקצבה של הביטוח הלאומי אחרי מלחמות רבות איתם".

גם במצבי חירום הפער בין ההנחיות למציאות הופך מוחשי. "יש לנו מקלט בבניין, אבל אני גרה בקומה ראשונה וצריכה לרדת קומה. יש מצבים שיש אזעקות ואני פשוט לא מצליחה לרדת למקלט".

הקיום הכלכלי שלה מצטמצם למינימום. "זה מספיק לי לשכירות, לחשמל, מים, מיסים. יש חודשים שכן סוגרת את החודש, יש חודשים שפחות. אני לא מפנקת את עצמי בשום דבר, כי אין לי במה. זה רק החיוני ביותר".

הסיוע מארגון "לתת" הוא רכיב קבוע בהישרדות שלה. "מביאים לי שמן ושימורים ופסטות. בימי שישי חלה, חלב, ביצים. אם יש ירקות ופירות - קוראים לנו ואני הולכת לקחת".

הסיפור של ברכה אינו חריג, אלא משקף מגמה רחבה. לפי נתונים עדכניים לקראת פסח 2026, 30.1% מהישראלים מדווחים כי מצבם הכלכלי הורע בשנה האחרונה. בקרב מקבלי סיוע הנתון מזנק ל־48.5%.

אבל ההבדל העמוק יותר נמצא בסיבות. בציבור הכללי ההרעה נובעת בעיקר מירידה בהכנסות בשיעור של 37.7% או הוצאות חד־פעמיות בשיעור של 30.5%. אצל הנתמכים מדובר בתהליכים מתמשכים, הידרדרות בריאותית בשיעור של 39.5% והצטברות חובות בשיעור של 36.5%, שמקשים מאוד על יציאה מהמצב.

בתוך אותה מציאות חיה גם חנית שושני בת 50 מכפר יונה, אם לשלושה, שמתמודדת עם מצוקה כלכלית למרות עבודה יציבה.

"אני אלמנה כבר עשרים שנה, התאלמנתי בגיל 30 כשבעלי מת בתאונת דרכים. אחרי שהוא מת אני נשארתי עם כל החובות", היא מספרת.

כיום, אחרי 17 שנות עבודה בדואר ישראל, היא עדיין לא מצליחה לסגור את החודש. "לא נשאר לי כלום מהמשכורת. אני משלמת חשמל, מים, מיסים, הכל עלי, מהמשכורת לא נשאר כלום".

הנתונים מראים שהסיפורים האלה רחוקים מלהיות יוצאי דופן. יותר ממחצית מהישראלים, 52.6%, חוששים מהידרדרות כלכלית או כבר מצויים במצוקה. בקרב מקבלי סיוע כמעט תשעה מכל עשרה, כלומר 88.2%.

37.1% מהישראלים מדווחים שאין להם מספיק אמצעים למימון קניות לחג, ובקרב הנתמכים הנתון מזנק ל־95.1%. 74.9% מהם לא יערכו קניות לחג כלל או יוותרו על מוצרים. המשמעות אינה רק כלכלית.

72% ממקבלי הסיוע מדווחים על לחץ נפשי משמעותי סביב ההוצאות לחג, ו־73.4% מציינים שהמצב הביטחוני מגביר את תחושת חוסר הביטחון הכלכלי. גם בקרב הציבור הכללי התמונה נשחקת. אמנם 76.6% מדווחים שהם עומדים בהוצאות, אך בפועל רק 6.2% מצליחים לחסוך באופן משמעותי.