התמשכות המלחמה ומתווה הפיצויים החסר, גוררים את העסקים הקטנים והבינוניים למצב בעייתי. כלומר הם לוקחים הלוואות לא כדי להשקיע בעסק וככה לייצר צמיחה עתידית אלא לגשר על פערי תזרים וזה מייצר מצב לא פשוט שכן ההלוואות האלה מעכבות צמיחה ומכבידות על החזרה לשגרה ב״ים שאחרי המלחמה״.
חברת האשראי של בית ההקעות אלטשולר שחם מתמחה באשראים והלוואות לעסקים הקטנים והבינוניים. בראיון ל״ישראל היום״ אומרים הגר פרץ-דיין וגיל טופ המנכ״לים המשותפים באלטשולר שחם אשראי כי הם מזהים כבר עכשיו שינוי בתמהיל ההלוואות של העסקים הקטנים והבינוניים.
מה הדבר הראשון שאתם מזהה בביקוש לאשראי בשבועות האחרונים?
"אנחנו מזהים שינוי ברור בדפוסי הביקוש. בתקופות רגילות, אשראי נועד לרוב להתרחבות, להשקעה בציוד, לפתיחת סניף, להגדלת מלאי לגידול במכירות או להאצת צמיחה. עכשיו הסיפור שונה. ניתן לראות בבירור גידול בפניות לאשראי שנועד לגישור תזרימי. עסקים פונים כדי לגשר על פערי תזרים, לממן הון חוזר ולהחזיק את הפעילות השוטפת בתקופה של ירידה בביקושים ואי־ודאות".
כלומר, פחות אשראי של צמיחה והשקעה ויותר אשראי גישור?
"בדיוק. כשיש שחיקה בהכנסות ואין ודאות לגבי היקף הפעילות בשבוע הבא או בחודש הבא, עסקים לא ממהרים להשקיע. הם רוצים לשמור על נזילות. במצב כזה, האשראי מפסיק להיות מנוע להתרחבות והופך לכלי שמאפשר לעסק להחזיק מעמד עד שהתמונה תתבהר. הפער הזה, בין אשראי שמממן השקעה לבין אשראי שמממן גישור תזרימי, מלמד משהו חשוב על מצבה של הכלכלה הריאלית כרגע: יותר עסקים עסוקים בניהול סיכונים, ופחות בתכנון התרחבות".
ובכל זאת, מי שמסתכל על שוק ההון ועל חלק מהאינדיקטורים המקרו־כלכליים עשוי לקבל תמונה אופטימית יותר. למה הפער הזה נוצר?
"כי שוק ההון והכלכלה הריאלית לא תמיד נעים יחד. השוק יודע להסתכל קדימה, לתמחר תרחישים ולפעול מהר מאוד. עסק קטן, לעומת זאת, חי את היומיום. הוא צריך לשלם לספקים, לעמוד בהוצאות קבועות, לשמר עובדים, להתמודד עם ירידה בתנועת לקוחות ולהמשיך לשרת התחייבויות שוטפות. לכן מה שנראה על המסכים לא בהכרח משקף את מה שקורה בתזרים של העסק הקטן".
וזה המקום שבו מתגלה הפער המבני בתוך המשק?
"לחלוטין. המשבר הזה מדגיש פער מבני בתוך המשק. מצד אחד יש את ההיטק , ענף מבוסס ידע ושירותים שניתן להפעיל גם תחת מגבלות פיזיות ועבודה מרחוק. מצד שני יש עסקים קטנים ובינוניים שתלויים הרבה יותר במקום, בתנועת לקוחות, בלוגיסטיקה, במלאי ובתזרים יומיומי. כשהשגרה נפגעת, הפגיעה בהם נוטה להיות מהירה וישירה יותר".
למה דווקא העסקים הקטנים הם הראשונים לספוג את המכה?
גיל טופז, מנכ"ל משותף, משיב: " צריך לזכור שהעסקים שמרכיבים את שוק ההון נהנים מגישה למקורות מימון שאין לעסק הקטן, אם בדמות הנפקת הון ואם בדמות אג"ח, וככלל ניתן לומר שיש להם כריות ביטחון גדולות יותר. העסקים הקטנים פועלים בדרך כלל עם פחות כריות הון, פחות גמישות תזרימית ויותר תלות בעובד הבודד. אפילו שבוע של ירידה במחזור יכולה להיות משמעותית מאוד. גם עובד שנשאר בבית, כאשר העסק מורכב מ 6-7 עובדים משפיעה יותר על העסק הקטן מאשר על העסק הגדול. לעסק קטן אין בדרך כלל את אותו מרחב נשימה שיש לחברה גדולה. הוא גם תלוי יותר בנוכחות פיזית, בלקוחות שמגיעים, בלוגיסטיקה שעובדת ובעובדים שנמצאים. ברגע שאחד מהמרכיבים האלה נפגע, ההשפעה יכולה להיות כמעט מיידית". אלמנט קריטי להבנה הוא גם הזהות של נותן האשראי. בעוד שככלל ניתן לומר שהעסק שנמצא בשוק ההון מקבל את השירות שלו מקצין אשראי בחטיבות העסקיות בבנק, אשר מכיר אותו לעומק ויש לו את הזמן להתעניין – בשל גובה החוב לבנק, העסק הקטן מנוהל בחטיבה הקמעונאית בגישה יותר "סטטיסטית". אין לסניף באמת את היכולת לבדוק בזמן אמת בתוך שבוע כמה עשרות או אולי אפילו יותר עסקים ולקבל החלטות פרטניות ואז קווי האשראי עלולים להיות פחות גמישים ואף להצטמצם.
אתם רואים גם שינוי בתמהיל מקורות המימון?
"להערכתנו, ככל שהשיבושים יימשכו, נראה תנועה גוברת לעבר מקורות מימון עם גיבוי מדינתי או הנחייה רגולטורית — קרנות בערבות מדינה, מתווים של דחיית תשלומים והקלות באשראי קיים. זה קורה בדרך כלל כשיש עלייה ברמת הסיכון, שחיקה בתזרים ואי־ודאות גבוהה יותר. במצבים כאלה, חלק מן הביקוש זז מהערוצים המסחריים הרגילים לערוצים שנתפסים כמקלים יותר או בטוחים יותר".
ההערכה הזו נשענת גם על ניסיון קודם: בנק ישראל כבר הדגיש בדוחותיו כי צעדי הסיוע וההקלות שניתנו בתקופת המלחמה סייעו למתן את הפגיעה באוכלוסייה ובעסקים שנפגעו ישירות ובפועל ניתן לראות את צעדי הסיוע שכבר הופעלו: בנק ישראל והפיקוח על הבנקים פרסמו מתווי הקלה ללקוחות ולעסקים שנפגעו.
כלומר, המדינה תידרש להיות שחקן יותר מרכזי בשוק האשראי?
"היסטורית המדינה לא פעלה בצורה ישירה אלא דרך קרנות בערבות מדינה, וצפוי שזה ימשיך להיות המנגנון, אם רוצים למנוע מצב שבו עסקים זעירים וקטנים שהם בריאים ביסודם נפגעים בגלל אירוע תזרימי קצר־טווח. בסופו של דבר, זהו מגזר רחב מאוד במשק, וחלק מהחוסן הכלכלי תלוי ביכולת לשמור עליו גם בתקופות חירום. לא כל עסק צריך סיוע, אבל לעסקים שנפגעו זמנית יש היגיון כלכלי בסיוע שמאפשר להם לעבור את התקופה בלי לקרוס".
ההשפעה תהיה דומה על כל סוגי העסקים?
הגר פרץ דיין: "להפך. אנחנו מעריכים שההשפעה תהיה מאוד לא אחידה. בעסקים זעירים וקטנים עשוי להיווצר צורך גובר באשראי גישור, משום שהם נוטים להיפגע מוקדם יותר מירידה בביקושים או משיבוש תפעולי. אצל חלק מהעסקים הבינוניים והגדולים דווקא ייתכן שנראה ירידה בביקוש לאשראי חדש, בין היתר משום שבתקופות כאלה הם עשויים להשתמש יותר במקורות פנימיים, לדחות השקעות לא הכרחיות ולהמתין להתבהרות התמונה ויש תמיד גם את העסקים החזקים יותר שדווקא מבקשים אשראי כדי לנצל הזדמנויות".
ובכל זאת, יש גם נקודות אור?
"כן. לצד האתגרים, אנחנו מזהים גם למידה מערכתית. המשק הישראלי כבר לא נכנס לאירוע כזה מאפס. יש יותר ניסיון בעבודה מרחוק, בהתאמות תפעוליות, בניהול כוח אדם תחת גיוסי מילואים ובמעבר מהיר יחסית משגרה לחירום. זה לא מבטל את הפגיעה, אבל זה כן עשוי לקצר את זמן ההסתגלות".
זאת אומרת, העסקים אמנם נפגעים, אבל גם לומדים להגיב מהר יותר?
"נכון. החוסן לא אומר שאין פגיעה. הוא אומר שהתגובה מהירה יותר, שההתאמות מתבצעות מוקדם יותר, ושחלק מהעסקים כבר יודעים לבצע מעבר חד יחסית בין שגרה לחירום. אבל צריך לומר ביושר: בעסקים קטנים, גם יכולת הסתגלות טובה לא תמיד מספיקה כשיש ירידה חדה ומתמשכת בביקושים ומכיוון שאנחנו בתקופה כל כך ארוכה של אי וודאות, גיוס מילואים וכו', ניתן לראות עוד לפני המלחמה איתותים של קשיים במגזר הקמעונאי".
אילו אינדיקטורים יספרו הכי מהר אם הלחץ בשטח מתמתן או דווקא מחמיר?
גיל טופז: "שני דברים. הראשון הוא סוג האשראי המבוקש: ככל שנראה חזרה לביקושים לאשראי רגיל להשקעה ולצמיחה, זה עשוי ללמד על חזרה לשגרה. השני הוא הפיזור הענפי של הפגיעה: ענפי צריכה לא חיונית, שירותים תלויי קהל, הלבשה והנעלה, פנאי, אמנות, אירוח ומלונאות נוטים להיפגע מוקדם יותר ובעוצמה גבוהה יותר".
ובשורה התחתונה, מה הסיפור של השבועות האלה?
"שהמשק מסתגל, אבל תחת לחץ. ולמרות שחלק מן האינדיקטורים הפיננסיים משדרים יציבות יחסית, עסקים קטנים רבים אינם מתמקדים כעת בצמיחה אלא בשימור פעילות, נזילות וגמישות תפעולית. השאלה הגדולה היא כמה זמן מצב כזה יכול להימשך לפני שהשחיקה המצטברת בתזרים, בביקוש ובוודאות העסקית תתורגם גם לעלייה בסגירת עסקים".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו