מאז פרצה המלחמה הנוכחית עם איראן בשבוע שעבר, הבורסה בתל אביב עלתה ביותר מ־6%, בעוד מדד S&P500 ירד באותו פרק זמן ביותר מ־1%.
בעוד בתל אביב האופטימיות שנובעת מהסרת האיום הקיומי מעל ישראל בשיאה - בוול־סטריט מחירי הנפט מעיבים על האווירה. המחירים עלו ב־30% בשבוע אחד, מרמה של כ־70 דולר לחבית ליותר מ־90 דולר לחבית (ראו למטה), ואלה חדשות שמפחידות את המשקיעים בניו יורק, שכן הנפט הוא אחד ממחוללי האינפלציה הגדולים בעולם.
אבנר סטפק, יו"ר בית ההשקעות מיטב, אומר בראיון ל"ישראל היום" שאמנם בוול־סטריט יש חשש מהאינפלציה, אבל כאן בישראל רואים את הפוטנציאל של הכלכלה הישראלית ביום שאחרי, ולמעשה העליות שראינו בבורסה בשבוע החולף הן רק הקדמה לפני הצמיחה העתידית, מה שנותן לנו הרבה יותר מרמז למה שצפוי כאן אחרי שהמלחמה תסתיים.
מי למעשה קונה את כל הסחורה הזו בבורסה? הציבור, או המשקיעים המוסדיים?
"יש גיוסי ענק בקרנות הנאמנות (הכלי המרכזי שעומד לטובת הציבור הרחב לפעול בבורסה; נ"כ). ביום שני שעבר היתה כניסה ערה מאוד לקרנות, וזה ההסבר לעליות החדות בשווקים. אנחנו גייסנו ביום אחד כמעט 200 מיליון שקלים, וחלקנו בתעשייה הזו לא קטן, אז תחשוב מה קורה לכל השחקנים. אני לא יודע להגיד לך מה קורה ביום רגיל בקרנות הנאמנות, כי כבר הרבה זמן אין דבר כזה 'יום רגיל', אבל ביום ממוצע קרנות הנאמנות מגייסות בערך חצי ממה שראינו השבוע".
באופן עקרוני הרי לא קרה שום דבר כלכלי טוב. ההוצאות של המלחמה הן חדשות לא טובות, וכולם מתמחרים את העתיד, אבל זו יכולה להיות מלכודת.
"אני לא בטוח. התחלנו את המלחמה ברגל ימין, ובארה"ב יש ירידות. מה שאנחנו רואים בבורסה זה הקדמה לפני סיום המלחמה והציפיות מהכלכלה הישראלית ביום שאחרי. זה נכון שהכסף מוצא את עצמו ברמות מחירים יותר גבוהות ממה שהיה בשנה שעברה, אבל ההנחה היא שהמלחמה תסתיים והסיטואציה תהיה המשך העליות. אני רוצה להסביר: המניות הביטחוניות גייסו הרבה כסף באמצעות קרנות הנאמנות שעוסקות בהן, וכאן נחשפנו לעוד אירוע - האיראנים ירו הרבה טילים על המפרציות, וזה הכניס לתודעה שיש לנו פוטנציאל גדול מאוד למכור גם למדינות המפרץ מערכות נגד טילים. זה שוק שלא תמחרו אותו עד עכשיו עד הסוף. בנקים הם גם סקטור שנכנס אליו הרבה כסף, וההנחה היא שתהיה להם הרבה עבודה כשתסתיים המלחמה בהצלחה".
אתם מנהלים לא מעט כסף, ולהערכות שלכם יש השפעה גדולה מאוד על הפנסיות של אנשים. תן לי את התרחיש שלכם.
"יש שני תרחישים לסיום המלחמה: התרחיש האופטימי והתרחיש האופטימי מאוד. התרחיש האופטימי מדבר על זה שמסיימים עוד סבב מוצלח, ויכול להיות שצריך להתרגל לסבב בכל שנתיים. זה לא כזה נורא לכלכלה, והפעם ארה"ב היא שותפה לתהליך הזה.
"התרחיש האופטימי מאוד זה שזה נגמר בחילופי משטר באיראן, וזה ההבדל. אם המלחמה מסתיימת ככה - נפתחת הדלת להרחבת הסכמי אברהם, וזה מאיץ את הדרך להורדת ריבית מואצת. אני רוצה להדגיש: הריבית מבחינתנו היא לא נושא לחודש הקרוב. בוא נניח שאם זה יהיה בקצב מתון יותר, הריבית תגיע לקרקעית של 2.5% בשנת 2027, ותוכל להישאר שם לאורך זמן. זו בשורה טובה. אנחנו מעריכים שהצמיחה השנה תהיה 6%, וזה יכול לדחוף עוד דלק לצמיחה של הכלכלה לשנים הבאות".
אלה התרחישים הטובים, בוא נדבר רגע על התרחישים הפחות טובים.
"אני יודע שאני צריך להציג גם תרחיש פחות טוב, אבל אני מודה שאני מתקשה למצוא תרחיש פסימי. אבל בכל זאת, התרחיש הפסימי זה הסתבכות בלחימה ובאורך שלה ובעלויות שלה, או שהאמריקנים יגיעו להסכם חד־צדדי עם האיראנים שהוא רע לישראל. אבל ההסתברות לתרחיש הזה היא נמוכה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו