לאט לאט ובשקט בשקט הולכת ומתפתחת לה בישראל או נכון יותר באזור הדרום, תעשייה מעניינת מאוד. התעשייה הזו למעשה משלבת מחקר מדעי אקדמאי בתחומי האקלים, המדבר והמידבור, יזמות בתחומי ההייטק, כסף וחיבור ללקוחות ברחבי העולם.
משמעות הדברים היא שהנגב הופך להיות סוג של מגרש משחקים עבור מחקרים בתחומי המדבר כשלצד המדבר עצמו יש את אוניברסיטת באר שבע (יש עוד אוניברסיטאות העוסקות במחקר בתחום) אבל אוניברסיטת ב״ש נמצאת שם פיזית וזה נתון חשוב מאוד. מעבר לזה אם אנחנו מקבלים את הנחת העבודה שניתן להפוך את הנגב לשדה ניסיונות טכנולוגיים לפתור בעיות באזורי אקלים מאתגרים (נכון יותר מדבריים) הרי שמתבקש לחבר לאזור הגיאוגרפי הזה יזמים שיוכלו להפוך מחקרים מדעיים למוצר בר-קיימא ומתבקש עוד יותר, לחבר למייזמים האלה כסף, יכולות ניהול ושיווק ולנסות להפוך את המוצרים האלה, למוצרים מסחריים שפותרים בעיות ברחבי העולם, וגם מכניסים כסף. למעשה וזו השורת התחתונה, אם אכן תתפתח הסצינה הזו כראוי, הרי שישראל יכולה מהר מאוד להיות שחקנית דומיננטית מאוד בתחום המתפתח של ה-DeserTech.
בחודש האחרון יצאה משלחת של כמה מיזמים שנמצאים בשלבי הבשלה לקניה שהיא צומת מרכזי מאוד באפריקה. קניה סובלת ממגוון רחב של בעיות בתחום האקלים והמידובר ומשלחת של כמה מיזמים ישראלים יצאה כדי להשתלב בפרויקטים הגדולים שיש שם בתחום הזה. בטרם ניכנס לעובי הקורה נסביר שלא פשוט לבוא ולהציג מייזם ישראלי שפותח בנגב במדינה שיכולה להיות גם ה״שער לאפריקה״. מדובר בתרבות עסקית שונה, בצרכים בסדרי גודל אחרים לגמרי ממה שאנחנו מכירים בישראל אבל מהצד השני, הרי שמדובר בבעיות שמעניינות את העולם כולו והשתלבות בפתרון שלהם הופך את המיזמים האלה למעניינים מאוד.
אחד המרכזים הפעילים בתחום הזה בנגב הוא ״מרכז חדשנות לדזרטק ואקלים״ שבראשו עומדת המנכ"לית סיוון כהן שחרי, ״אנחנו למעשה עובדים כדי להפוך את האתגרים האקלימיים של ישראל למנוע צמיחה גלובלי ודיפלומטי. המרכז, שהוקם כחברת אימפקט בשיתוף רשות החדשנות, פועל כגשר אסטרטגי המחבר בין סטארט-אפים ישראלים לבין שווקים מתפתחים המתמודדים עם תהליכי מדבור, מחסור במים ואקלים קיצוני״ אומרת שחורי.
״באמצעות שיתופי פעולה ייחודיים, דוגמת התוכנית עם חברת Nura בקניה, המרכז מסייע ליזמים להתאים טכנולוגיות של חקלאות מדויקת וטיהור מים לצרכים המקומיים ולתרבות העסקית באפריקה ובמדינות נוספות כמו מרוקו ואזרבייג'ן. החדשנות הישראלית מהווה "ארגז חול" עולמי לפתרון משבר האקלים. המרכז אינו פועל למטרות רווח מהשקעות (Equity), אלא נמדד ביכולתו להצמיח חברות חדשות ולייצר עסקאות בינלאומיות הממצבות את הנגב כמעבדת חדשנות עולמית, המייצאת ידע חיוני לביטחון תזונתי ואנרגטי בעידן של שינויי אקלים קיצוניים״. היא אומרת.
עכשיו ננסה לרגע להסביר את המכניזם של הדברים. באופן עקרוני יש בישראל מחקר בנושא האקלים ולפעמים המחקר הזה מוצא את דרכו ליזמים שמצליחים לייצר ממנו מוצר או לפחות התחלה של מוצר וזה כבר הופך להיות מייזם קטן, מאוד לא בשל שצריך עזרה מכמה כיוונים. הכיוון הראשון הוא כמובן כסף, הכיוון הנוסף הוא יכולת ניהולית או נכון יותר דחיפה ניהולית והשלב הבא הוא חיבור עם לקוחות פוטנציאלים כשבין שלב לשלב צריך לעשות הרבה בדיקות היתכנות שמחייבים מומחיות גדולה מאוד ואת זה מספק המרכזת לחדשות באקלים וDeserTech בנגב.
גוף נוסף שהוביל את הפרויקט הישראלי בקניה הוא Nura שהוא למעשה גוף פילנתרופי שמימן את מרבית הפרויקט הישראלי בקניה. ״זה המחזור השביעי של התוכנית שלנו״ אומרת חגית פרויד, מנכ"ל Nura המעבדה לחדשנות גלובלית ״אחוזי ההצלחה שלנו עומדים על כ-10% וזה כי אנחנו נכנסים לפרוייקטים בשלבים מאוד מוקדמים, אבל כמעט בכל מחזור יש חברה או שתיים שמצליחות והחברות הבוגרות שלנו גייסו כבר מעל 26 מיליון דולר והן פעילות בעולם המתפתח והמפותח ואני חייבת להגיד שהמחזור האחרון היה מאוד איכותי מבחינת המייזמים ואנחנו בטוחים שנראה התקדמות ונראה את העשייה סביב מזרח אפריקה.
״בשביל להקים חברה שתצליח צריך לעבור דרך לא קלה ומורכבת. האינטרס שלנו שהחברות יצליחו ולא שנהפוך להיות משקולת עליהן ויש לנו את הגב הפילטרופי ויש לנו את היכולת לתמוך בהן.
״באופן עקרוני, מה שמעניין אותנו זה לספר לחברה הישראלית שיש ברחבי העולם המתפתח הזדמנות אדירה וכלכלית מפוספסת ויש במדינות האלה הרבה אנשים שמוכנים ושמחים לעבוד איתנו מאקדמיה דרך ממשלות ושחקנים פרטיים שרוצים לעבוד ולשלב ידיים ויש פוטנציאל גדול. ניירובי היא מטרופילין מטורף לחדשנות עם חשיבה אקלימית״.
כדי להבין את הפוטנציאל של הקשר בין הפרויקט בישראל לעולם המתפתח הרי שכדאי להעיף מבט למספר פרויקטים שהוצגו בקניה וזכו להתעניינות לא מבוטלת מהממשלה המקומית. אחד הפרויקטים נושא את השם ״ProjectAgrow״ של בועז וכטל, יזם שמחזיק בלמעלה מ-5 פטנטים בעולמות המים והחקלאות. הפרויקט של וכטל הוא למעשה מערכות מערכות השקיה off grid המבוססות על עיבוי מים condensation. למעשה המערכת פועלת בשיטה מעניינת של עיבוי מים כלומר, ניצול הלחות שיש באוויר כדי לייצר מים שמיועדים להשקיית גידולים חקלאיים במקומות שאין בהם מקומות מים קרובים מספיק או שאיכות המים אינה מאפשרת להשקות איתם גידולים חקלאיים. כלומר, פתרון מעניין לגידולים חקלאיים באזורים מדבריים. הפרויקט של וכתל, אגב, הוצג כאחת הפתרונות האפשריים למשבר הפליטים שיש כיום בקניה והריכוז שלהם במקומות שבהם אין אפשרות לגדל חקלאות בשל מחסור במים.
פרויקט נוסף שהוצג בקניה וגם הוא זכה להתעניינות לא מבוטלת היה Laguna Innovation של ליאנה ברלין פישלר, יזמת חברתית המשמשת בתפקיד COO בלגונה אינוביישן ושל ד"ר קלייב ליפקין, דרום אפריקאי שמנהל את המרכז. החברה היא פרי של פיתוח ארוך שנים וניסיון של למעלה מ20 שנות מחקר בתחומי טיהור מים וניהול מים, נושאים קריטיים באזורים מתפתחים בעולם שסובלים ממצוקת מים. הצוות של החברה נפגש בקניה עם מגוון גורמים מהסקטור פרטי המעוניינים בפתרונות מים מבוזרים, כולל רשויות שפכים, תיירות אקולוגית, נדל"ן וחקלאות. כולם למעשה, חיפשו פתרונות טיפול בשפכים והיכולת שלהם לעבור תהליך השבה וזאת כדי להפחית השפעה סביבתית ולהעניק מים טובים לשימוש חוזר. מתוך הפגישות שערכה החברה עם הרשויות והיזמים המקומיים עלו מספר אופציות ליישום בעלי עדיפות גבוהה שבהם הפתרון יכול להביא ערך מיידי. כיום מתוכננת מפת דרכים לפריסה בשיתוף עם כמה לקוחות ממגזרים שונים ושותפים קנייתים אקדמיים ואחרים.
לסיכום הדברים הרי שישראל הופכת למרכז פיתוח מעניין לפתרונות בעיות אקלים ו-DeserTech והיציאה ממגרש המשחקים בנגב לעולם המתפתח עם פתרונות טכנולוגיים ״כחול-לבן״ יכול במעלה הדרך להפוך למנוע צמיחה משמעותי בכלכלה המקומית.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו