האוצר מניע את המכרז על ים המלח - ורוצה מחצית מהכנסות במיסים ותמלוגים

המדינה מפרסמת היום (רביעי) את נוסח החוק הסופי שמוציא את ים המלח למכרז, כלומר' את הזיכיון לכרות משאבי טבע מים המלח - אחד משבעת פלאי תבל. המטרה של החשב הכללי במשרד האוצר, יהלי רוטנברג, להוציא את המכרז בהליך תחרותי למשקיעים כבר באמצע שנת 2026 ולכן וכדי לעמוד בלוחות הזמנים הנוסח הסופי של טיוטת החוק מתפרסם היום ולמעשה יורה את יריית הפתיחה למכרז החשוב ביותר במדינה ישראל.

הנתון החשוב ביותר שיש לשים לב אליו במכרז הוא חלקה של הממשלה בהכנסות החברה (ה-government take המפורסם). נכון להיום ICL שבשליטת עידן עופר משלמת כ-35% מהמכירות שלה למדינה בצורות שונות ומשונות. המכרז יוצא לדרך שבעל הזיכיון ישלם 50% וזה אומר הרבה מאוד כסף, הרבה יותר ממה שמשלמת היום ICL.

הוראות החוק מפרטות שורה של נתונים על שיטת גביית המס אבל מה שחשוב כאן הוא המנגנון שפועל לטובת כל זכיין, ובטח ICL, שכבר נמצאת בשטח. לזכיין החדש יהיה רגולטור אחד. כלומר סוג של פרוייקטור שירכז את כל הדרישות הרגולטוריות מהחברה והוא יהיה זה שהחברה תתנהל מולו במקום מול יותר מדי רגולטורים שכל אחד מפריע לשני ולא פעם מייצר הוראות סותרות את ההוראות של הרגולטור הבא בתור. זה נתון חשוב מאוד שמפשט את העבודה ומונע אל מעט תקלות שעולות לחברה היום לא מעט כסף.

נתון לא רע בכלל לכולם הוא השטח עליו ישתרע השטח התפעולי של הזכיין החדש. נכון להיום icl מחזיקה בשטח של 3% מהשטח של המדינה כולה. השטח הזה יצטמצם למחצית והוא יעמוד על 1.5% ״בלבד״. הנתון הזה הוא מצויין ל-ICL, מהסיבה שביום היא משלמת ארנונה על עצומה על שטחים שאין לה שימוש בהם. השטחים האלה יחזרו לציבור וזה מצויין כשמנגד, החברה לא תשלם עבורם מסים. מצויין לכולם.

עוד קצת על המנגנון. המדינה תעשה סדר בכל הנוגע למחירי העברה וקיזוז הפסדים פנים חברתיים ונסביר. נכון להיום יש לא פעם ולא פעמיים מחלוקת בין ICL למדינה על מה קורה במצב בו החברה מוכרת מוצר מחברה בת לחברה בת אחרת. באיזה מחירים מתבצת העסקה ואיך צריך לחשב את המס עליה? כאן המדינה עושה סוף לתעלולים האלה ותייצר מנגנון קבוע של תשלומי מס בין חברות אחיות באותה קבוצה.

המדינה תעשה סוף גם לתעלולים של קיזוזי הפסדים בין חברות שונות בתוך הקבוצה ואמנם מדובר בתעלולים מוכרים וחוקיים לגמריי, אבל יש בהם כדי לפגוע, לפחות תיאורטית, בהכנסות של המדינה ממיסוי של החברה.

למעשה תקום חברה ייעודית (SPC) שאליה תיצוק המדינה את כל הנכסים של ICL בים המלח. השיטה שנבחרה למכרת הזה תהיה בדרך של מכירת מניות של החברה הייעודית או נכון יותר ״מכירת אמצעי השליטה״ כמו שמקובל בעולם העסקי המתקדם.

כך או אחרת, נראה כי המכרז הזה, שיריית הפתיחה שלו נורית היום, מאפשרת להוציא את ים המלח למכירה בדרך מתקדמת מאוד כשאבן הנגף הוא הנושא של המיסוי הכולל של החברה, כלומר ה-government take המפורסם כשכאן כל מי שירצה לרכוש את החברה יאלץ לחשוב טוב אם הוא מוכן לשלם 15% יותר ממה שמשלמים היום ולהוסיף לזה 3 מיליארד דולר במזומן ל-ICL או פשוט לעזוב את זה - מה שפותח הרבה יותר מדלת ל-ICL לשמור על הזיכיון שלה לעוד 30 שנה.

"הציבור זכאי לקבל את חלקו הראוי"

ארגון לובי 99, שפועל מאז הקמתו לפני 10 שנים לשפר את התנאים הסביבתיים והכלכליים בים המלח, בירך על טיוטת חוק תזכיר הזיכיון של ים המלח, אבל גם הביע הסתייגויות מחלקים בו. בארגון אמרו ש"בהמשך לניצחון שלנו היום בבג"ץ, שמחייב את ICL לשלם כחצי מיליארד ש"ח על מי התהום שהיא שואבת בשטח הזיכיון, מדובר בעוד צעד חשוב מאוד לקראת זיכיון חדש שישים לנגד עיניו את טובת כלל הציבור. הצוותים בממשלה, ובראשם החשב הכללי, אימצו חלקים נרחבים מהעמדות שאנחנו מקדמים לאורך השנים, ביניהן – ביטול זכות הקדימה של כי"ל, שהייתה מסנדלת את הממשלה ולא מאפשרת מכרז תחרותי אמיתי, והגדלה משמעותית של חלק המדינה ברווחים על-ידי הגדלת התמלוגים. עם זאת, המטרה שמציב לעצמו משרד האוצר עדיין נמוכה מדי – בחקיקת מס ששינסקי נקבע מטרה נמוכה מדי, וגם בה המדינה הייתה רחוקה מאוד מלעמוד. יש להציב את המטרה על 80%, ולא על גובה לא שאפתני של 50%".

והוסיפו: "אנחנו נתעקש על זה בכנסת – מדובר במשאב טבע של הציבור והציבור זכאי לקבל את חלקו הראוי בו. נקודות חשובות נוספות שדחפנו אליהן וששולבו בטיוטה הן צמצום ניכר של שטח הזיכיון; הקמת מינהלת בינמשרדית קבועה לניהול הזיכיון וסביבת ים המלח; החלת עקרון המזהם משלם – כולל היטל על פסולת המלח שנערמת בשטח; ובהמשך לניצחון שלנו היום בבגץ, גם תשלום על מי התהום שנשאבים על-ידי המפעלים." בארגון עדכנו שהעבודה טרם הסתיימה והמאמצים לאישור חוק חדש שיטיב עם הציבור נמשכים כל העת".

עוד נכתב כי, "לאוצר נוח לקבוע את מרבית התנאים במכרז, בלי פיקוח פרלמנטרי, אבל זה לא יכול להיות. נתעקש שכל הפרטים החשובים יקבעו בכנסת, במקום שבו הציבור יכול להשמיע את קולו. אנחנו נעבור על טיוטת החוק לעומק ונגיב בהתאם, כי כל מילה בנוסח יכולה להיות דרמטית. העבודה שהשקענו עד עתה השתלמה, ועכשיו נצטרך אפילו להגביר את המאמצים, ולוודא שבעלי אינטרס לא ישפיעו על החוק לרעה בכנסת. לאחר שיחוקק החוק, צפוי להתפרסם גם המכרז וגם שם נהיה כדי להשפיע. כי"ל שולטת היום בשניים מתוך שלושת משאבי הטבע שלנו – ים המלח והפוספטים, מה שמעניק לה כוח ריכוזי עודף מול המדינה. על החשב הכללי והוועדה לצמצום הריכוזיות לקבוע כבר עכשיו שעידן עופר יצטרך לבחור – או ים המלח, או פוספטים. אי אפשר גם וגם. זו הזדמנות של פעם בדור, וחייבים לנצל אותה".