צעירי הצפון עוד רחוקים משגרה: "הבתים עומדים, אבל הרוח עוד לא חזרה"

חודשים אחרי סיום הלחימה בצפון, התמונה עדיין רחוקה מהשגרה. חלק מהתושבים שבו לבתיהם, אך רבים נותרו מאחור, העסקים נאבקים לשרוד, והתחושה הכללית היא של אזור שעדיין לא הצליח להתאושש באמת.

באולפן 'ישראל היום' כינסנו יחד את רז מלכה, תושב קריית שמונה וממייסדי לובי 1701, יפה זייף בוחבוט, מנהלת אגף צעירים ונוער בעיריית מגדל העמק וגפן דותן, ש"שינית מתנועת אדם ואדמה מבית השומר החדש, לדבר על המציאות הקשה בצפון, המחסור בתעסוקה וחשיבות הצעירים בחלקה הצפוני של הארץ. שלושתם, כל אחד ממקומו, ניסו לענות על השאלה - האם הצפון באמת חוזר לעצמו?

"קשה לדבר על שגרה", פתח רז מלכה, שבילה חודשים ארוכים במרכז הארץ בעקבות הפינוי מקריית שמונה. "אנחנו כמעט חצי שנה אחרי שחזרנו מהמלונות, אבל קשה מאוד להגיד שהצפון חזר לשגרה. הבתים אולי הפסיקו לעלות באש, הטילים הפסיקו ליפול, אבל האווירה של המלחמה עדיין כאן".

לדבריו, קריית שמונה ספגה פגיעה קשה במיוחד. "לפני המלחמה חיו בעיר 24 אלף תושבים, והיום חזרו רק כ-12 אלף. יותר משליש מהעסקים לא שבו לפעול. יש ילדים ויש מבוגרים, אבל כמעט ואין צעירים. מי אמור להקים מחדש את הצפון? הדור שלי שואל את עצמו למה לחזור למקום שאין בו תחבורה, אין בתי קולנוע, אין תעסוקה". למרות זאת, מלכה שומר על אופטימיות זהירה. "הדור שלנו למד שלא נשלים עם המציאות. כמו שאנחנו מגנים על המדינה בשדה הקרב, נגן עליה גם בשדה האזרחי. הצפון צריך להיות המקום שממנו מתחיל השינוי".

יפה זייף בוחבוט ממגדל העמק הצטרפה לדבריו, אך ביקשה להאיר צד נוסף - התקווה שנולדה מתוך הקושי. "עם כל מה שעברנו, קרה גם משהו טוב. ראינו התעוררות אזרחית מדהימה - עמותות חדשות, התנדבות, יוזמות קהילתיות. אנשים הבינו שהבית הזה הוא שלנו, ושאנחנו צריכים לשמור עליו".

לדבריה, האתגר כעת הוא לתעל את האנרגיה הזו מהישרדות לשיקום. "אם נדע להשתמש בכוח הזה כדי לפתח את הצפון - כדי לבנות מערכת חינוך טובה יותר, ליצור מקומות תעסוקה ולחזק את התרבות המקומית - נוכל לשנות את המציאות". היא הדגישה כי הרשויות המקומיות הן אלו שצריכות לעמוד בחזית השיקום. "הרשויות הן הקרובות ביותר לתושבים, הן מכירות את הצרכים לעומק. המדינה רואה אותנו כ’הצפון’, אבל לכל עיר ויישוב יש אופי שונה. מי שחי כאן יודע מה באמת נדרש".

גפן דותן, שבחרה לעבור מהמרכז לצפון עוד לפני המלחמה במסגרת תוכנית אדם ואדמה, סיפרה על הפגיעה הקשה בחקלאות ובקהילות הכפריות. "החקלאים נפגעו מאוד. הם לא יכלו להגיע לשדות, לא היו ידיים עובדות, והמטעים נפגעו. רק עכשיו מתחילים לחזור לקיבוצים ולאדמות. אבל יש תחושה של אחריות - שאנחנו צריכים לעזור ולבנות מחדש".

"כמו שכולם נרתמו לעוטף, עכשיו הגיע תור הצפון"

לדבריה, הצעירים הם אלה שיכולים לחולל שינוי אמיתי. "צריך להוציא קריאה ברורה לתלמידים, למכינות, לנוער - לבוא לצפון ולעזור לשקם. כמו שכולם נרתמו לעוטף, עכשיו הגיע תור הצפון". דותן גם הצביעה על מימד חברתי רחב יותר. "אין מקומות בילוי, אין קולנוע, אין לאן לצאת בערב. אבל דווקא מתוך העשייה נוצרת תחושת שייכות. כשאתה בונה משהו, אתה מרגיש חלק ממנו".

שלושת המשתתפים הסכימו כי המדינה חייבת להפסיק לראות בצפון "שוליים" ולהבין שמדובר בלב חיוני של המדינה. "צריך להפסיק לדבר על ‘הפרחת השממה’", אמרה יפה זייף בוחבוט. "אנחנו לא שממה. יש פה קהילה חיה, אנשים מדהימים, פוטנציאל אדיר. רק צריך לבוא ולהשקיע". מלכה הציע לחשוב מחוץ לקופסה: "בעולם יש אזורי תעשייה בינלאומיים שפועלים בין מדינות עוינות. למה לא להקים אחד כזה בגבול הצפון? זה יביא מפעלים, תעסוקה ותקווה".

למרות הקשיים, השלושה סיימו את הדיון בתחושת זהירות ואופטימיות. "הגליל היה מאז ומתמיד אחת מאבני הראשה של המדינה", אמר מלכה. "זה תהליך ארוך, אבל בסוף נראה את הפירות". יפה זייף בוחבוט הוסיפה: "אם נדע למנף את ההתעוררות האזרחית הזו לשיקום אמיתי - הצפון לא רק יתאושש, אלא גם יפרח". דותן חייכה וסיכמה: "יש כאן אנשים טובים, אדמה טובה ורוח חזקה. עם זה, אי אפשר להפסיד".